מדינת ישראל נ' פלוני

גזר דין

1.הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות בעבירות של חבלה בכוונה מחמירה - לפי סעיף 329(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז - 1977 (להלן: "החוק"), תקיפה בנסיבות מחמירות (בצוותא) - לפי סעיף 382(א) לחוק וכן איומים - לפי סעיף 192 לחוק. הנאשם זוכה מחמת הספק מהעבירה של שיבוש מהלכי משפט - לפי סעיף 244 לחוק אשר יוחסה לו בכתב האישום.

 2.נסיבות ביצוע העבירות פורטו בהרחבה בהכרעת הדין. לענייננו: ביום 28.11.08 בסמוך לשעה 22:00, שהו י.מ. (להלן: "י") ור.ש. (להלן: "ר." או "המתלונן") ואחרים ברח' ניסים גאון באלעד וניהלו שיחת חולין, כאשר נשותיהם נמצאות בסמוך אליהם. הנאשם יחד עם אחרים, הגיעו למקום והחלו לשרוק לעבר הנשים. כשניגש י. לשוחח עם אחד האחרים, תקפו אותו הנאשם ואחר, משכוהו והפילוהו ארצה, כך שמשקפיו נפלו ונסדקו ונגרמו לו שפשופים ברגלו.

בסמוך לאחר מכן, העביר הנאשם את ידו על גרונו בתנועת שחיטה שהופנתה לי. ואמר לו: "חכה יא בן זונה אני אעשה לך חור" כשהוא מסמן באצבעותיו את גודל החור שיגרום לו. בשלב זה, כשביקש ר. להפריד, אחד האחרים הכה את ר. ובעט בו, ואז רץ הנאשם לכיוונו של רן, נעמד מולו וחתך אותו בצווארו ובזרועו הימנית באמצעות סכין או חפץ חד שאחז בידו ומיד נמלט מהמקום ומביתו, ערק מהצבא וניתק קשר עם בני משפחתו, עד שנעצר ע"י המשטרה ביום 22.12.08.

כתוצאה מהדקירה, נגרמה לר. פציעה חודרת לצוואר באורך כ- 10 ס"מ וחתך בזרוע ימין. הוא פונה לבית חולים ונותח ניתוח חירום עקב דמם פועם משמעותי מהצוואר. ר. הורדם הרדמה כללית דחופה ואז זוהה קרע של ווריד בפנים. במהלך הניתוח, העורק והווריד נקשרו ובוצעה אקספלורציה של הפצע, והחתך בזרועו נתפר.

3. ראיות לעונש:

א. תסקיר שירות המבחן מציין: הנאשם הוא בן 20, בעל 10 שנות לימוד ורווק; נעדר הרשעות קודמות; הבן הרביעי במשפחה המונה חמישה ילדים. בילדותו חזרה כל המשפחה בתשובה. כשמלאו לנאשם 13 שנים המשפחה עברה להתגורר באלעד. בגיל 15 נשלח ללמוד בישיבה בפתח תקווה בתנאי פנימייה למשך תקופה של שנתיים; בגיל ההתבגרות החל להתרחק מהדת ומאורח החיים אשר היה נהוג בביתו. בתקופה זו החל להסתובב בחברת נערים אשר היו בעלי השפעה שלילית על הנאשם. בגיל 17 עזב את בית הוריו ועבר להתגורר עם בת זוג בדירה שכורה; שירות המבחן התרשם כי הדת היוותה לאורך השנים מקור לסכסוך בין הנאשם להוריו; בגיל 18 התגייס לצבא ושירת בחטיבת כפיר כשנה, לא השתלב במסגרתה ולכן ערק מהצבא וריצה עונש מאסר בכלא צבאי. לדבריו, סמוך לביצוע העבירה הנדונה החל בתהליך של מעבר ליחידה אחרת ואולם בעקבות מעצרו בתיק הנוכחי שוחרר מצה"ל; בהיותו במעצר בגין תיק זה נרשמה הפרה משמעתית לנאשם כאשר התקוטט עם אסיר אחר; הנאשם מתקשה לקחת אחריות לביצוע העבירה, ומתקשה להשלים עם הרשעתו. ההתרשמות של שירות המבחן היא כי מדובר בבחור צעיר ומניפולטיבי אשר בחר להציג את הצד המתפקד והנורמטיבי בחייו תוך טשטוש חלקים בעייתיים בהתנהגותו. בשיחה עם הוריו הורגש כי הם מגוננים עליו ללא יכולת לבחון באופן ביקורתי את מצבו. לאור האמור, למרות גילו הצעיר והיעדר עבר פלילי, לא בא שירות המבחן בהמלצה טיפולית או שיקומית בעניינו של הנאשם.

