מדינת ישראל נ' פלונית

בפני

שופט שמואל מלמד

הכרעת דין

נגד הנאשמת הוגש כתב אישום, לפיו, ב- 07.07.10 בשעה 10.20 או בסמוך בכביש 4 לכיוון דרום, נהגה הנאשמת כשהיא משתמשת בטלפון נייד ללא דיבורית, בניגוד לתקנה 28(ב) לתקנות התעבורה תשכ"א – 1961.

הנאשמת כפרה בהאשמה המיוחסת לה ונשמעו הראיות.

מטעם התביעה העיד השוטר בן דוד אורי. עדותו נשענה רובה ככולה על הדו"ח אשר הוא רשם ביום המקרה – ת/1. על פי רישומו של השוטר, ביום האירוע, היה במשמרת כשהוא נוסע בניידת. השוטר נסע על כביש 4 לכיוון דרום, על נתיב ימני השני מבין ארבעה נתיבים. כשמשמאלו בנתיב השלישי מבין הארבעה לכיוון דרום, נוסע רכב שהשוטר עוקף אותו. בהגיעו במקביל לרכב, השוטר הבחין בנהגת שהיא אוחזת מכשיר סוללרי מסוג שאינו ניפתח בידה הימנית בגובה מחצית ההגה. באלכסון ימינה כשעיניה לכיוון המכשיר. המרחק בין השוטר לבין העבירה כ- 3 מטר בקירוב. נהגת יחידה ברכב, חלונות הרכב שקופים ונקיים קשר עין נשמר כל העת. נעצרה בשול ימין במקום בטוח.

תגובת הנאשמת לאוזני השוטר במעמד רישום הדו"ח הייתה: " לא נגעתי בטלפון לא דיברתי. אני במינוס אני לא יכולה לשלם דבר כזה. אבא שלי חולה ואני לא יכולה ללכת לבית המשפט."

בחקירה נגדית טען השוטר שהוא אינו מכיר את הנאשמת ואין לו סיבה לטעון שהיא נגעה במכשיר מלבד ממה שראה. עוד אמר לשאלת הנאשמת כי לא סרק את רכבה של הנאשמת ולא בדק אם יש שם דיבורית הוא הבחין בה אוחזת בטלפון ועצר אותה.

בבית המשפט טענה הנאשמת כי יש בידה פלטים המעידים כי אין שיחות יוצאות מהטלפון שלה, בשעת ביצוע העברה המיוחסת לה (הנאשמת הגישה פלט שיחות יוצאות). לדבריה גם אם הייתה שיחה נכנסת, הרי ששיחה זו הייתה מגיעה לדיבורית ולא למכשיר הטלפון. כאשר השוטר עצר אותה נשאלה את הנאשמת מדוע היא עצרה מבין 5 רכבים? לדבריה היא לא נגעה במכשיר הסוללרי כי יש לה דיבורית. בדו"ח נרשם כי הטלפון שאחזה אינו מסוג נפתח. הנאשמת הציגה לבית המשפט אישור ממקום עבודתה כי היא אוחזת מכשיר סוללרי מסוג נפתח.

בחקירה נגדית אמרה הנאשמת כי לא הבחינה בשוטר שהוא נוסע במקביל אליה. הנאשמת אישרה כי מה שרשום בתגובתה הם הדברים שהיא אמרה. לדבריה אמרה לשוטר כי יש לה ברכב דיבורית אך, הוא לא רשם זאת בדו"ח.

לאחר ששמעתי את הצדדים, השתכנעתי כי עדות השוטר היא אמת.

הנאשמת טענה שתי טענות הגנה שלא הוכחו בבית המשפט. ראשית, שהטלפון שהיה ברשותה הינו טלפון נפתח, בניגוד למה שראה השוטר. טענה שנייה כי לא בוצעו שיחות באמצעות הטלפון. הדבר הבסיסי כדי לקבוע ממצאים עובדתיים על הטלפון הוא לזהות אותו. הנאשמת לא הציגה לשוטר את מכשיר הטלפון שלה כדי שיוכל לזהותו, לאשר או לשלול אותו. לא הובאה שום ראיה לבית המשפט בגין איזה טלפון השוטר רשם את הדו"ח. בנסיבות אלו איני יכול לקבל את הפלטים, שכן איני יודע האם הפלטים מתייחסים לטלפון אותו ראה השוטר לטענתו. ודאי שאיני יכול לקבל את האישור של הנאשמת בגינו היא טוענת כי הוא הטלפון שלה. יתכן ויש לנאשמת טלפון אחד בלבד. אך, על הנאשמת היה לפעול לצורך זיהו הטלפון ע"י השוטר. גם אם הייתי יוצא בהנחה שהעד אינו יוכל לזכור את המכשיר שראה ביום האירוע, עדיין אין בידי שום ראיה לאיזה מכשיר היה מעורב באירוע.

לגבי תגובתה של הנאשמת לשוטר במהלך האירוע. "לא נגעתי בטלפון לא דיברתי. אני במינוס אני לא יכולה לשלם דבר כזה. אבא שלי חולה ואני לא יכולה ללכת לבית המשפט." לפי תגובתה ניתן להבין כי הנאשמת למעשה מודה בביצוע העבירה. לא ניתן להבין תגובה זו ככפירה בעבירה. הנאשמת לא נתנה הסבר מניח את הדעת לתוכן אימרתה. ואף לא מצאה מקום להסביר את פשר הדברים. בנסיבות אלו מאחר והנאשמת אכן אישרה כי אמרה את הדברים. אני מוצא בהם ראשית ראיה להודיית הנאשמת במיוחס לה.

בהעדר היכרות קודמת בין השוטר לנאשמת או נסיבות בהן השוטר יחפש להעליל על הנאשמת. איני מוצא נסיבות שלא לקבל את גרסת השוטר לקרות האירועים. זאת גם לאור הרושם האמין שהותיר בי השוטר שהיה ענייני במתן הודעתו בבית המשפט.

סוף דבר, בהישעני על עדות השוטר, לו אני מאמין, ולאחר שהזהרתי עצמי כי מדובר בעדות יחידה. אני מרשיע את הנאשמת בעבירה המיוחסת לה בכתב האישום.

ניתנה היום, כב' ניסן תשע"א , 26 אפריל 2011, במעמד הצדדים

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: