מדינת ישראל נ' פלוני

1. האם אחרי שלוש שנים ועשרה חודשים הגיעה העת לשחרר ממעצר מאחורי סורג ובריח נאשם שלא ניתן לעת הזו להעריך אימתי צפוי המשפט המתנהל נגדו להסתיים? זו השאלה הניצבת במוקד בקשה זו, שלוש עשרה במספר, להארכת מעצרו של המשיב מאחורי סורג ובריח לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).

2. כתב האישום והליכי המעצר בעניינו של המשיב פורטו בהרחבה בהחלטתי מיום 5.6.2016 בבקשת הארכת המעצר העשירית של המשיב, ב-בש"פ 3971/16. בתמצית אציין כי המשיב עצור מיום 4.6.2013, וביום 21.6.2013 הוגש נגדו בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד ב-ת"פ 44877-06-13 כתב אישום רחב היקף המייחס לו עבירות של סחר, שימוש וניסיון לייבא סמים מסוכנים, סחר בנשק, איומים וקשירת קשר לביצוע חבלה בכוונה מחמירה. בד בבד עם הגשת כתב האישום, ביקשה המבקשת לעצור את המשיב עד לתום ההליכים המשפטיים נגדו, והמשיב מצדו נתן את הסכמתו לכך. מאז האריך בית משפט זה את מעצרו שתים עשרה פעמים, לעיתים בהסכמתו של המשיב ולעיתים שלא בהסכמתו, וזאת לנוכח המסוכנות שנשקפה מהמשיב; ובהארכות המעצר האחרונות גם תוך שהובהר שהתיק מצוי בשלבים מתקדמים ואף לקראת סיום. ואולם התיק לא הסתיים, ועד לכתיבת שורות אלה נתון המשיב במעצר מזה כ-3 שנים ו-10 חודשים. ביום 21.2.2017 הוגשה הבקשה דנן להאריך את מעצרו של המשיב פעם נוספת החל מיום 3.3.2017 בתשעים ימים או עד למתן פסק דין בתיק העיקרי; ואולם כפי שיתואר להלן, בהסכמה נדחה הדיון בבקשה משום המתנה להחלטה בבקשה לעיון חוזר במעצר עד תום ההליכים שהוגשה על ידי המשיב חודש קודם לכן לבית המשפט המחוזי.

3. בהארכות המעצר האחרונות, נראה היה כאמור שהתיק העיקרי נמצא בישורת האחרונה, ואולם כפי שפורט בהחלטתי מיום 13.12.2016 להארכת מעצרו של המשיב בפעם השתים עשרה (בש"פ 8994/16), לאחר שנקבעו מועדים להגשת סיכומים בכתב ולהשלמת הטיעונים בעל פה, הגיש המשיב שתי בקשות – האחת לעיון בחומר חקירה והשנייה לקיום חיקור דין או העדה באמצעות וידאו של הסוכן שהיה מעורב בהפללת המשיב, ושלאחרונה התברר שנתון במעצר בתאילנד עקב מעשה רצח שהוא נחשד בביצועו שם. בהחלטה מיום 12.1.2017 דחה בית המשפט המחוזי את הבקשה לעיון בחומרי חקירה, ואולם נעתר לבקשה להעיד את הסוכן באמצעות היוועדות חזותית, בכפוף לאישור הרשויות בתאילנד. בדיון שנערך לפניי בבקשה נושא החלטה זו, ציינה באת-כוח המבקשת כי במסגרת המגעים שמנהלת מאז המבקשת עם השלטונות בתאילנד, מסר נציג המשטרה בבנגקוק כי הרשויות במדינה מוכנות לשקול את העדתו של הסוכן בהתקיים מספר תנאים, ובהם קביעת מועד מוגדר לחקירה, הגבלת זמן החקירה ושליחת רשימת שאלות כללית מראש. בא-כוח המשיב התנגד לדרישה להעביר מבעוד מועד רשימת שאלות. בעקבות כך נערך ביום 5.4.2017 דיון בבית המשפט המחוזי שבו הציגה המבקשת במעמד צד אחד מסמכים פנימיים, ובית המשפט התרשם כי רשויות תאילנד עומדות על דרישה זו וכן על כך שמטעמי אבטחה החקירה תוגבל בזמן. באת-כוח המבקשת ציינה כי עתה קבע בית המשפט המחוזי שלושה מועדים אופציונליים להעדתו של הסוכן במהלך חודש מאי, ואולם טרם נתקבלה תשובה מאת השלטונות בתאילנד באשר למועד הקונקרטי שבו ניתן יהיה לקיים את ההיוועדות.

