מדינת ישראל נ' פלוני

השופט י' עמית:

           לפנינו ערעור המדינה על זיכויו של המשיב משורה של עבירות מין בבתו החורגת.

רקע

1. נגד המשיב הוגש כתב אישום המייחס לו עבירות רבות של ביצוע מעשים מגונים בבִיתה של בת זוגו, קטינה ילידת 1999 (להלן: המתלוננת). המשיב ואימה של המתלוננת מתגוררים יחד מאז שנת 2002, כאשר המתלוננת היתה כבת שלוש. במהלך השנים נולדו לבני הזוג שלושה ילדים משותפים, שהתווספו למתלוננת ולאחיה התאום. בשנת 2015, המתלוננת סיפרה לחברתה כי המשיב מבצע בה מעשים מגונים בלילות. בימים שלאחר מכן, נחשפה הפרשה (כמתואר להלן בפסקאות 12 ו-31) והמתלוננת מסרה הודעות במשטרה. אימה של המתלוננת סירבה להאמין לגרסתה, והמתלוננת נאלצה לעזוב את הבית, תחילה לבית מורתה ובהמשך לפנימיה. במסגרת החקירה המשטרתית נערך גם עימות בין המתלוננת לבין הנאשם, ובסופו של דבר הוגש כתב אישום.

           על פי כתב האישום, המשיב נהג במשך שנים לחבק את המתלוננת בחוזקה ולנשק אותה על פיה, מאז שמלאו לה 6 שנים. בהמשך, לאחר שמלאו למתלוננת 12 שנים, ובמשך יותר משלוש שנים, המשיב נהג להיכנס לחדר בו ישנה, לשכב לצידה במיטתה, ולגעת באיבר מינה מתחת לבגדים. על פי כתב האישום, באחד המקרים המשיב נגע בחזה של המתלוננת, ובמקרה אחר הניח את ידה על איבר מינו. בכתב האישום יוחסו למשיב גם עבירות רבות של ניסיון למעשה סדום, אך בסיכומיה חזרה בה המדינה מאישום זה, לאחר שסברה כי לא הוכח היסוד הנפשי הנדרש להרשעה.

2. שופטי בית המשפט המחוזי נחלקו בדעותיהם ובדעת רוב (השופטת ש' דותן והשופט מ' לוי, כנגד דעתו החולקת של השופט י' לוי) הוחלט לזכות את המשיב מחמת הספק. שופטי הרוב סברו, על בסיס אירועים מסויימים, כי המתלוננת "מסוגלת לביים בכי והיסטריה", ולכן לא ניתן להסתמך על הרגשות הסוערים שהפגינה במהלך החקירה המשטרתית ובבית המשפט. על פי חוות דעתם של שופטי הרוב: "הבעיה המרכזית בעדותה של המתלוננת נובעת מדלות תיאורם של המעשים"; והוסבר כי התיאור הוא כוללני, וחסרים בו "פרטים אותנטיים יחודיים ולעיתים שוליים בעלי עיגון בקונטקסט בנסיבות המתוארות" (עמ' 15 לפסק הדין). בפסק הדין צויינו קשיים נוספים לאמץ את גרסתה של המתלוננת: הפרטים של החדרת לשון לפיה ותחושת "רטיבות" לאחר שהמשיב התחכך בה, נשמעו מפיה לראשונה בשיחה עם הפרקליטה, לאחר החקירה במשטרה; המתלוננת אמרה לאימה שהמשיב שכב איתה וחזרה בה אחרי שהאֵם אמרה שילכו לבדיקה רפואית; וכן תמהו שופטי הרוב הכיצד ביצע המשיב את המעשים רק בזמנים שבהם כל בני המשפחה היו בבית ולא ניצל הזדמנויות שבהן הוא נשאר לבד עם המתלוננת.

           עוד צויין בחוות דעת שופטי הרוב, כי בתקופה הרלוונטית המתלוננת ישנה בחדר קטן, ללא דלת, במיטה צמודה למיטתו של אחיה. בנסיבות אלה, המעשים הנטענים "אמורים לגרום לתזוזות של המיטה, אשר באופן טבעי משמיעות קול", ואמנם הגיוני שאחיה הצעירים של המתלוננת לא התעוררו אבל קשה להניח שהאֵם לא שמעה דבר. המשיב אף הוסיף וטען שהמיטה שבורה וחורקת אך המשטרה לא בדקה זאת. בשים לב להתנהגותה הנסערת של האם כאשר נחשפה לחשדות נגד בן זוגה, התקשו שופטי הרוב להניח שהיא ידעה על המעשים כבר קודם. כמו כן, צויין כי האֵם לא הבחינה בכתמי זרע על הסדין או על בגדיה של המתלוננת, ולא ברור כיצד היא מעולם לא ראתה את המשיב במיטתה של המתלוננת.

           נוכח קשיים אלו סברו שופטי הרוב, כי נותר ספק סביר באשמתו של המשיב. צויין כי אמנם "נמצאו לעדות המתלוננת חיזוקים, לכאורה, אולם אלה אינם יכולים לשמש תחליף למהימנות בסיסית בליבת הגרסה המרשיעה". הודגש כי "אין בדברים אלה אמירה לפיה האירועים לא התרחשו, אלא רק שזכותו של הנאשם ליהנות מהספק הסביר שנותר לאחר בחינת עדות המתלוננת, ולפיכך יש לזכותו מהאישומים המיוחסים לו, מחמת הספק" (עמ' 21 לפסק הדין).

3. שופט המיעוט, י' לוי, החזיק בדעה כי אשמתו של המשיב הוכחה מעבר לספק סביר. בחוות דעת המיעוט הודגש כי עסקינן בתלונה בגין עבירות מין במשפחה שניהלה אורח חיים חרדי (המשיב ואמה של המתלוננת חזרו בתשובה), ובאירועים שהחלו בעת שהמתלוננת היתה ילדה קטנה. על רקע זה סבר שופט המיעוט כי שופטי הרוב לא יישמו למעשה את הכללים המתאימים למאטריה הייחודית. השופט י' לוי הוסיף כי "נימוקי דעת הרוב, רובם ככולם, מבוססים, לדעתי, על טעמים 'שבהיגיון' ולא דווקא על התרשמות בלתי אמצעית מהמתלוננת ומעדותה". לשיטתו של שופט המיעוט, הקשיים בגרסתה של המתלוננת אינם יורדים לשורש העניין ו"אין בהם כדי לפגוע ב'ליבת האמת' העקבית והמוצקה". על בסיס התרשמות ישירה וניתוח פרטני, סבר שופט המיעוט כי "המתלוננת דוברת אמת, וכי האירועים שתיארה התרחשו בפועל". צויין כי המתלוננת תיארה את האירועים בצורה מוחשית, מפורטת ואותנטית, והקפידה לא להגזים בחומרת המעשים שייחסה למשיב. בהמשך לכך, כללה חוות דעת המיעוט התייחסות ומענה מפורט לקשיים שתוארו על-ידי שופטי הרוב. בנוסף צויין כי לגרסתה של המתלוננת הובאו חיזוקים שונים: מצבה הנפשי לפני חשיפת המעשים ובתקופה שלאחר מכן; אופן חשיפת המעשים; חוסר מהימנות של המשיב, ואף ראשית הודיה מצידו במהלך העימות. לפיכך סבר השופט י' לוי כי יש להרשיע את המשיב בעבירות של מעשה מגונה בבן משפחה.