ב. בתצהיר נפגע עבירה מציין המתלונן כי חייו השתנו מקצה לקצה בעקבות הדקירה: בשל חופשת המחלה, הוא פוטר מהעבודה ונקלע לקשיים כלכליים; המתלונן ואשתו נאלצו לעזוב את ביתם ולעבור להתגורר עם הוריו. בהמשך עברו להתגורר בבית הורי אשתו; המתלונן מתקשה לחזור לשוק העבודה, או לתקשר עם אנשים. הוא מרבה להתבודד, מצוי בדיכאון עמוק, חש רדוף ומאויים, הוא פוחד להביא ילד לעולם, תופס עצמו מכוער בשל העיוות שבפניו בעקבות הניתוח ונקלע לקשיים בזוגיות; המתלונן ציין כי בפניו צלקת גדולה ואולם בליבו צלקת אף גדולה ממנה שלא ניתן לפצותו בגינה; המתלונן ציין כי פנה לטיפול נפשי ונקבעה לו תוכנית טיפולית והמלצה לטיפול תרופתי. בבית המשפט, לשאלת הסניגור, השיב כי אין לו תחושת נקם כלפי הנאשם.

ג. מר זאב לאוברבוים, מנכ"ל ארגון חסד, העיד בשבחו של הנאשם באומרו כי היה מתנדב פעיל בארגונו, כך שמדי שבוע היה מגיע ומחלק אוכל למשפחות נזקקות. הוא עסק בכך כשנה מאז שקיבל רישיון מגיל 17 עד 18, אז התגייס לצבא.

ד. מר י. ג. אשר עוסק במוזיקה העיד כי מאז גיל 16 הנאשם לומד אצלו פיתוח קול ונגינה על גיטרה. לדבריו, הנאשם הוא בחור מקסים ושובה לב ונחמד להיות בחברתו. כמו כן העיד שהנאשם התנדב להסיע אותו לעבודתו ללא תמורה.

ה. אחיו של הנאשם א. , כבן 30, העיד כי התפלא כששמע על המקרה כיוון שלדעתו אחיו אינו יכול להזיק לאיש, הוא אדם שאוהב שלום ונמנע ממריבות.

ו. אמו של הנאשם, העידה שבעקבות המקרה המשפחה עוברת תקופה קשה מאוד, ומתקשה לקבל את העובדה שבנם נמצא בבית סוהר. היא אמרה שכמשפחה הם מכים על חטא, שכן הם פנו לעצתו של רב והוא שיעץ כי הנאשם לא יודה.

4. ב"כ המאשימה עותר לגזור על הנאשם מאסר בפועל משמעותי ומרתיע, מאסר על תנאי, פיצוי למתלונן וקנס שיבטיח את הפיצוי. ב"כ המאשימה ציין: הנאשם הורשע לאחר שמיעת ראיות; הנאשם, מבלי שהמתלונן התגרה בו, נטפל למתלונן ולבני ובנות לווייתו, איים על י. כי ישחט אותו, ואכן בסופו של דבר מימש את האיום וחתך את המתלונן בצווארו וברח מהמקום; העבירות בהן הורשע הנאשם הינן חמורות, כשלצידן עונש חמור העומד על 20 שנות מאסר. המחוקק רואה בחיי אדם - ערך עליון ועל כן, הפוגע בערך זה, צריך להיענש במלוא חומרת הדין; אף הפסיקה בעבירות מעין אלה, מטילה עונשים חמורים וזאת כיוון שבית המשפט והחברה עדים מדי יום למעשים של אלימות קשה; על בית המשפט להתחשב באינטרס הציבורי להרתיע אחרים וכן לגמול לנאשם על עוולתו; הנאשם ניהל את המשפט ולא נטל אחריות על מעשיו; שירות המבחן נמנע מהמלצה טיפולית ושיקומית לנאשם בטוענו כי הוא מניפולטיבי, מטשטש ומעלים חלקים בעייתיים בהתנהגותו וכי יש לו בעיה ליטול אחריות; לנאשם אין הרשעות קודמות וזה השיקול היחיד לקולא למעט הנסיבות האישיות המפורטות בתסקיר.