4. ביני לביני הגיש המשיב ביום 18.1.2017 לבית המשפט המחוזי בקשה לעיון חוזר בהחלטה להורות על מעצרו עד תום ההליכים, והצדדים הסכימו כאמור כי הדיון בבקשה שלפניי להארכת מעצר יידחה עד להכרעה בבקשה לעיון חוזר, וכי המשיב ייוותר במעצר עד להחלטה אחרת. ביום 8.3.2017 הורה בית המשפט המחוזי על הגשת תסקיר מעצר בעניינו של המשיב, ותסקיר אמנם הוגש ביום 2.4.2017. מהתסקיר עולה כי המשיב בן 50 מצוי בהליכי גירושין ואב לחמישה ילדים – ארבעה מנישואיו אלה ובת נוספת ממערכת היחסים הזוגית שהוא מקיים מזה 20 שנה. במסגרת התסקיר עמד שירות המבחן על כך שלחובת המשיב 16 הרשעות קודמות, והעיר כי נשקפת ממנו רמת סיכון גבוהה להישנות מעשים דומים לאלה שביצע בעבר. עוד צוין בתסקיר כי המשיב סובל ממצב בריאותי קשה כתוצאה מבקע דיסק בגבו שמסב לו כאבים חזקים ושבגינו הוא ממתין לניתוח שהובטח לו אך טרם בוצע, וכן שהוא סובל מכוויות קשות שנגרמו לו עוד בשנת 2008; ומשום הכאבים שהם מנת חלקו הוא מקבל מדי יום כדורי מורפיום.

           בה בעת בחן שירות המבחן שישה ממקורביו של המשיב שהוצעו לפקח עליו במסגרת חלופת מעצר: בת זוגו א.מ. בת 38 העובדת בחנות עתיקות בשוק הפשפשים בחיפה; חברו א.ב. בן 42 העובד ב"איקאה" ומתגורר בקריית ים; ג.ג. בן 37 העובד במסעדה בחוף הכרמל ומתגורר בקריית מוצקין; מ.ש. , אחיה של האישה שעמה מצוי המשיב בהליכי גירושין, בן 22 העובד כמנהל צוות בפריקת אניות בנמל חיפה; דודתו של המשיב ז.ח.  בת 59, אלמנה ואם לארבעה, עקרת בית המתגוררת בקריית ים; ור.ס. , חברו של המשיב בן 58, גרוש ואב לשלושה המתגורר בירושלים. שירות המבחן סבר כי ששת המפקחים אינם מודעים לסיכון הפוטנציאלי הנשקף מהמשיב, והעריך כי הם יתקשו להוות גורמי סמכות שיציבו עבורו גבולות ברורים. בהינתן דברים אלה, לא המליץ שירות המבחן על שחרורו של המשיב מן המעצר שבו הוא נתון.

           ביום 4.4.2017 נחקרו כלל המפקחים בבית המשפט המחוזי פרט למשה שמייב, ומשנשאלו כיצד ינהגו אם יפר המשיב את תנאי החלופה השיבו שידווחו מיד למשטרה. בתוך כך בת זוגו של המשיב א.מ.  ציינה בין השאר שתוכל לפקח על המשיב בשעות הערב, וכי היא מוכנה לעבור להתגורר עם בתם המשותפת בת ה-6.5 בדירה שבה ישהה המשיב; חברו של המשיב א.ב.  ציין כי הוא מודע לכך שישנן שעות מסודרות שבהן עליו לפקח על המשיב; ודודתו ז.ח. ב ציינה כי היא יכולה לפקח על המשיב בכל שעה משעות היממה. בא-כוח המשיב הציג את שלושת המפקחים המוצעים הללו כ"מפקחים עיקריים", ואת השניים הנוספים כמפקחים רק אם יהיה צורך בכך. בהחלטה מיום 9.4.2017 דחה בית המשפט את הבקשה לעיון חוזר, תוך שקבע כי התרשמותו מן המפקחים דומה לזו של שירות המבחן וכי אין לפיכך לסטות מהמלצתו שלא לשחרר את המשיב ממעצר מאחורי סורג ובריח.

