מדינת ישראל נ' פלוני

לפניי בקשה למחיקת סעיפי אישור ולחילופין, לזיכוי מחמת הגנה מן הצדק.

הרקע הצריך לעניין

1. ביום 26.1.20 הוגש כתב אישום נגד הנאשם.

2. כתב האישור ייחס לנאשם ביצוע עבירות אי הפקדת פיקדון לעובד זר שהוא מסתנן לפי סעיף 1יא1 וסעיף 2(ב)(8) לחוק עובדים זרים, תשנ"א-1991 (החוק); והעסקתו ללא ביטוח רפואי לפי סעיף 2(ב)(3) לחוק בחודשים 9/18 עד 6/19.

3. ביום 23.4.20 ניתן פסק הדין בבגץ 2293/17 גרסהר נ' כנסת (עניין גרסהר) שהורה על ביטול רכיב העובד בהסדר הפיקדון.

4. השאלה היא אם ביטול רכיב העובד בהסדר הפיקדון צריך להוביל לתוצאה של ביטול האישום בגין אי הפקדת פיקדון כנגד הנאשם.

5. כדי להכריע בסוגיה יש להבין קודם מה היו תכליותיו של הסדר הפיקדון; מדוע בוטל רכיב העובד; מתי יש לראות בשינוי עבירה ככזה שביטל אותה; מתי יש לראות בשינוי עבירה ככזה שלא ביטל אותה; ומה ההשלכות של שינוי עבירה ללא ביטולה.

6. ראשית, לעניין תכלית הפיקדון מנתה המדינה, בעניין גרסהר, את התכליות הבאות – תמריץ כלכלי חיובי ליציאה מהארץ; הבטחת זכויות סוציאליות; הקטנת הפגיעה בעובדים ישראלים; והבטחת נקודת פתיחה ראויה לעובדים המסתננים לאחר עזיבת ישראל. כב' הנשיאה חיות העירה כי תכליות אלו מתייחסות למכלול ההסדר – "יודגש כי תכליות אלה שהציגו משיבי הממשלה עומדות בבסיס הסדר הפיקדון בכללותו". מתוך אותן תכליות, התכלית השנייה (הבטחת זכויות סוציאליות) והתכלית השלישית (הקטנת הפגיעה בעובדים ישראלים) נמצאו "רלבנטיות לרכיבים אחרים בהסדר הפיקדון, אך לא לרכיב העובד". היינו, הן רלוונטיות לרכיב המעביד. אם כי בית המשפט העליון ציין את תכלית העזיבה מרצון כתכלית העיקרית של ההסדר.

7. כאמור, רכיב העובד מתוך הסדר הפיקדון נמצא כלא מידתי והוא בוטל בדעת רוב. ביטול רכיב העובד הוביל לכך שיתרת ההסדר – חובת הפקדת רכיב המעסיק בלבד – נותרה על כנה.

8. שאלה היא אם ניתן להבחין בין חלק העובד לחלק המעביד בבחינת חוקיות ההסדר. או שמכלול ההסדר הוא שגורם לאי החוקיות. הנשיאה חיות תיארה בפסק דינה את ההסדר כך שהוא מחייב "מעסיק של עובד מסתנן להפקיד פיקדון בסכום השווה ל-36% משכר עבודתו". כך גם צוין בפסק דינו של השופט פוגלמן.