מדינת ישראל נ' פלוני

השופט ד' מינץ:

           ערעור המדינה על גזר דינו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד (כב' השופטים מ' פינקלשטיין, ס.נ., ל' ברודי ו-ר' אמיר) מיום 6.3.2018 בתפ"ח 15290-08-15, במסגרתו הושתו על המשיב 11 שנות מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירת חטיפה במשך 3 שנים מיום שחרורו, 6 חודשי מאסר על תנאי שלא יעבור עבירה מסוג עוון במשך 3 שנים מיום שחרורו ותשלום פיצויים למתלוננת בסך של 80,000 ש"ח.

הרקע לערעור וגזר דינו של בית המשפט המחוזי

1. בלילה שבין 24.6.2015 ל-25.6.2015 התקבצו המשיב, אזרח אריתריאה יליד 1992, ועוד ארבעה מחבריו, אף הם נתיני אריתריאה, במסעדת שווארמה בעיר ראשון לציון (להלן: הנאשמים ו-המסעדה בהתאמה). באותה עת שהתה במסעדה המתלוננת, ילידת 1984, יחד עם מַכָּר (להלן: המַכָּר), לאחר ששתתה משקאות אלכוהוליים בכמות ניכרת. הנאשמים הבחינו במתלוננת ובשכרותה, ובמשך כעשר דקות התגודדו סביבה והמשיב אף ישב על ברכיה. או אז, בהיסח דעתו של המַכָּר, חטפו הנאשמים את המתלוננת. הם גררו אותה בכוח ובניגוד לרצונה, כשהכרתה מעורפלת וכשלא הייתה מסוגלת להתנגד למעשים, מהמסעדה לחדרם של שניים מהם המצוי בבניין הסמוך למסעדה (להלן: החדר), כאשר המשיב היה אחד משני החוטפים והגוררים בפועל. כשנכנסו לחדר השכיבו הנאשמים את המתלוננת על מיטה ויצאו מהחדר, כאשר בכל עת נותר אחד מהם לבדו עמה כשהדלת נעולה, והשאר נשארו בחוץ "ממתינים לתורם". בצאתו של אחד נכנס אחר במקומו. באופן זה החזיקו הנאשמים במתלוננת במשך שעה ו-40 דקות.

2. שני הנאשמים שנכנסו ראשונים לחדר שהו בו למשך 11 דקות ו-43 דקות. בזמן זה השניים אנסו את המתלוננת, כל אחד בתורו, תוך שהיא צועקת בקול רם "הצילו הצילו", וצעקותיה נשמעו למרחקים. משך אותם שני מעשי אונס עמד המשיב מחוץ ובסמוך לדלת החדר, ולעיתים אף הצמיד את אוזנו לדלת ולחרך שמתחתיה. המשיב שמע את צעקות העזרה של המתלוננת וידע כי שני חבריו אונסים אותה באותה העת מעבר לדלת הסגורה. לאחר שני הנאשמים הראשונים נכנס נאשם שלישי לחדר ושהה בו למשך 8 דקות, ולאחריו נכנס המשיב ושהה בחדר למשך 5 דקות. בהמשך נכנס הנאשם הראשון שוב לחדר למשך 25 דקות, ולבסוף נכנס הנאשם החמישי.

3. במהלך האונס הראשון ולמשמע זעקותיה של המתלוננת, הגיע למקום המַכָּר, אך המשיב שעמד מחוץ לדלת גירש אותו מהמקום. בחלוף כשעה ו-40 דקות מרגע כליאתה, שוב שמע המַכָּר את צעקותיה והגיע בשנית לחפשֹה. משהבחין המשיב במַכָּר הוא שב על מעשיו ודחף אותו על מנת שיעזוב את המקום ולא יפריע לנאשמים בביצוע מעשיהם. המַכָּר סרב והתקרב לדלת החדר, ובעקבות זאת שוחררה המתלוננת ועזבה עמו את המקום.

4. בית המשפט המחוזי שמע את מסכת הראיות במלואה, ובהמלצתו הגיעו באי-כוח הצדדים לרשימת מוסכמות עובדתיות שפורטה לעיל, בהן הסכמה כי המשיב לא בעל את המתלוננת. בית המשפט נדרש להכריע בשתי שאלות בלבד: האחת, האם יש להרשיע את המשיב בעבירת של חטיפה לפי סעיף 369 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); השנייה, האם יש להרשיע את המשיב בעבירה של אינוס בנסיבות מחמירות בצוותא חדא לפי סעיף 345(א)(1) בנסיבות סעיף 345(ב)(5) לחוק.

5. ביום 27.9.2017 ניתנה הכרעת הדין בעניינו של המשיב. תחילה קבע בית המשפט כי המשיב חטף את המתלוננת ביחד עם חבריו, תוך שהוא היה מודע למעשיו כמו גם לעובדה שגרירתה של המתלוננת נעשתה בכוח ובניגוד לרצונה. משכך, התקיימו הן היסוד העובדתי והן היסוד הנפשי של עבירת החטיפה. כן נקבע כי הגם שהמשיב עצמו לא בעל את המתלוננת, הוא ידע, בעמדו מחוץ לדלת החדר, כי חבריו אונסים אותה, כל אחד בתורו. הוא אף גרר את המתלוננת לחדר וסייע בהרחקת המַכָּר שבא לחפש אותה. כל האמור, כך נקבע, מצביע על כך שהמשיב היה שותף עיקרי לביצוע האונס, הן מבחינה עובדתית והן מבחינת היסוד הנפשי שלו, ולא רק בגדר מסייע. על כן, ואף על פי שלא בעל את המתלוננת בפועל, הוא נחשב למבצע בצוותא של עבירת האינוס. בשל מעשים אלו הורשע המשיב בעבירת חטיפה ובשתי עבירות אינוס בצוותא.

6. ביום 6.3.2018 גזר בית המשפט המחוזי את דינו של המשיב. תחילה מנה בית המשפט את השיקולים הצריכים להילקח בחשבון בעת קביעת העונש. לחומרת המשיב הובאה בחשבון העובדה שלא רק שהוא היה דומיננטי בחטיפה, ולא רק שעמד והקשיב מחוץ לדלת, הוא אף הרחיק פעמיים את המַכָּר שהגיע לחלץ את המתלוננת. כן צוינה העובדה שהמשיב אינו מפנים את אחריותו לאינוס המתלוננת. מנגד, בית המשפט מצא לייחס משקל משמעותי לקולא לעובדה שכאשר נכנס המשיב לחדר בו שהתה המתלוננת, הוא שאל אותה אם היא מסכימה לקיים עמו יחסי מין ומשהשיבה בשלילה, הוא כיבד זאת ויצא מהחדר. כן ציין בית המשפט כי הודייתו, שיתוף הפעולה מצדו, היעדר עברו הפלילי והיותו זר בארצנו, גם הם מהווים שיקולים לקולא. לאחר ששקל את מכלול השיקולים, ולאחר שסקר את הפסיקה הנוהגת, העמיד בית המשפט את מתחם העונש ההולם בעניינו של המשיב בין 9 ל-15 שנות מאסר בפועל, בנוסף למאסר מותנה ולתשלום פיצויים למתלוננת. לבסוף, גזר בית המשפט על המשיב את העונשים המפורטים בכותרת.