מדינת ישראל נ' ש.

האישום

1.הנאשם הודה במסגרת הסדר דיוני בביצוע עבירת תקיפה הגורמת חבלה ממשית כלפי בת זוג, לפי סעיף 382(ג) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

2.על פי כתב האישום המתוקן, במועד הרלוונטי הנאשם וגב' גרסיאלה שוך (להלן: "המתלוננת") היו בני זוג בהליכי פרידה, ולהם שני ילדים משותפים. ביום 6.8.2015, בדירת בני הזוג, לאחר שובה של המתלוננת מחו"ל, פרץ ביניהם ויכוח, נוכח סידור ועיצוב הדירה מחדש על ידי הנאשם ללא הסכמת המתלוננת. במהלך הוויכוח, הנאשם דחף את המתלוננת והפילה ארצה, ובדרך זו נגרמה למתלוננת חבלה בדמות סימן כחול בירך.

3.על יסוד הודאת הנאשם והסכמת הצדדים, נקבע כי הנאשם ביצע את המיוחס לו בכתב האישום המתוקן, והוא הופנה לשירות המבחן לקבלת תסקיר בשאלות ההרשעה והענישה.

תסקירי שירות המבחן 

4.ביום 22.8.2016 התקבל תסקיר שירות המבחן בעניינו של הנאשם, במסגרתו נסקרו קורות חייו ומשפחתו, אך בשל צנעת הפרט אמנע מלפרט מעבר לנדרש. נמסר כי הנאשם בן 37, עלה ארצה מארגנטינה, ללא עבר פלילי, גרוש מהמתלוננת מזה שלושה חודשים, אב לשני ילדים בני 11 ו-16. הנאשם מועסק כאחראי תפעול מערך האבטחה בקניון באילת, ומזה כ-11 שנים עובד בתפקידים שונים בקניון. הנאשם הציג לשירות המבחן מכתב מהנהלת הקניון, לפיו הוא עובד רציני ומוערך, האחראי על כל תפעול מערך האבטחה, ולכן ישנה חשיבות רבה לנשיאת נשק אישי במסגרת תפקידו. הנאשם תאר התדרדרות במערכת היחסים עם המתלוננת במשך השנים עד לפרידתם לפני שלוש שנים, ולפני כשלושה חודשים הם התגרשו. הנאשם הודה בביצוע העבירה באופן חלקי, טען שהזיז את המתלוננת ממקומה בעקבות ויכוח, במהלכו ביקשה להזיז שולחן ממקומו בניגוד לדעתו. הנאשם הכחיש שדחף את המתלוננת או התכוון לגרום לנפילתה. הנאשם הביע כעס על עדותה של המתלוננת במשטרה ומסר כי הגזימה בתיאורה את התנהגותו. הנאשם הכחיש התנהגות אלימה כלפי המתלוננת בעבר, ומסר כי במצבי קונפליקט הם נהגו לצעוק זה על זו במילים פוגעניות, אך טען כי מעולם לא איים או נקט באלימות פיזית כלפיה. מנגד, המתלוננת תיארה יחסים מורכבים ביניהם במשך השנים, במהלכן נקט כלפיה באלימות מילולית ופיזית באופן קבוע ותדיר. המתלוננת טענה שלא התלוננה בעבר, בשל היותה חסרת מערכות תמיכה בארץ, ובשל חששה שלאור מעמדו של הנאשם וקשריו במשטרה לא יאמינו לה. המתלוננת מסרה כי לאחר ביצוע העבירה הושלמה פרידתם ומאז אין ביניהם קשר, אלא סביב גידול הילדים. המתלוננת לא הביעה חשש מפני הנאשם כיום. נוכח הפער בעמדות בני הזוג לגבי קיומה של אלימות, התקשה שירות המבחן להעריך את מידת הסיכון בעניינו של הנאשם, אך העריך כי לאחר הגירושין ובהעדר קונפליקטים וכעסים נראים לעין, הסיכון להתנהגות אלימה נוספת מצד הנאשם הינו נמוך. הנאשם לא הביע רצון לערוך תהליך בדיקה פנימי אודות התנהגותו במצבי לחץ וכעס מול המתלוננת. הנאשם טשטש חלקיו התוקפניים ועל כן לא נמצא מתאים למסגרת טיפולית. עם זאת, התקבל הרושם כי לנאשם שאיפות ותפיסות נורמטיביות, ורצון להתקדמות מקצועית ותעסוקתית. נוכח לקיחת האחריות החלקית מצד הנאשם לא בא שירות המבחן בהמלצה על סיום ההליך ללא הרשעה, והמליץ להטיל עליו ענישה בדרך של מאסר מותנה ופיצויי למתלוננת.

5.ביום 15.12.2016 התקבל תסקיר משלים לשאלת הרשעתו של הנאשם, ממנו עלה כי הנאשם הביע חשש מכך שהרשעתו בדין תפגע בהמשך העסקתו. הנאשם טען כי אם יורשע לא יושב לידיו רישיון החזקת הנשק החיוני לעבודתו. הנאשם הציג מכתב ממעסיקו, מנכ"ל הקניון, המתאר את יכולותיו ותפקודו הגבוה בעבודתו. במכתב צוין כי הנאשם קודם לאחרונה לתפקיד מנהל תפעול הקניון, תפקיד אשר מחייב בין היתר נשיאת נשק והעדר עבר פלילי. המנהל ציין במכתבו כי במידה ולא יושב לנאשם הרישיון לשאת נשק, ייתכן ולא יוכל להמשיך בתפקידו. הנאשם הודה כי דחף את המתלוננת, אך לדבריו זה לא היה מכוון. הנאשם הכחיש בתוקף קיומה של התנהגות אלימה כלפי המתלוננת במהלך השנים שחיו יחדיו כזוג וגם לאחר פרידתם. שירות המבחן עמד שוב על הפער בגרסאות בני הזוג אודות קיומה של אלימות ביניהם, וחזר על הערכתו כי בשל גירושיהם של בני הזוג והעדר קונפליקטים ביניהם הסיכון להתנהגות אלימה נוספת מצד הנאשם נמוך. שירות המבחן מסר כי התלבט רבות טרם גיבש המלצתו, אך לאחר ששקל את השלכות הרשעת הנאשם בדין, אשר עלולה לפגוע בתעסוקתו, בפרנסתו ופרנסת בני משפחתו, אל מול הכחשת המאפיינים אלימים בהתנהגותו, סבר כי אי הרשעה בדין עלולה לחזק אצל הנאשם את הכחשתו ותפיסתו השגויה לגבי מאפייני התנהגותו, ולכן אין בידו להמליץ על אי הרשעה.

6.קצינת המבחן, הגב' מרסל מור, מסרה בבית המשפט כי שירות המבחן התקשה להמליץ על אי הרשעה במקרה בו נאשם אינו מכיר בהתנהגותו הבעייתית. לדבריה במקרה דנן קיים פער גדול בין דברי המתלוננת והנאשם, ולכן אין באפשרותם לבוא בהמלצה לאי הרשעה. נמסר כי לא ניתן לשלב את הנאשם בתוכנית טיפולית, כאשר הוא אינו מכיר בבעייתיות שהתנהגותו. נמסר כי אי הרשעה תחזק אצל הנאשם את ההכחשה, חרף הצורך להעביר מסר לכך שקיימת בעיה בהתנהגותו. לאור זאת, נשמעה המלצת שירות המבחן למאסר על תנאי. נמסר כי הנאשם נמצא מתאים לבצע שירות לתועלת הציבור.