מדמון ואח' נ' רחמן ואח'

פסק דין

בפני תביעות הדדיות בגין נזקים שנגרמו לרכבי הצדדים כתוצאה מתאונה שארעה ביום 17.3.09 ברחוב שפרינצק שבקרית אתא.

בסמוך לפני התאונה נהג התובע ברכב מסוג הונדה, מ.ר. 8345806 (להלן: "ההונדה") ברחוב שפרינצק בקרית אתא, כאשר לפניו נוסע רכב הנתבעת מס' 2, מסוג סיטרואן ברלינגו, מ.ר. 8049763 (להלן: "הסיטרואן") שהיה נהוג באותה העת על ידי הנתבע מס' 1 (להלן: "הנתבע").

בעת התאונה, כפי שצולמו הרכבים על ידי התובע מיד לאחר קרותה, פגע הסיטרואן בכנף וגלגל קדמי ימני של ההונדה, עם הפינה קדמית שמאלית של הסיטרואן, וזאת כאשר ההונדה מצויה בתוך מפרץ חניה בצידו השמאלי של הכביש מכיוון נסיעת הרכבים, ואילו הסיטרואן מצויה במסלול השמאלי, הנגדי לכיוון נסיעת הרכבים.

הצדדים מסכימים כי התאונה ארעה בעת שההונדה ביצעה עקיפה של הסיטרואן, אולם הם חלוקים בשאלה מי אחראי לקרות התאונה.

התובע טוען כי לאחר שהחל בעקיפת הסיטרואן שנסעה לאיטה, באופן פתאומי וללא כל איתות, סטה הסיטרואן למסלול הנסיעה הנגדי (בו היתה מצויה כבר ההונדה) וכתוצאה מכך פגע הסיטרואן בהונדה והדף אותו אל תוך מפרץ החניה המצוי מעבר למסלול השמאלי. התובע הוסיף כי לאחר שיצאו הנהגים מהרכבים התברר כי הנתבע חיפש כתובת אליה צריך היה להגיע ובשל כך סטה למסלול הנסיעה השמאלי.

לעומתו טוען הנתבע כי בשל נסיעה איטית של טרקטור לפניו החל בעקיפת הטרקטור, ואז במהלך ביצוע העקיפה, הבחין כי הוא הגיע לכתובת שהוא מחפש, ובשל כך המשיך בנסיעתו שמאלה אל תוך מפרץ החניה. לטענתו בשלב זה, ומבלי שיכול היה להבחין בה, הגיחה מאחור ההונדה, אשר ניסתה לעקוף אותו דרך מפרץ החניה, וכתוצאה מעקיפה מסוכנת זו ארעה ההתנגשות.

לאחר שמיעת העדויות בפני שוכנעתי כי גירסת התובע משקפת בצורה נאמנה יותר את אופן קרות התאונה. הנתבע למעשה אישר כי סטה שמאלה ממסלול נסיעתו (בין אם היה במסלול הנסיעה המקורי ובין אם כבר החל בעקיפת הטרקטור) וזאת מאחר ואיתר את הבית אליו אמור היה להגיע. טענת הנתבע כי לא יכול היה להבחין בהונדה קודם לביצוע הסטיה הנוספת (כגרסתו) שמאלה, איננה מתקבלת על דעתי, שכן מיקום הרכבים לאחר התאונה מעיד על כך שהסטיה שמאלה לכיוון החניה לא היתה בזוית חדה כפי שטען הנתבע, ולא היתה כל מניעה, באם התבונן הנתבע במראות קודם לביצוע הסטיה הנוספת (כטענתו) שמאלה שיבחין בהונדה שהחלה בעקיפתו. יתירה מכך, טענת הנתבע כי הבחין בהונדה מרחוק בעת שהחל בעקיפת הטרקטור שנטען כי היה לפניו, היא המחייבת כי באם החליט לפתע "להרחיב" את הסטיה שמאלה ולהכנס למפרץ החניה בצד הנגדי, עליו לוודא שהרכב המצוי מאחוריו מבחין בכוונתו זו, ולא שוכנעתי כי כך היו פני הדברים.

יתירה מכך, העובדה כי הנתבע זיהה לפתע את הכתובת אותה חיפש, מסבירה ומחזקת את גירסת התובע, כי הנתבע סטה לפתע ממסלול נסיעתו, בזמן שההונדה כבר החלה בעקיפתו.

לאור האמור לעיל אני מעדיפה את גירסת התובע באשר לאופן ארוע התאונה וקובעת כי מירב האחריות להתרחשותה מוטלת על הנתבע. שקלתי באם יש מקום להטיל חלק מהאחריות על התובע, אולם מאחר והעדפתי גירסתו על פיה סטית הנתבע שמאלה היתה פתאומית וללא איתות, בזמן שההונדה כבר החלה בעקיפתו, וסטיה זו היא שחייבה אותו לסטות למפרץ החניה, אינני מוצאת לנכון לעשות כן.

לאור מסקנתי זו אני מחייבת את הנתבעים, ביחד ולחוד, לשאת בנזקיו הישירים של התובע בסך 4,607 ₪ בצירוף הפרשי הצמדה וריבית כחוק ממועד הגשת התביעה ועד היום. אינני פוסקת פיצוי בגין עוגמת נפש מאחר ואינני סבורה כי נסיבות הענין מצדיקות זאת.

כמו כן יישאו הנתבעים בהוצאות התובע בסך של 350 ₪.

התביעה שכנגד נדחית.

התשלום יבוצע בתוך 30 יום שאם לא כן יישא הסכום שנפסק הפרשי הצמדה וריבית מהיום ועד למועד התשלום בפועל.

ניתן היום, ז' אב תש"ע, 18 יולי 2010, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: