מדינת ישראל נ' קדושים ואח'

השופט ע' פוגלמן:

1. לפנינו שלושה ערעורים על גזר דינו של בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (כב' השופטים ש' דותן, מ' לוי וי' לוי) מיום 14.6.2017: ערעור המדינה על קולת העונש שגזר בית המשפט על המשיב 1 בע"פ 6459/17 והמערער בע"פ 6870/17 (להלן: המשיב 1) ועל המשיב 2 בע"פ 6459/17 והמערער בע"פ 6856/17 (להלן: המשיב 2; להלן יחד: המשיבים); וערעוריהם של האחרונים על חומרת העונש.

2. המשיבים הורשעו יחד עם אדם נוסף (להלן: הנאשם הנוסף), על פי הודאתם שניתנה במסגרת הסדר טיעון (להלן: הסדר הטיעון), בכתב אישום מתוקן שבגדרו יוחסו למשיבים עבירות של קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); חבלה בכוונה מחמירה לפי סעיפים 329(א)(1)‑(2) לחוק; שיבוש מהלכי משפט לפי סעיף 244 לחוק; ונשיאת נשק לפי סעיף 144(ב) לחוק. כמו כן, הורשע המשיב 1 בלבד בעבירה של הפרת הוראה חוקית לפי סעיף 287(ב) לחוק.
   
   
3. על פי עובדות האישום הראשון בכתב האישום המתוקן, קשרו המשיבים קשר לגרום למתלונן חבלה חמורה באמצעות ירי מאקדח ולשם כך הצטיידו באופנוע ובקסדה שנגנבו, באקדח חצי אוטומטי מסוג "גלוק" 9 מ"מ (להלן: האקדח) ובתחמושת תואמת. ביום 21.3.2016 הגיעו השניים סמוך לשעה 15:20 למקום שבו שהה המתלונן ברכבו כשהם רכובים על האופנוע הגנוב כאשר המשיב 2 נוהג באופנוע והמשיב 1 יושב מאחוריו ואוחז באקדח. המשיבים חלפו סמוך לרכבו של המתלונן ואז ירה המשיב 1, על דעת המשיב 2, קליע אחד בכוונה לפגוע במתלונן. הקליע שנורה חדר לחזהו של המתלונן דרך זרועו הימנית. כתוצאה מהירי נגרמו למתלונן חורים בקיבה, נזקים בסרעפת ובכבד, והוא נזקק לניתוח תחת הרדמה כללית שבמהלכו תוקנו החורים, בוצעה סגירה של הסרעפת ונכרת חלק מהכבד שרוטש בעקבות פגיעת הקליע.

4. לאחר הירי המשיכו המשיבים בנסיעה, נטשו את האופנוע הגנוב והשליכו את הקסדה הגנובה בקרבת מקום. בהמשך נכנסו השניים לבניין מגורים סמוך (להלן: הבניין), הטמינו בחדר המדרגות את המעיל ואת הקסדה שלבש המשיב 2, והטמינו את האקדח בעליית הגג בתוך בית מנורה שמצאו במקום (להלן: הציוד). בהמשך, ולאחר הימלטותם של המשיבים מהזירה, פגשו הם בנאשם הנוסף, מסרו לו פרטים על אודות העבירה שעברו ועל מיקום הציוד וסיכמו עמו שיאסוף עבורם את הציוד במטרה להעלים ראיות ולהימלט מעונש. לאחר הדברים האלה הגיע הנאשם הנוסף לבניין בכוונה להכשיל הליך שיפוטי ולהעלים את הראיות על פי הסיכום עם המשיבים ובשליחותם, נטל את המעיל ואת הקסדה שהטמינו המשיבים בבניין והעלימם מפני המשטרה.        

אשר למשיב 1 בלבד, על פי עובדות האישום השני בכתב האישום המתוקן הפר האחרון, עת ביצע את האמור באישום הראשון, תנאי שחרור ממעצר שנקבעו על ידי בית משפט השלום בתל אביב-יפו בגדרו של הליך אחר.

