מדינת ישראל נ' ש.

1.הנאשם, כבן 35, הורשע על פי הודאתו, בביצוע עבירות שעניינן איום והטרדה במתקן בזק. העבירות בוצעו באמצעות מסרים בסלולרי, בהפרשים של דקות, במסגרת יממה אחת – אירוע אחד. העבירות בוצעו לפני כתשעה חודשים כלפי בת זוגו לשעבר של הנאשם. עבירות האיום כללו גם איומים עצמיים.

2.הערך החברתי המוגן מוכר היטב וכך גם עיקרון ההלימה.

אינני מקלה ראש בעבירות בהן הורשע ובערך החברתי המוגן, אך על פי החוק והפסיקה – כל אירוע וכל נאשם נבחנים על פי הנסיבות הספציפיות.

3.אשר להבנייה.

העבירות הינן ברמה של עוון, בתחום המילולי, בפלאפון. מטבע הדברים, בנסיבות אלה, לא נגרם נזק לגופו של אדם.

כאמור – העבירות נעברו בהפרשים של דקות, במהלך יממה (מיום 20.6 אחר הצהריים ועד 21.6 אחר הצהריים). הנאשם כיוון את האיומים כלפי עצמו וכלפי המתלוננת, כאשר הוא חוזר ומשתמש כמעט באותן מילים.

כפי שנקבע בפסיקת ביהמ"ש העליון – בנסיבות כאלה עסקינן באירוע אחד. בעניין זה – החלטות בימ"ש עליון – רע"פ 4760/14 קסלמן ואח', רע"פ 5643/14 אחמד עיסא, ע"פ 6341/14 ניסים בין עישטי וע"פ 5669/14 – לופוליאנסקי.

הרקע הנטען לביצוע העבירות – הסתלקותה של המתלוננת עם תינוקם הרך המשותף של בני הזוג. זאת ללא התראה מראש וסמוך לאחר לידתו. הנאשם, ביאושו, נסחף לתוך גל עכור של תסכול וכעס ופלט אותו מסר כלפי המתלוננת עשרות פעמים.

בענייננו - בהתחשב בקיומם של גורמים מסויימים מנמיכי מיתחם - כמפורט לעיל – מתחם העונש ההולם נע בין מאסר על תנאי למאסר למשך מספר חודשים, שניתן היה לרצותו גם בעבודת שירות.

לאחרונה, בעקבות התייצבות תהליך טיפולי בלשכת הרווחה, בו נוטל הנאשם חלק, עולה צפי שיקומי, באופן המאפשר גם חריגה ממיתחם.

4.אשר לענישה הספציפית.

הנאשם נטל אחריות על ביצוע העבירות והביע חרטה. כפי שצויין, המתלוננת היתה זוגתו של הנאשם (במשך כארבע שנים) וסמוך לאחר היוולדו של תינוקם המשותף – החליטה לנטוש עם התינוק. מאז מתראה הנאשם עם הפעוט באופן סדיר, במרכז קשר בעיר מגוריה של המתלוננת במרכז הארץ.