מדינת ישראל נ' ש.

הנאשם יליד 1950, אחריותו נקבעה על יסוד הודאתו, בעבירה שעניינה איומים. 

על פי עובדות כתב האישום המתוקן, בכך שביום 25/8/13 צעק על רעייתו, הגב' א.ש. ואמר לה כי נמאס לו וכי יפגע בה ובמשפחתה ויתאבד.

טענות התביעה לעונש

התביעה מפנה לתסקיר שירות המבחן המציין תחת גורמי הסיכון כי הנאשם נעדר תעסוקה, אינו מוצא תוכן חיובי בחייו ומתקשה להציב לעצמו גבולות ביחסיו האישיים. עוד צוין בתסקיר כי העבירה הנוכחית משקפת התנהגות בעייתית בתחומי חיים אחרים של הנאשם.

עוד מציינת התביעה כי שירות המבחן אינו בא בהמלצה להעדר הרשעה , ולפיכך, מבקשת התביעה להרשיע את הנאשם ולהשית עליו צו של"צ ומאסר מותנה, כגורם הרתע הכרחי נוכח קביעת שירות המבחן בדבר סיכויים להישנות מעשים דומים בעתיד.

טענת ההגנה לעונש

בפתח טיעוניו לעונש מתייחס הסנגור לקולת נסיבות העבירה ולרקע לביצועה, אשר במצב דברים אחר, לא היו מובילים לטעמו, להגשת כתב אישום.

כן מפנה הסנגור לכך שהנאשם הינו הגורם עליו תלויה פרנסת רעייתו ובנותיו, אשר שתיים מהן אינן מתפקדות.

במסגרת דבריו האחרונים סיפר הנאשם כי ביום האירוע היה שרוי במתח רב וחש כי "עדיף להתאבד מאשר לחיות כאן", ומשיצא את פתח הבית הזמינה רעייתו את המשטרה, נוכח חששה כי ישים קץ לחייו. בהמשך נעצר הנאשם בחשד לאיומים והוגש כתב אישום זה.

לדברי הנאשם, חלפו שנתיים מהמקרה ועודנו מתגורר בבית עם רעייתו ובנותיו.

דיון וגזירת דין