5. במסגרת הסדר הטיעון, הוסכם כי הצדדים יטענו באופן פתוח לעניין העונשים שיושתו על המשיבים; וכי באי כוחם יוכלו לבקש תסקירים בעניינם. בעקבות הרשעתם של המשיבים ובהתאם להסדר הטיעון, הוגשו תסקירים של שירות המבחן, ואלה נסקרו במפורט על ידי בית המשפט המחוזי בגזר דינו. בעניינו של המשיב 1, המליץ שירות המבחן על ענישה מוחשית ומרתיעה, תוך בדיקת אפשרות לשילובו בטיפול במהלך נשיאתו בעונש המאסר. בעניינו של המשיב 2 הומלץ על המשך ההליך הטיפולי שאותו החל לעבור בכלא.

6. בגזר הדין, סקר בית המשפט המחוזי את טיעוני הצדדים ואת ראיותיהם לעניין העונשים. המדינה טענה כי מתחם העונש ההולם בעניין כל אחד מהמשיבים נע בין 7 לבין 12 שנות מאסר בפועל. אשר לעונש הראוי בתוך המתחם טענה המדינה כי בהינתן עברם הפלילי החמור של המשיבים מחד גיסא, והודאתם והחיסכון בזמן שיפוטי מאידך גיסא, יש לגזור את עונשם של המשיבים באמצעו של המתחם; וכי בנוסף יש להפעיל מאסר על תנאי בן 12 חודשי מאסר בפועל שהוטל בעבר על המשיב 2 במצטבר לעונש המאסר בפועל. מנגד, עתר בא כוח המשיב 1 לקביעת מתחם עונש הולם של שלוש עד 6 שנות מאסר שבתוכו ייגזר עונשו של המשיב 1 ברף התחתון. בא כוח המשיב 2 עתר למתחם עונש הולם של שלוש עד 8 שנות מאסר בפועל, לענישה ברף התחתון בגדרו של זה ולהפעלה חופפת של עונש המאסר המותנה. בטיעוניהם, התבססו באי כוח המשיבים, בין היתר, על החרטה שהביעו המשיבים ועל כך שלקחו אחריות על מעשיהם.

7. בבואו לקבוע את מתחם העונש ההולם עמד בית המשפט על כך שהעבירות שבהן הורשעו המשיבים ונסיבותיהן הן חמורות במיוחד. בית המשפט ציין כי הערכים החברתיים המוגנים שנפגעו בעבירות המתוארות בכתב האישום הם, בעיקר, הזכות לשלמות גופו של אדם, לצד השמירה על שלום הציבור ועל בטחונו וכן השמירה על שלטון החוק ועל ניהול משפט תקין; וכי במקרה דנן הפגיעה בהם הייתה חמורה. בית המשפט ציין כי מדובר בעבירות מתוכננות היטב – דבר אשר בא לידי ביטוי בהצטיידות הנאשמים באופנוע הגנוב ובקסדה וכן בהסתרת הציוד לאחר הירי; כי נגרמה למתלונן חבלה קשה – חורים בקיבה, פגיעה בסרעפת וניתוח לכריתה חלקית של הכבד; וכי היה עלול להיגרם נזק חמור עוד יותר מהירי בנשק החם שבוצע באזור מגורים. בית המשפט הדגיש כי בנסיבות אלו נדרשת ענישה מחמירה ומרתיעה, ועמד על כך שקיימת פסיקה מגוונת בהתייחס לרמת הענישה בגין העבירות ועל כך שכל מקרה נבחן בהתאם לנסיבותיו הקונקרטיות. בסופו של דבר, קבע בית המשפט כי מתחם העונש ההולם בגין האירוע נושא האישום הראשון ביחס למשיבים נע בין 4 לבין 8 שנות מאסר בפועל.