מדינת ישראל - פרקליטות מחוז המרכז נ' ד'

1.ביום 16.5.10 הודה הנאשם בעבירה של פציעה בניגוד לסעיף 334 לחוק העונשין באירוע מיום 31.8.09.

כעולה מכתב האישום המתוקן, הרי שבמועד האירוע שהה הנאשם ביחד עם קטינה ברכב בסמוך לגן במגדיאל ובאותה עת אף שהה במקום קטין אחר שהינו המתלונן.

על רקע חילופי דברים בין המתלונן והקטינה פרצה קטטה בין הנאשם והמתלונן אשר במהלכה פצע הנאשם באמצעות חפץ את צווארו של המתלונן.

2.בישיבת יום 16.5.10 הציגו הצדדים הסדר טיעון לפיו הנאשם הודה בכתב האישום המתוקן ונוכח גילו הצעיר נשלח לקבלת תסקיר משירות המבחן אשר אמור היה לבחון, בין היתר, את בקשת הסניגור לאי הרשעת הנאשם.

ב"כ המאשימה הודיעה כבר במעמד ההודיה כי עמדת המאשימה היא להרשעה, ללא קשר לתוצאות האמור בתסקיר שיתקבל.

3.ב"כ הצדדים טענו בפני היום בעיקר לענין קיומה או היעדרה של הרשעה בהליך זה.

שירות המבחן אשר הגיש תסקיר בעניינו של הנאשם ציין כי עסקינן בנאשם יליד שנת 1989, ללא הרשעות קודמות, אשר העמיד לעצמו גבולות פנימיים, בעל שאיפות נורמטיביות וכי הרשעה עלולה לפגוע בעתידו.

שירות המבחן אף סבור היה כי במקרה דנן עדיפה ענישה של עבודות של"צ ללא הרשעה אשר יש בה כדי להמחיש לנאשם את חומרת מעשיהו.

4.הכלל הבסיסי הינו משהודה נאשם, הרי ביהמ"ש יכריע את דינו וירשיעו.

ואולם, על פי ההלכה שנקבעה בהלכת כתב נקבעו קריטריונים ומבחנים אשר יש בהם כדי לעיתים, לחרוג מהכלל הנ"ל.

בבואי לשקול את עניינו של הנאשם, הרי שעל כף המאזניים מצוי לא רק עניינו של הנאשם כי אם האפקט הציבורי של אי הרשעה. יחד עם זאת, עסקינן בנאשם אשר היה עצור במסגרת תיק זה ששה שבועות מאחורי סורג ובריח ואשר כל עתידו כיום לפניו ואין לי ספק, כי הרשעה עלולה כיום לפגוע בו.

5.סבורני, כי בנסיבותיו של הנאשם, מן הראוי בתיק זה שלא להרשיעו שכן ההשלכות והתוצאות האישיות עלולות בסופו של יום להיות לנאשם לרועץ.

החלטה זו יש בה משום מתן תקווה לנאשם מחד, ומאידך גם הענין הציבורי לא יפגע, שהרי הנאשם היה עצור ואף היה נתון למעצר בית תקופה ארוכה ובסופו של יום אף יבצע עבודות של"צ.

6. בשים לב לכל האמור מעלה, אני קובע, כי הנאשם עבר את העבירה המיוחסת לו בכתב האישום המתוקן – פציעה בניגוד לסעיף 334 לחוק העונשין.

7.שירות המבחן המליץ להטיל על הנאשם פיקוח לתקופה של שנה וכן ביצוע עבודות של"צ בהיקף של 200 שעות במחלקת הרווחה בעירית כפר סבא במסגרת פרוייקט חלוקת סלי מזון לנזקקים. אין לי ספק, כי ענישה זו יש בה כדי להביא את הנאשם להפנים את תוצאות מעשיהו.

עוד אומר, כי על אף שהמאשימה לא עתרה לפיצויו של המתלונן, אין ספק בלבי כי כאשר יש מתלונן שנפגע ואין זה משנה מי הוא, הרי שיש חובה להורות על פיצויו.

8.אשר על כן, אני מטיל על הנאשם צו פיקוח של שירות המבחן לתקופה של שנה מהיום.

כמו כן, אני מחייב את הנאשם לבצע עבודות של"צ בהיקף של 200 שעות במחלקת הרווחה של עירית כפ"ס במסגרת במסגרת "מלא הטנא".

כמו כן, אני מחייב את הנאשם לפצות את המתלונן בסך של 360 ₪.