מדינת ישראל נ׳ ליאור חיון

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום המייחס לו גרימת תאונת דרכים בכך שנהג בקלות ראש, לא הבחין בהולך הרגל מבעוד מועד ופגע בו על מעבר החצייה. כתוצאה מהתאונה נחבל הולך הרגל חבלות של ממש ונזקק לטיפול של תפירה וחבישה.

הנאשם הודה בהזדמנות הראשונה בעובדות כתב האישום והורשע על בסיס הודאתו בעבירות המפורטות בכתב האישום.

הצדדים הגיעו להסדר מסגרת לפיו המאשימה תעתור לפסילה בפועל לתקופה בת 8 חודשים וההגנה רשאית לעתור באופן חופשי ביחס לרכיב זה. כמו כן, מוסכמים רכיבים נוספים של פסילה על תנאי וקנס לשיקול דעת בית משפט.

המאשימה בטיעוניה לעונש הפנתה לחומרת העבירות, לנסיבות קרות העבירה, לכך שהנאשם לא נקט באמצעי זהירות וגרם לחבלות של ממש. עוד הפנתה לערך המוגן והנסיבות הקשורות בביצוע העבירה. לטענת המאשימה, מדובר ברף רשלנות גבוה לנוכח העובדה כי קיימת חובת זהירות מוגברת, כאשר עסקינן בהולך רגל החוצה במעבר חצייה. עוד הפנתה ב"כ המאשימה למצבו הרפואי של הולך הרגל ולכך שלא עבד לפני התאונה וכיום אינו עובד. עמדתו של הולך הרגל הובאה לידיעתו של ביהמ"ש.

מנגד, טוענת ב"כ הנאשם, כי נוהג משנת 1999 ועברו התעבורתי ללא רבב. מפנה לחבלות של ממש שהינם לטענתה ברף התחתון ולעובדה כי בוצע טיפול שמרני ללא ניתוח או שיקום ארוך. עוד הפנתה לנסיבות עריכת ההסדר, אשר נעוץ בשיקולי ראיות, בין היתר באשר לשדה הראייה המוגבל ולשיקולים נוספים הקשורים בעבודת הבוחן. עוד טענה ב"כ הנאשם כי אחוזי הנכות שנקבעו להולך הרגל אינה קשורים לתאונה, אלא נובעים ממצב בריאותו עובר לתאונה.

ב"כ הנאשם הפנתה לנסיבותיו האישיות של הנאשם, אדם נורמטיבי, עובד כמורה ומעביר שיעורים פרטיים מבית לבית, מתגורר בגפו ורישיונו משמש לפרנסתו. כמו כן, הנאשם הביע חרטה עמוקה באוזני ביהמ"ש ולקח אחריות.

דיון:

במסגרת תיקון מס' 113 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 (להלן: "החוק"), קבע המחוקק את העקרונות והשיקולים המנחים בענישה, המשקל שיש לתת להם והיחס ביניהם כדי שבית המשפט ייקבע את העונש המתאים לנאשם בנסיבות העבירה. למעשה, המחוקק התווה את דרך הפעולה להבניית שיקול הדעת השיפוטי בענישה.

בהתאם לסעיף 40ג(א) לחוק, תחילה, על בית המשפט לקבוע מתחם עונש הולם למעשה העבירה שביצע הנאשם, בהתאם לעיקרון המנחה, ולשם כך להתחשב בערך החברתי שנפגע מביצוע העבירה, במידת הפגיעה בו, במדיניות הענישה הנהוגה ובנסיבות הקשורות בביצוע העבירה (כאמור בסעיף 40ט לחוק).