5. ב"כ הנאשם ציין: על בית המשפט להעניש את הנאשם על המעשים שביצע ולא על המציאות העגומה שמצויה בה החברה הישראלית; הנאשם היה על סף בגרות בעת ביצוע העבירה, כבן 19 שנים; לנאשם אין עבר פלילי וזו הסתבכותו היחידה בפלילים; באשר לנסיבות ביצוע העבירות: הנאשם לא הגיע מצוייד בכלי נשק והאירוע מבחינתו לא לווה בכוונה תחילה או בתכנון מוקדם לפגוע במי מהנוכחים. מדובר בדקירה או חתך אחד בצוואר; הנאשם ניהל את שמיעת הראיות בשל ייעוץ שקיבל מרב אליו פנתה המשפחה, ויש ליתן לכך משקל לאור הרקע הדתי ממנו בא הנאשם; כל עוד מרצה הנאשם מאסר אין לו יכולת כלכלית לשלם פיצוי ועל כן מבקש לדחות את התשלום עד לאחר שחרורו מהמאסר.

6. הנאשם הביע חרטה,במסגרת הטיעונים לעונש, ונטל אחריות למעשיו תוך שהסביר כי לא הודה במיוחס לו בשל ייעוץ שקיבל מרב אליו פנתה המשפחה.

7. שיקולים לחומרא:

א. העבירות בהן הורשע הנאשם חמורות, כשהעונש המירבי בגין העבירה החמורה ביותר בה הורשע הנאשם, הינו 20 שנות מאסר.

ב. הנאשם מימש את זכותו לשמיעת הראיות כולן. אמנם אין הדבר אמור לעמוד לו לרועץ ואולם בעת קביעת העונש, אין הוא זכאי לאותה הקלה לה זכאי מי שהודה, הביע חרטה וחסך זמן שיפוטי וזמנם של עדים. כמו כן, בשלב קביעת העונש ניתן להתחשב בדברים שעלו במהלך שמיעת הראיות, גם אם לא פורטו בכתב האישום והתרשמות בלתי אמצעית מהנאשם (רע"פ 3849/05 תורג'מן נ' מד"י, ניתן 23/6/05). הנאשם הסביר כי שמע בעצת רב אליו פנתה המשפחה כשהחליט לא להודות במיוחס לו. ואולם, אמירה זו אינה מתיישבת עם האמור בתסקיר שירות המבחן, כשלפני קצינת המבחן התקשה לקחת אחריות ולהשלים עם הרשעתו, ולא חשף כלל את הנימוק לכפירתו.

ג. התקיפה בסכין או חפץ חד אחר, נעשתה סתם כך ללא כל סיבה נראית לעין. בין המתלונן לבין הנאשם לא היה כל סכסוך, וכל חלקו של המתלונן התמצה בכך שהוא בא להפריד בין הניצים. גם אופיו של האיום כלפי יאור, שלווה בתנועת שחיטה הינו בוטה וחמור, מה עוד שזמן קצר לאחר מכן מימש הנאשם את איומו כלפי המתלונן. לכך יש להוסיף את התקיפה בצוותא של י. שהביאה להפלתו ארצה, שפשופים ברגלו ונזק למשקפיו.

ד. תוצאות האירוע הן קשות כעולה מעובדות כתב האישום, מעדות המתלונן לפני ומהצהרת נפגע העבירה בהתאם לסעיף 18 לחוק זכויות נפגעי עבירה, התשס"א-2000. המתלונן נקלע לקשיים פיזיים ונפשיים. בהיבט הפיזי, המתלונן נחתך בצוואר פונה לבית החולים וטופל. אלמלא טופל, פגיעה זו הייתה עולה לו בחייו. המתלונן נפגע בעצב בפניו ועל כן הוא לא מניע את הצד התחתון שבפניו. הפגיעה מקשה עליו לחייך ומכך נגרם לו סבל יומיומי. בהיבט הנפשי, המתלונן פירט בהצהרתו פגיעה מתמשכת כשחייו השתנו מקצה לקצה, הוא אינו מסוגל לעבוד, לתקשר עם אנשים, שרוי בדיכאון עמוק, חש רדוף, מאוים, פוחד להביא ילד לעולם ונקלע לקשיים בזוגיות ובתחום הכלכלי. המתלונן פנה לקבלת טיפול נפשי.