מדינת ישראל נ' שמר

1. בקשת רשות ערעור על פסק דינו של בית המשפט המחוזי בחיפה בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' הנשיא השופט ר' שפירא) בעת"א 55329-03-18, שניתן ביום 25.4.2018. בית המשפט המחוזי קיבל את עתירתו של המשיב שהוגשה נגד החלטת הממונה על עבודות השירות (להלן: הממונה) מיום 19.3.2018, בגדרה נדחתה בקשת המשיב לאפשר לו חופשה מיוחדת לצורך חתונתו שאמורה להתקיים מחוץ לישראל, במהלך ריצוי מאסרו בדרך של עבודות שירות.

רקע והליכים קודמים

2. נגד המשיב הוגש כתב אישום אשר ייחס לו עבירות בנשק לפי סעיף 144(א) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין). מכתב האישום עולה כי בסמוך ליום 13.12.2015 החזיק המשיב שני אקדחים, מחסניות ותחמושת.

           ביום 18.1.2017 הורשע המשיב, על סמך הודאתו ובמסגרת הסדר טיעון, בעובדות כתב האישום, וביום 14.8.2017 ניתן גזר דינו, בו נקבע כי על המשיב לרצות שישה חודשי מאסר שיבוצעו בדרך של עבודות שירות. ערעור על גזר הדין התקבל ועונשו של המשיב הופחת לעונש מאסר של ארבעה חודשים שיבוצעו בדרך של עבודות שירות.

3. ביום 5.3.2018, ולאחר שנדחתה בקשתו של המשיב לדחות את מועד תחילת ריצוי עונשו, החל המשיב בביצוע עבודות השירות. ביום 17.3.2018 פנה המשיב אל הממונה בבקשה להיעדר מעבודות השירות למשך עשרה ימים מיום 12.5.2018 ועד ליום 21.5.2018, לצורך חתונתו שלו בפנמה.

           בהחלטה מיום 19.3.2018, דחה הממונה את בקשתו של המשיב (להלן: ההחלטה או החלטת הממונה). הממונה ביסס החלטתו על סעיף 51ח1 לחוק העונשין, לפיו עובד שירות לא ייצא מהארץ במהלך תקופת עבודות השירות אלא באישור הממונה. כן צוין כי לפי סעיף 51ו(א) לחוק העונשין, עבודות שירות צריכות להיות מבוצעות ברציפות. בהחלטה צוין כי אמנם לממונה סמכות לאשר יציאה מהארץ של עובד שירות אך אישור כאמור יינתן רק במקרים חריגים ובנסיבות מיוחדות. נקבע כי עניינו של המשיב לא בא בגדר המקרים החריגים המצדיקים מתן אישור כאמור, ומשכך בקשתו נדחתה.

4. המשיב הגיש עתירה לבית המשפט המחוזי ובה טען כי החלטת הממונה לוקה בחוסר סבירות קיצוני וכי יציאתו מהארץ לצורך חתונתו היא עניין חריג המצדיק היעתרות לבקשתו. עוד טען המשיב כי ייגרם לו נזק רב מדחיית הבקשה וציין כי מלבד הרשעתו בעבירה הנדונה הוא לא הורשע בעבירות נוספות.

           מנגד, טענה המבקשת כי לא נפל פגם בהחלטה המצדיק את התערבותו של בית המשפט. נטען כי מקרה זה בנסיבותיו אינו עולה כדי מקרה חריג המצדיק אישור יציאה מהארץ. עוד הודגש כי עבודות שירות הן חלופה לעונש מאסר בפועל, ומשום כך, ככלל, אין לאפשר יציאה מהארץ במהלך ביצוען. המבקשת הדגישה עוד כי המשיב יכול היה לקבוע את מועד חתונתו בזמן אחר ולא במהלך החודשים הספורים בהם עליו לרצות את עונשו.

5. בית המשפט המחוזי קיבל את עתירת המשיב, וקבע כי הממונה לא התייחס בהחלטתו לאמור בתקנה 10(2) לתקנות העונשין (נשיאת מאסר בעבודת שירות), תשע"ב-2011 (להלן: תקנות העונשין), אשר מקנה לו באופן מפורש שיקול דעת לאפשר היעדרות מעבודות השירות מסיבות מיוחדות. עוד נקבע כי בהחלטת הממונה לא פורטו הטעמים לכך שעניינו של המשיב, על נסיבותיו המיוחדות, אינו נכנס לגדר "סיבה מיוחדת" בהתאם לתקנה 10(2) לתקנות העונשין. במקרה הנדון, כך נקבע, הממונה לא שקל בהחלטתו את נסיבותיו הספציפיות של המשיב, ומשכך נפל פגם מינהלי בהליך קבלת ההחלטה המצדיק את התערבות בית המשפט.