מדינת ישראל נ' פלוני ואח'

1. בית המשפט המחוזי הרשיע את המשיבים 3-1 (להלן: המשיבים) בעבירות מסוימות וגזר את דינם, אך נמנע מחיובם בפיצוי לטובת המשיבים 6-4 (להלן: נפגעי העבירה) לפי סעיף 77 לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין או החוק). בגדר ההליך שבכותרת משיגה המדינה על אי פסיקת פיצוי לטובת נפגעי העבירה. האם יש לסווג את ההליך כערעור אזרחי או שמא כערעור פלילי? זו השאלה המונחת לפניי.

2. המשיבים הורשעו, במסגרת הסדר טיעון, בעבירות המתייחסות לאירוע של הצתת בניין מגורים אשר כתוצאה ממנו מצאו את מותם חמישה מדיירי הבניין, נפצעו רבים אחרים ונגרם נזק רב לרכוש. המשיב 1 הורשע בעבירות של הריגה, הצתה וקשירת קשר לביצוע פשע; ואילו המשיבים 2 ו-3 הורשעו בעבירות של סיוע להריגה, סיוע להצתה וקשירת קשר לביצוע פשע. בגזר הדין אימץ בית המשפט המחוזי את הסדר הטיעון, ככל שהוא נוגע לעונשי המאסר, והשית על המשיב 1 עונש מאסר בפועל של שש עשרה שנים ועל המשיבים 2 ו-3 עונש מאסר בפועל של שמונה שנים. בנוסף הושתו על המשיבים גם עונשי מאסר על תנאי. עם זאת, נמנע בית המשפט המחוזי מפסיקת פיצויים לטובת נפגעי העבירה וזאת חרף העובדה שרכיב זה נכלל בהסדר הטיעון. לעניין זה קבע בית המשפט המחוזי כי "[...] ראוי שנושא הפיצוי, ובמיוחד קביעת הזכאות לפיצוי בהתאם לדיני הירושה, יבורר בהליך האזרחי המתאים [...]".

3. המדינה הגישה ערעור על גזר הדין, המופנה אך כנגד החלטת בית המשפט המחוזי שלא לפסוק פיצוי לטובת נפגעי העבירה. מזכירות בית משפט זה קיבלה את הערעור לרישום וסיווגה אותו כערעור אזרחי. זמן מה לאחר הגשת הערעור, ולאחר שכבר ניתן צו להגשת סיכומים בערעור, הגישה המדינה "הודעה [...] לעניין סיווג ההליך ובקשה לביטול ההחלטה על הגשת סיכומים בכתב". במסגרת ההודעה והבקשה עתרה המדינה כי סיווגו של ההליך ישונה לערעור פלילי. שניים משלושת נפגעי העבירה (המשיבים 6-5) הודיעו כי הם תומכים בעמדת המדינה; ואילו המשיבים סבורים שיש להותיר את סיווג ההליך על כנו, כערעור אזרחי. בהמשך בדרך הגישה המדינה תשובה משלימה מטעמה, בה חזרה על עמדתה לפיה סיווגו הנכון של ההליך הוא ערעור פלילי. יצוין כי תגובות הצדדים לא כללו התייחסות של ממש לעניין הנפקויות המעשיות הצפויות להיות לשינוי הסיווג המבוקש.

4. לאחר שבחנתי את טענות הצדדים ושקלתי בדבר, הגעתי לכלל מסקנה כי ערעור המוגש מטעם המדינה והנוגע לרכיב הפיצוי לטובת נפגע העבירה בלבד - צריך להיות מסווג כערעור אזרחי. כך, בין אם מדובר בערעור כנגד אי פסיקת פיצויים כלל ובין אם מדובר בערעור כנגד מיעוט הפיצויים שנפסקו. בדין קלטה אפוא המזכירות את הערעור דנן כערעור אזרחי, ואין מקום להיעתר לבקשת המדינה לשנות את סיווגו.

5. ההסדר החקיקתי בעניין פסיקת פיצויים לנפגע עבירה במסגרת ההליך הפלילי קבוע בסעיפים 77 ו-78 לחוק העונשין:

"77. (א)     הורשע אדם, רשאי בית המשפט לחייבו, בשל כל אחת מן העבירות שהורשע בהן, לשלם לאדם שניזוק על ידי העבירה סכום שלא יעלה על 258,000 שקלים חדשים לפיצוי הנזק או הסבל שנגרם לו.

(ב)   קביעת הפיצויים לפי סעיף זה תהא לפי ערך הנזק או הסבל שנגרמו, ביום ביצוע העבירה או ביום מתן ההחלטה על הפיצויים, הכל לפי הגדול יותר.

(ג)   לענין גביה, דין פיצויים לפי סעיף זה כדין קנס; סכום ששולם או נגבה על חשבון קנס שיש בצדו חובת פיצויים, ייזקף תחילה על חשבון הפיצויים.

מיום 8.2.1980

78. חיוב בפיצוי לפי סעיף 77 הוא, לענין ערעור הנאשם עליו, כפסק דין של אותו בית משפט שניתן בתובענה אזרחית של הזכאי נגד החייב בו; בערעור על פסק הדין שהביא לידי החיוב בפיצוי מותר לכלול גם ערעור על החיוב" [ההדגשות שלי - ג'ל'].

6. רבות נכתב על התכליות של ההסדר הקבוע בסעיף 77 לחוק ועל אופיו הייחודי. אכן, הסדר זה נועד "לתת ביטוי במסגרת ההליך הפלילי לנזקו ולסבלו של הניזוק מן העברה, ולאזן בין האינטרס להעניק לקורבן העברה פיצוי מהיר ויעיל לבין הצורך למנוע את הפיכתו של ההליך הפלילי להליך בעל אופי אזרחי, על כל הכרוך בכך. המטרות הספציפיות המוזכרות בפסיקה לפיצוי על־פי סעיף 77 לחוק העונשין הן הכרה בנזק או בסבל שנגרמו לנפגע, שילובו של הנפגע בהליך הפלילי המתנהל נגד התוקפים, החדרת יסוד של היטהרות מצד העבריין, ומתן סעד מיידי לנפגע מבלי לחכות לסיומם של ההליכים האזרחיים (אם הללו מתנהלים בכלל)" (גיל סיגל ואורי ניר, פיצויים לקורבנות עברה בתאונות-דרכים, עיוני משפט לו 621, 631 (2015). ראו גם, דנ"פ 5625/16 קארין נ' טווק-בוקובזה, פיסקה 14 לחוות דעתה של כב' השופטת (כתוארה אז) א' חיות (13.9.2017) (להלן: עניין טווק); ע"פ 6452/09 עלי נ' מדינת ישראל, פיסקה 9 (22.7.2010). לעניין ההיסטוריה החקיקתית של ההסדר ראו, רע"פ 2976/01 אסף נ' מדינת ישראל, פ"ד נו(3) 418, 428-427 (2002) (להלן: עניין אסף); ע"פ 5761/05‏ מג'דלאוי נ' מדינת ישראל, פיסקה ח' (24.7.2006) (להלן: עניין‏ מג'דלאוי)).