מדינת ישראל נ' ש'

1.הנאשם, יליד 1960, הורשע על-פי הודאתו בעבירה של איומים, בניגוד לסעיף 192 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. על פי עובדות כתב האישום ביום 5.10.15 בשעה 18:00, עת שהתה המתלוננת – הנשואה לנאשם – יחד עם בתה ונכדתם בגן שעשועים בכפר-סבא, איים עליה הנאשם בכך שאמר לה "אני אחתוך לך את הפנים ואשפוך עלייך חומצה בפנים ואני ארצח אותך" – כל זאת בשל העובדה ששלחה לו מסרון בו כתבה שאינו מכבד אותה.

2.על-פי הסכמת הצדדים נשלח הנאשם לשרות המבחן לקבלת תסקיר בעניינו, זאת לאחר שהצהיר במעמד ההודאה בכתב האישום "הייתי לפעמים אובססיבי יותר מדי... הייתי בהוד-השרון בקבוצה טיפולית. ב-20 לחודש יש לי עוד פעם" (עמ' 5). לא היתה הסכמה לעונש וכל צד טען כראות עיניו.

3.בעניינו של הנאשם התקבלו שלושה תסקירים אשר שיקפו תמונה מסובכת ומורכבת של מערכת היחסים בין הנאשם למתלוננת, כמפורט להלן.

בתסקיר מיום 11.1.17 עלה כי הנאשם כבן 56, נהג משאית שכיר, אב ל-2 בנות בוגרות. הוא מצוי בהליך של פשיטת רגל וניתן בעניינו צו כינוס נכסים בגין חובות שצבר. ברקע לחובותיו בעיית התמכרות להימורים משך שנים רבות. לפני מספר שנים עבר ארוע של התקף לב אשר הביא לשינוי בדפוסי התנהגותו ולהפסקת ההימורים. בעברו של הנאשם 18 הרשעות קודמות, בין היתר בגין עבירות רכוש, מרמה, אלימות כלפי המתלוננת ונסיון להסעת שב"ח.

הנאשם הסביר כי ברקע לביצוע העבירה, לפני כשנתיים, החל להתנהג באופן אובססיבי כלפי המתלוננת, מתוך רצון לשלוט בה ולהגביל מעשיה, כשהוא חושד בה שאינה נאמנה לו. על כן, איים עליה כמתואר בכתב האישום, אך שלל כוונה לנקיטת אלימות פיזית כלפיה. הוא סיפר שכאשר היה מכור להימורים היו מתחים וחיכוכים בבית שכללו אלימות מילולית. עוד סיפר כי פנייתה של המתלוננת למשטרה, כמו גם למקלט לנשים מוכות, הבהירה לו את הבעייתיות שבהתנהגותו האובססיבית, הציבה לו גבול והביאה אותו להשתלב בהליך טיפולי. הוא טופל משך מספר חודשים במרכז למניעת אלימות במשפחה בהוד-השרון וחש כי נעזר וערך שינוי בהתנהגותו.

מהמרכז למניעת אלימות נמסר כי המתלוננת מוכרת למסגרת והיא הוצאה מהבית למעון לנשים מוכות 3 פעמים, לראשונה כשנה לפני עריכת התסקיר. בפעמיים הראשונות שהתה במקלט תקופה קצרה ושבה לנאשם. בפעם השלישית שהתה במקלט מספר חודשים ולאחר מכן עברה להתגורר עם אחיה. העו"ס המטפלת התרשמה מקשר זוגי המאופיין בתלות הדדית. הנאשם אכן השתלב בהליך טיפולי, אך לאחר מספר מפגשים בודדים הופסק הטיפול. בהמשך, שב הנאשם וביקש להשתלב בטיפול אך לא הגיע לשתי פגישות שנקבעו לו. שרות המבחן ביקש דחייה בת חודשיים על מנת להיפגש עם המתלוננת ולקבל עמדתה ועל מנת לבחון שילובו של הנאשם בהליך טיפולי.

בתסקיר מיום 2.4.17 צויין כי הנאשם דיווח שהמתלוננת שבה לביתם המשותף והוא שינה יחסו אליה. הוא ציין כי אינו חושד בנאמנותה כלפיו, מתחשב יותר ברצונותיה ואינו מתנהג באופן אובססיבי כלפיה. על כן, לא ביטא רצון או נזקקות להשתלב בטיפול. בפגישה עם המתלוננת מסרה כי מאז שבה לבית המשותף חל שיפור בהתנהגות הנאשם כלפיה, והוא יותר מתחשב בה. הוא אף הפסיק להמר ותורם כלכלית לבית. לצד זאת, ציינה כי חשה שעדיין הנאשם מתקשה לתת בה אמון מלא ולעיתים מגלה חשדנות כלפיה. היא ציינה כי אינה חוששת מפני הנאשם ותדע לפנות למשטרה אם התנהגותו כלפיה תשתנה. לאחר שקלול גורמי סיכון וסיכוי המליץ שרות המבחן להטיל על הנאשם ענישה מרתיעה ומציבת גבול כמאסר על תנאי, אשר תסייע לו להימנע מביצוע עבירות בעתיד.

