מדינת ישראל נ' רהיטי הדס א.ש. בע"מ ואח'

החלטה

נגד הנאשמים הוגש כתב אישום המייחס להם בשני אישומים, שתי עבירות של אי הגשת דו"ח במועד לפי סעיף 216(4) לפקודת מס הכנסה [נוסח חדש], התשכ"א -1961 (להלן:"הפקודה") , ולנאשם 2 בצירוף סעיף 224א לפקודה.

על פי האישום הראשון בכתב האישום, נאשמים 1 ו-2 לא הגישו במועד לפקיד השומה את הדו"ח על הכנסותיה של נאשמת מס' 1 לשנת המס 2006, ללא סיבה מספקת. באישום השני יוחס לנאשמים, כי לא הגישו במועד לפקיד השומה את הדו"ח על הכנסותיה של נאשמת מס' 1 לשנת המס 2007, ללא סיבה מספקת.

ב"כ הנאשמים טוען כטענה מקדמית, כי יש לבטל את האישום הראשון שכן עומדת לנאשמים בעניין אישום זה הגנה מן הצדק. לדבריו, כנגד הנאשמים הוגש כתב אישום בת"פ 3914/05 בגין עבירות דומות בשנת 2005 הנוגע לשנות המס 2002-2004, אשר גזר הדין בגינו ניתן ביום 10.9.07. לטענתו, מאחר שהדיונים באותו כתב האישום התקיימו במהלך שנת 2007, מועד שבו כבר בוצעו העבירות נשוא האישום הראשון בתיק זה, היה על התביעה לתקן את אותו כתב אישום ולצרף תיק זה, ולא להגיש כתב אישום נוסף. לדבריו, תוצאת מעשה זה היא, שכיום תלוי ועומד מאסר על תנאי אשר יהיה חב הפעלה אם לא יבוטל האישום הראשון. ב"כ הנאשמים מבהיר כי אינו טוען לחוסר תום לב בהתנהלות המאשימה, אולם סבור שמדובר בתקלה וכי היה ראוי שהאישומים הרלוונטיים יאוחדו.

לטענת המאשימה, לא ניתן היה לתקן את כתב האישום ולצרף את העבירה נשוא האישום הראשון במהלך ניהול הדיון בת"פ 3914/07, שכן העבירה באישום הראשון בוצעה רק במאי 2007, לאחר המועד בו הורשע הנאשם בת"פ 3914/07. כן ציין כי החקירה בתיק זה הסתיימה רק בספטמבר 2008, זמן רב לאחר שנגזר דינו של הנאשם.

דוקטרינת ההגנה מן הצדק עוגנה בסעיף 149 (10) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] (להלן:"החוק"), התשמ"ב - 1982, במסגרת תיקון מס' 51 לחוק, אשר קובע כדלקמן:

" 149. טענות מקדמיות

לאחר תחילת המשפט רשאי הנאשם לטעון טענות מקדמיות, ובהן -

...

(10) הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית".

בע"פ 4855/02 מדינת ישראל נ' בורוביץ', פ"ד נט(6) 776, (להלן : "פס"ד בורוביץ"), אשר קבע את המבחנים לקבלת טענת הגנה מן הצדק, נקבע כי טענת הגנה מן הצדק תתקבל רק במקרים נדירים, כאשר בית המשפט ימצא כי יהיה בקיום ההליך הפלילי כדי לפגוע פגיעה מהותית בתחושת הצדק וההגינות.

וכך נקבע בפס"ד בורוביץ' לעניין זה:

"עיקר עניינה של ההגנה מן הצדק הוא בהבטחת קיומו של הליך פלילי ראוי, צודק והוגן. בעיקרון עשויה אפוא ההגנה לחול בכל מקרה שבו קיומו של ההליך הפלילי פוגע באופן ממשי בתחושת הצדק וההגינות כפי שזו נתפסת בעיניו של בית-המשפט. מטרת החלתה של ההגנה היא לעשות צדק עם הנאשם, ולא לבוא חשבון עם רשויות האכיפה על מעשיהן הנפסדים. ואולם לרוב (אם כי לא תמיד) תיוחס הפגיעה בצדקתו ובהגינותו של ההליך הפלילי להתנהגות נפסדת של הרשויות, ובמקרים כאלה אכן מוטל על בית-המשפט לבקר את מהלכיהן. ברם לא כל מעשה נפסד שעשו הרשויות החוקרת או המאשימה או רשות מעורבת אחרת יצדיק את המסקנה שדין האישום להתבטל מטעמי הגנה מן הצדק בין מפני שבאיזון בין האינטרסים הציבוריים המתנגשים גובר העניין שבקיום המשפט, ובין (וזה כמדומה המצב השכיח) מפני שבידי בית-המשפט מצויים כלים אחרים לטיפול בנפסדות מהלכיהן של הרשויות. ביטולו של הליך פלילי מטעמי הגנה מן הצדק מהווה אפוא מהלך קיצוני שבית-המשפט אינו נזקק לו אלא במקרים חריגים ביותר".

