מדינת ישראל על ידי מינהל מקרקעי ישראל ירושלים נ' יראי

החלטה

1.ביום 2.4.12 הגישה התובעת תביעה בהליך של סדר דין מקוצר כנגד הנתבע ובה עתרה להורות על סילוק ידו מנכס מקרקעין המצוי בגבעת המטוס בירושלים (להלן – הנכס) ואשר על פי נסח רישום שצורף לכתב התביעה היא הינה הבעלים (להלן – הנכס).

2.בכתב התביעה טוענת התובעת כי במועד שאינו ידוע לה פלש הנתבע אל הנכס ותפס בו חזקה.

משלא נענה הנתבע לדרישתה לפנות את הנכס, הוגשה התביעה.

3.משלא הגיש הנתבע בקשה לרשות להגן עתרה התובעת ביום 24.7.12 לקבלת פסק דין.

לבקשה צורף אישור מסירה ולפיו נמסר כתב התביעה לידי ב"כ הנתבע במועדים הנ"ל עו"ד רוי חכמי ביום 5.4.12.

ביום 9.9.12 ניתן פסק דין בהתאם לכתב התביעה.

4.ביום 28.10.12 עתר הנתבע לביטול פסק הדין. בבקשה הנתמכת בתצהירו של הנתבע נטען כי כתב התביעה לא הומצא לו מעולם. עוד טען כי עו"ד חכמי, מטעם הסיוע המשפטי, מעולם לא ייצג אותו ולפיכך אין לראות בהמצאת כתב התביעה לידיו כהמצאה כדין.

באשר לגירסת הגנתו כנגד התביעה, טוען הנתבע כי לא פלש לנכס. לשיטתו, צד ג' אחד, בשם פואד מועלם ז"ל, החזיק בנכס בהסכמת התובעת וכי התובעת ידעה כי הוא מתגורר עם אותו מועלם כחמש שנים עד לפטירתו של מועלם. עוד הוסיף כי מאז פטירתו של מועלם הוא המשיך להחזיק ולהתגורר בנכס שנתיים נוספות, דהיינו עד ליום הגשת הבקשה וכי הוא מתגורר בנכס כ-7 שנים, למעט תקופות בהן שהה בבית הסוהר. במלים אחרות, טוען הנתבע כי התובעת הסכימה לכך כי הוא ימשיך להתגורר בנכס.

5.התובעת בתגובתה לבקשה מתנגדת לביטול פסק הדין. לטענתה, היא אכן ידעה על הימצאו של הנתבע בנכס ועם היוודע לה על כך היא אף הגישה כנגדו תלונה במשטרה.

עוד מכחישה התובעת כי ניתנה לנתבע הסכמה כלשהי להחזיק בנכס. אף אם היתה הסכמה, עובדה המוכחשת על ידה, הרי על פי ההלכה הפסוקה יש לראות בהגשת התביעה כמתן הודעה על הפסקת הרשות להחזיק בנכס, ככל שניתנה.

6.באשר להמצאת כתב התביעה לעו"ד חכמי, נטען כי זה פנה בשמו של הנתבע הן לחב' עמידר והן למשרד השיכון לעניין הסדרת החזקתו של הנתבע בנכס. מכאן למדה התובעת כי ככל שעניין החזקה היה מוסדר כדין לא היה כל צורך בפניה זו, אשר נעשתה למעלה משנה בטרם הוגשה התביעה.

עו"ד חכמי הודיע ביום 24/9/12 כי אינו מייצג את הנתבע בהליך זה.

הודעה זו נישלחה לבית המשפט לאחר מתן פסק הדין ביום 9/9/12.

7.לאחר שעיינתי בחומר שבפני ושקלתי את טענות הצדדים, הגעתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה לביטול פסק הדין להידחות.

לעניות דעתי, לא נפל כל פגם בהמצאת כתב התביעה לידי הנתבע באמצעות ב"כ עו"ד חכמי.

עו"ד חכמי הציג עצמו במכתבו הנ"ל בפני הרשויות כמי שמטפל בענייניו של הנתבע ומעוניין להסדיר את החזקתו בנכס.

על פי אישור המסירה, כתב התביעה הומצא לו עוד ביום 5.4.12. ההודעה בדבר אי ייצוג הנתבע הוגשה רק כמחצית השניה לאחר שהומצא לו כתב התביעה. ככל שהוא לא קיבל על עצמו את ייצוגו של הנתבע, היה עליו לפעול לאלתר כנדרש ולא להמתין כמחצית השנה ולאחר שכבר ידע על הגשת הבקשה למתן פסק דין.

8. מתוך החומר שבתיק, אין ספק כי הנתבע עוד בשנת 2011 ניסה להסדיר את זכויותיו בנכס ואף פנה לגורמים המוסמכים. מכאן, שהנתבע היה מודע כי אף לאחר פטירת אותו דייר שהחזיק בנכס, יש עדיין צורך להסדיר את הזכויות מול הבעלים, היא התובעת. הנתבע אף לא הביא כל ראיה להסכמת התובעת להמשך החזקתו בנכס. אף אם היתה הסכמה שכזו, עובדה המוכחשת על ידי התובעת, הרי שזו בוטלה על ידי עצם הגשת התביעה. לעניין זה, יש להפנות לע"א 32/77 אליאסף טבולצקי נ' בית כנסת ובית מדרש החסידים פד"י ל"א(3) עמ' 210. הדברים שנאמרו בפסק דין זה הינם הולמים אף את המקרה שבפנינו.

9.מאחר שאין לנתבע כל הגנה כנגד התביעה, הרי שביטולו של פסק הדין לא תצמיח לו כל תועלת.