בדיון מיום 4.4.17 ביקש ב"כ הנאשם להורות על עריכת תסקיר משלים, זאת לאחר שהנאשם התחייב להשתתף בהליך טיפולי ככל שיידרש והתחייב לשתף פעולה עם שרות המבחן. נעתרתי לבקשה על מנת לאפשר לנאשם להשתלב בהליך טיפולי, בין היתר, נוכח העובדה שהמתלוננת שבה להתגורר עמו בבית והיות ובני הזוג מעוניינים להמשיך בחיים משותפים.

בתסקיר הסופי מיום 12.7.17 עדכן שרות המבחן שהנאשם שב ושלל בעייתיות בהתנהגותו לאחר שציין ששינה דרכיו ויחסו למתלוננת. שרות המבחן התרשם מאדם בעל דפוסי חשיבה מושרשים, המתקשה לאורך השנים להכיר בקשייו באופן מעמיק ולהגיע למצבי התבוננות ביקורתית על התנהלותו ותוקפנותו. שרות המבחן סבר כי הנאשם זקוק להתערבות טיפולית אינטנסיבית והציע לו להשתלב במסגרת "בית נועם" שהיא מסגרת טיפולית ייעודית לטיפול בגברים שנוהגים באלימות כלפי בנות זוגם, אך הוא סירב למסגרת הכוללת שהייה בתנאי מגורים במקום, לאור קושי להישאר במקום ולאור העובדה שאינו תופס עצמו כיום כמי שנוהג באלימות הזקוק למסגרת טיפולית. משיחה עם המתלוננת התרשם שרות המבחן שגם כיום נוהג הנאשם כלפיה בחשדנות, מתבטא באופן אובססיבי, רכושני וקנאי. השרות התרשם מאלימות מילולית ונפשית ומחוסר כוחות של המתלוננת להביא לשינוי מהותי וליתר נפרדות ביחסים. העו"ס המליצה למתלוננת לפנות למקלט אך זו סירבה לאור קשיים שחוותה במסגרת זו בפעמים הקודמות. שרות המבחן ציין כי להערכתו קיימת רמת סיכון להתנהגות אלימה ופוגעת מצד הנאשם כלפי המתלוננת. שרות המבחן שב והמליץ על הטלת ענישה מרתיעה ומציבת גבולות כמאסר על תנאי על מנת להפחית מהסיכון במצבו של הנאשם.

4.ב"כ המאשימה ביקשה לקבוע מתחם עונש הולם הנע בין מספר חודשי מאסר לריצוי בעבודות שרות עד 12 חודשי מאסר בפועל לצד רכיבי ענישה נלווים. את עונשו של הנאשם ביקשה התובעת למקם ברף הגבוה של המתחם לו עתרה. היא הפנתה לערכים החברתיים המוגנים בעבירת האיומים ולנסיבות החמורות של המקרה, כאשר הנאשם הטיח דבר איום בוטה, ברף חומרה גבוה, כלפי המתלוננת, לנגד עיניה ועיניהן של בתם ונכדתם הקטנה. עוד הפנתה התובעת לעברו הפלילי של הנאשם הכולל 18 הרשעות קודמות ולעובדה שריצה מאסרים בעבר. כן הפנתה לעובדה שאין זו הפעם הראשונה שהנאשם נוקט באלימות כלפי המתלוננת, כאשר בשנת 2002 הורשע בנסיון תקיפה ובאיומים כלפי אותה מתלוננת (עבירות משנת 2000). לאחר מכן, הפנתה התובעת לתסקירי שרות המבחן ולעובדה שחרף מספר הזדמנויות שנינתו לנאשם על ידי בית המשפט הוא לא ניצל אותן ולא השתלב בהליך טיפולי, כאשר הוא אינו רואה כל בעייתיות בהתנהגותו היום כלפי המתלוננת. ב"כ המאשימה הפנתה להתרשמות שרות המבחן מרמת סיכון גבוהה הנשקפת מהנאשם ולעובדה שהמתלוננת הופנתה למעון לנשים מוכות 3 פעמים בעקבות התנהגותו של הנאשם כלפיה. עוד טענה שהמתלוננת עוקבת אחר ההליך וציינה בפני התביעה שהתאכזבה לשמוע שהנאשם נשלח לקבלת חוות דעת מאת הממונה על עבודות השרות וכי עונשי מאסר לריצוי בעבודות שרות שהוטלו עליו בעבר לא הועילו. התובעת ביקשה לדחות את המלצת שרות המבחן להטלת מאסר על תנאי בלבד, בהיותה מנותקת מהאמור בגוף התסקירים.