מדינת ישראל נ' פלוני

1. בקשה חמישית להארכת מעצר בתשעים ימים נוספים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה - מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים), החל מיום 16.12.2017 או עד למתן פסק דין בתפ"ח 43725-03-16 בבית המשפט המחוזי בתל אביב, לפי המוקדם.

רקע והליכים קודמים

2. עובדות כתב האישום בעניינו של המשיב תוארו בהחלטה קודמת שניתנה על-ידי בית משפט זה (בש"פ 2864/17). לפיכך, איני מוצאת מקום לשוב ולהידרש בהרחבה לפרטי הפרשה. אציין אך בתמצית כי כתב האישום המתוקן מייחס למשיב קשירת קשר עם בנו המואשם עמו באותו כתב אישום (להלן: הנאשם 1) לגרום למותם של קרובי משפחתו ואחרים המסוכסכים עם הנאשם 1. למשיב מיוחסות פציעת אחד הנוכחים באמצעות דקירתו, ולנאשם 1 מיוחסת פציעה והמתה של אחד הנוכחים. בגין מעשים אלה יוחסו למשיב העבירות הבאות: רצח, עבירה לפי סעיף 300(א)(2) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: החוק); ניסיון רצח (שתי עבירות), עבירה לפי סעיף 305 לחוק, וכן קשירת קשר לפשע, עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק.

3. ביום 21.3.2016, בד בבד עם הגשת כתב האישום, הוגשה בקשה למעצר המשיב עד לתום ההליכים נגדו. בבקשה נטען כי קיימות ראיות לכאורה להוכחת אשמתו, כי נשקפת ממנו מסוכנות גבוהה, וכי קיים חשש להימלטותו מאימת הדין, שכן לאחר ביצוע העבירות נמלט המשיב והסתתר מהמשטרה למשך כחודש ימים. ביום 8.12.2016, לאחר מספר דחיות הנובעות מקשיים בייצוג המשיב, הורה בית המשפט המחוזי על הכנת תסקיר לבחינת שאלת חלופת המעצר (להלן: תסקיר המעצר). מתסקיר המעצר עולה כי נשקפת מסוכנות מן המשיב, וכן נשללה חלופת המעצר שהוצעה ובכלל זה אף מעצר בפיקוח אלקטרוני. בהמשך נתקבלו תסקירים נוספים בעניינו של המשיב, וביום 6.3.2017 הורה בית המשפט המחוזי על שחרורו של המשיב למעצר בתנאי פיקוח אלקטרוני. על החלטה זו עררה המבקשת. במקביל, ביום 29.3.2017 ערר המשיב על החלטת בית המשפט המחוזי מיום 8.12.2016 בעניין קיומן של ראיות לכאורה. עררו של המשיב נדחה (בש"פ 2864/17) ונקבע כי עולה מחומר הראיות תשתית ראייתית לכאורה המצדיקה את מעצרו. ערר המבקשת התייתר לאור הסכמת המשיב להארכת מעצרו, מעצר אשר הוארך מעת לעת בבית משפט זה.

4. אשר להליך העיקרי בעניינו של המשיב – ביום 18.5.2017 הורשע המשיב על פי הודאתו במסגרת הסדר טיעון בעבירה של ניסיון לרצח. עד לשלב הזה התקיימו בתיק שמונה מועדי הוכחות, בהם נשמעו 19 עדים. ביום 26.6.2017 הודיע המשיב על כוונתו לחזור בו מהודאתו. תחילה דחה בית המשפט המחוזי את בקשתו, אך לאחר שנעתר ביום 1.11.2017 לבקשת הנאשם 1 לחזור בו מהודאתו, ביטל בית המשפט המחוזי את החלטתו והתיר למשיב לחזור בו מהודאתו. ביום 8.11.2017 החליט המותב לפסול את עצמו. ערעור על החלטה זו נדחה על ידי בית משפט זה (ע"פ 8843/17). להשלמת התמונה יצוין כי נקבעה תזכורת לפני סגן הנשיא השופט ג' נויטל ליום 4.1.2018.

טענות הצדדים

5. המבקשת טוענת כי המעשים המיוחסים למשיב מעידים על מסוכנות גבוהה שלא ניתנת לאיון בדרך של חלופת מעצר, ומקימים חשש ממשי להימלטות המשיב מאימת הדין, במיוחד בשים לב להימלטותו מהמשטרה בעבר טרם מעצרו. כמו כן, טוענת המבקשת כי הימשכות ההליכים נובעת מהתנהלות המשיב והנאשם 1.

6. המשיב מתנגד לבקשה וטוען כי יש להורות על שחרורו לחלופת מעצר, בין היתר בשים לב לפרק הזמן הממושך בו הוא נתון במעצר והצפי לסיום ההליך. עוד טוען המשיב כי הוא חזר בו מהודאתו בשל קשיים ראייתיים, ובמידה והמבקשת הייתה נותנת הסכמתה לחזרתו מהסדר הטיעון ניתן היה להתחיל בפרשת ההגנה. כמו כן, טוען המשיב כי הוא לא ביקש את פסילת המותב וכי הוא אינו אחראי להימשכות ההליכים.