5. לנוכח החלטה זו נותרה בעינה שאלת הארכת מעצרו של המשיב והיא שעומדת עתה להכרעה. בדיון שנערך לפניי טענה באת-כוח המבקשת כי תסקיר שירות המבחן מהווה אישוש נוסף למסוכנותו של המשיב, שקודם לכן נבחנה על סמך המעשים שבגינם נאשם, עברו הפלילי והתנהגותו במעצר. עמדת המבקשת היא שאין מקום לשחרר את המשיב לחלופת מעצר, אף לא למעצר בפיקוח אלקטרוני. באי-כוחו של המשיב טענו מנגד כי יש לדחות את הבקשה להארכת מעצרו של המשיב, וזאת בעיקר משום הזמן הממושך והתקדימי שהוא שוהה במעצר בעת שחזקת החפות עומדת לו, ומאחר שהמשפט לא צפוי להסתיים בקרוב. לטענת באי-כוחו של המשיב יש לשחרר את המשיב למעצר בפיקוח אלקטרוני בבית דירות בחיפה בליווי המפקחים שנבחנו; ובהסכמה ובלא לגרוע מעמדת המבקשת, הוגש לאחר הדיון חוזה שכירות לדירה לשנה עם אופציה להארכה בשנה נוספת – דירה מספר 1121 הנמצאת ברחוב דוד אלעזר 10 בחיפה, קומה 11 (להלן: הדירה בחיפה). בחוזה השכירות מצוינים המשיב ואדם נוסף בשם אמיל יוסיפוב כ"שוכר", ובהודעה שהגישו באי-כוח המשיב לבית המשפט הבהירו כי מר יוסיפוב הוא אחיינו של המשיב; כי חתימתו על החוזה הוספה אך משום שהמשיב נתון במעצר מאחורי סורג ובריח, והודגש כי הוא לא יתגורר בדירה.  

6. לאחר שהיטיתי אוזן לטענות הצדדים, ושבתי ועיינתי בכלל החומר שהונח לפניי, באתי לכלל מסקנה כי דין הבקשה להארכת מעצרו של המשיב מאחורי סורג ובריח להידחות. סבורתני כי זו הפעם הכף נוטה אל עבר השמתו של המשיב במעצר בפיקוח אלקטרוני ולא עוד מאחורי סורג ובריח, בכפוף להיתכנות כאמור בסעיף 22ב(ג) לחוק המעצרים, ואבאר.

           סעיף 61(א) לחוק המעצרים מורה כי נאשם שלאחר הגשת כתב האישום נגדו היה נתון במעצר בשל אותו כתב אישום במשך תשעה חודשים ומשפטו לא הסתיים, ישוחרר מן המעצר. עם זאת, סעיף 62 לחוק המעצרים מקנה לשופט בית המשפט העליון סמכות ושיקול דעת להורות על הארכת המעצר בתשעים ימים מעת לעת ועד לסיום ההליך. בהחלטה להאריך כאמור את מעצרו של אדם, נדרש בית המשפט לאזן בין הפגיעה בחירותו של מי שחזקת החפות עומדת לו, לבין השיקולים שבגינם הורה בית המשפט על מעצרו עד תום ההליכים, ובהם שמירה על שלום הציבור ובטחונו. לשם כך יש לבחון את מידת המסוכנות הנשקפת מהנאשם, חומרת המעשים המיוחסים לו, עברו הפלילי, החשש מפני הימלטות ושיבוש הליכי המשפט, משך תקופת מעצרו, קצב ניהול ההליך העיקרי והתחזית למועד סיומו (בש"פ 5253/14 מדינת ישראל נ' פלוני (4.8.2014); בש"פ 5073/14 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 11 (25.7.2014); בש"פ 8619/13 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 14 (8.1.2014)). ככלל, ככל שמתארכת תקופת המעצר, וככל שקצב התקדמות ההליך אינו משביע רצון, נעה המטוטלת אל עבר זכותו של הנאשם לחירות (בש"פ 2174/17 מדינת ישראל נ' פלוני, פסקה 10 (2.4.2017); בש"פ 895/16 מדינת ישראל נ' מאיוסט, פסקה 7 (21.2.2016); בש"פ 4166/16 מדינת ישראל נ' אבו רזק, פסקה 26 (25.7.2016)).