בית המשפט קבע בפרשת בורוביץ' מבחן משולש אותו יש להחיל בעת בחינת טענת ההגנה מן הצדק, כדלהלן:

"בשלב הראשון על בית-המשפט לזהות את הפגמים שנפלו בהליכים שננקטו בעניינו של הנאשם ולעמוד על עוצמתם במנותק משאלת אשמתו או חפותו. בשלב השני על בית-המשפט לבחון אם בקיומו של ההליך הפלילי חרף הפגמים יש משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות. בשלב זה נדרש בית-המשפט לאזן בין האינטרסים השונים, שהעיקריים שבהם פורטו לעיל, תוך שהוא נותן דעתו על נסיבותיו הקונקרטיות של ההליך שבפניו. בתוך כך עשוי בית-המשפט לייחס משקל, בין היתר, לחומרת העבירה המיוחסת לנאשם; לעוצמת הראיות (הלכאוריות או המוכחות) המבססות את אשמתו; לנסיבותיהם האישיות של הנאשם ושל קורבן העבירה; למידת הפגיעה ביכולתו של הנאשם להתגונן; לחומרת הפגיעה בזכויות הנאשם ולנסיבות שהביאו לגרימתה; למידת האשם הרובץ על כתפי הרשות שפגעה בהליך או בנאשם וכן לשאלה אם הרשות פעלה בזדון או בתום-לב. ברי כי בגיבוש האיזון בין השיקולים הנגדיים ייחס בית-המשפט לכל אחד מהשיקולים את המשקל היחסי הראוי לו בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה הנתון. כך למשל ככל שמעשה העבירה חמורה יותר, יגבר משקלו של האינטרס הציבורי שבהעמדה לדין, וככל שמעשה הרשות שערורייתי יותר, ופגיעתו בנאשם ובזכויותיו חמורה יותר, יגבר משקלו של האינטרס הציבורי שבשמירת זכויותיו של הנאשם ובריסון כוחה של הרשות. בשלב השלישי, מששוכנע בית-המשפט כי קיומו של ההליך אכן כרוך בפגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות, עליו לבחון אם לא ניתן לרפא את הפגמים שנתגלו באמצעים מתונים ומידתיים יותר מאשר ביטולו של כתב-האישום. בין היתר, עשוי בית-המשפט לקבוע כי הפגיעה שנגרמה לנאשם, אף שאינה מצדיקה את ביטול כתבהאישום שהוגש נגדו, מצדיקה היא את ביטולם של אישומים ספציפיים, או תהא ראויה להישקל לטובתו בקביעת עונשו, אם יורשע. כן עשוי ביתהמשפט לקבוע כי תיקון הפגיעה יכול שייעשה במסגרת בירורו של המשפט, כגון בבירור שאלת קבילותה של ראיה שהושגה תוך שימוש באמצעים פסולים".

בענייננו, לא מצאתי כי הוכח אף כי התקיים השלב הראשון במבחן המשולש שנקבע בפס"ד בורוביץ', דהיינו כי נפלו פגמים בהליכים שננקטו בעניינו של הנאשם. לדברי המאשימה, אשר לא נסתרו על ידי ב"כ הנאשמים, העבירה המיוחסת לנאשם באישום הראשון בוצעה לאחר שהורשע הנאשם בתיק הפלילי הקודם, והחקירה בעניינה הסתיימה זמן רב לאחר שנגזר דינו. לאור האמור, אף אם ניתן היה לעשות מאמץ ולסיים את החקירה בטרם נגזר דינו של הנאשם, דבר שלא הוכח כי ניתן היה, וכי התקיימה "תקלה" בהתנהלות התביעה כטענת הנאשמים, לא מצאתי כי בקיומו של ההליך הפלילי דנן יש משום פגיעה חריפה בתחושת הצדק וההגינות, וכי עניין זה נכנס לגדר המקרים החריגים ביותר, שבו יש מקום למהלך הקיצוני של ביטול כתב אישום מטעמי הגנה מן הצדק.

לאור כל האמור, אינני מקבלת את טענת הנאשמים ואינני מוצאת לבטל את האישום הראשון מטעמי הגנה מן הצדק.

המזכירות תשלח העתק ההחלטה בפקס לצדדים

ניתנה היום, כ' אדר ב תשע"א, 26 מרץ 2011, בהעדר הצדדים.

התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: