מדינת ישראל נ' פלוך

            בפני בקשה להורות כי לא חל חיסיון עורך דין – לקוח על חומרי מחשב שהועברו לעו"ד ירון ליפשס מאת המשיב, ואשר נתפסו על ידי המבקשת מכוח צו המצאת מסמכים.

רקע

1. חברת שיכון ובינוי בע"מ (להלן: שו"ב) הינה חברה ישראלית ציבורית העוסקת במגוון תחומים, לרבות בתחום התשתיות והבניה, והיא מחזיקה בחברות נוספות. חברת SBI International AG (להלן: SBI) הינה זרוע התכנון והבניה של שו"ב, ומקום מושבה ורישומה בשווייץ. SBI נמצאת בבעלותה המלאה של שו"ב, והיא פועלת במדינות רבות. (שיכון ובינוי ו- SBI יכונו להלן בצוותא: החברות).

2. המשיב כיהן כמנכ"ל SBI משנת 2012 ועד תחילת שנת 2018. נגד המשיב, שו"ב, SBI ואחרים מתנהלת חקירה שבמרכזה חשדות לביצוע עבירות מתן שוחד לעובד ציבור זר, רישום כוזב במסמכי תאגיד, קבלת דבר במרמה, הלבנת הון, עבירות מס ועבירות על חוק ניירות ערך.

3. לטענת המבקשת, במהלך החקירה נודע לה כי במשרדו של ב"כ המשיב, עו"ד ירון ליפשס, מצוי העתק מחשבים וטלפונים ניידים של המשיב, אשר הוטסו על ידי המשיב לישראל, נמסרו לשליח מטעמו של עו"ד ליפשס, תוכנם הועתק והושאר במשרדו (להלן: חומרי המחשב או המסמכים), ואילו המחשבים והטלפונים המקוריים הוחזרו למשיב. אין מחלוקת על כך שמדובר במחשבים וטלפונים שסופקו למשיב לצרכי עבודתו על ידי SBI ושו"ב.

4. ביום 25.2.18 נעתר בית המשפט לבקשת המבקשת והוציא צו המצאת מסמכים הממוען לעו"ד ליפשס, המורה לו להמציא למשטרת ישראל מחשב או חומרי מחשב שהתקבלו אצלו מאת המשיב ומאת חשוד נוסף בשם בנימין ארביט. עוד נקבע, כי ככל שתועלה טענת חיסיון, יוכנסו התפוסים למעטפה אטומה והטענה תובא לדיון בפני בית המשפט (מ"י 56818-02-18). ביום 27.2.18 בוצע הצו באופן שחומרי המחשב נמסרו למבקשת, ובמקביל העלה עו"ד ליפשס טענת חיסיון עורך דין – לקוח. [במאמר מוסגר: החשוד הנוסף ויתר על טענת החיסיון].

5. על רקע טענת החיסיון פנתה המבקשת לעו"ד פיני רובין, בא כוחן של החברות, וביקשה את עמדת החברות בקשר לקיומו של חיסיון עורך דין – לקוח על תכולת המחשבים והטלפונים שהחברות סיפקו למשיב, קרי, על חומרי המחשב שנתקבלו מעו"ד ליפשס. עו"ד רובין השיב, כי למרשיו אין התנגדות לשימוש שתעשה המבקשת בחומרי המחשב, שלשיטתו אינם חוסים באופן גורף תחת חיסיון עורך דין – לקוח, למעט התכתבויות והתייעצויות שהוחלפו בין גורמים בחברות לעורכי דין, או חומרים חסויים אחרים, ככל שישנם כאלו (מכתבו של עו"ד רובין מיום 28.2.18).

תמצית טיעוני הצדדים

6. להלן יובאו עיקרי טענות הצדדים, בכתב ובעל פה (התקיים דיון ביום 13.9.18). במעמד הדיון הגישה המבקשת דו"ח סודי הנתמך בחומרי חקירה גולמיים (לעיון בית המשפט בלבד), וביום 17.9.18 הגיש המשיב (באישור בית המשפט) דו"ח סודי מטעמו ומסמכים חסויים, אף הם לעיון בית המשפט בלבד. אשר לסמכות בית המשפט לקבל לעיונו מסמכים מאת החשוד במעמד צד אחד, ראו בש"פ 2270/06 חאלד אל עילווי נ' מדינת ישראל (7/9/2006, פסקאות 5, 6). למען הנוחות, אתחיל דווקא בטענות המשיב, הטוען לקיומו של חיסיון.

7. לשיטת המשיב, הוא התבקש על ידי מעסיקיו (החברות) למסור את המחשב והטלפון שלו לבדיקה על ידי ועדה פנימית של החברות, שהוקמה על מנת לברר באופן עצמאי את החשדות למתן שוחד לעובדי ציבור זרים. מקום מושבה של הועדה בשווייץ (להלן: ועדת הבדיקה). לטענתו, הוא החליט להיענות לבקשת מעסיקיו לאחר התייעצות עם בא כוחו (עו"ד ליפשס), אשר ביקש לקבל לידיו את העתק תוכן המחשב והטלפון בטרם אלו ימסרו לועדת הבדיקה, על מנת לבחון אותם וליתן למשיב יעוץ משפטי, לרבות הכנתו לשאלות שהוא עשוי להישאל, ולרבות אפשרות של המלצה ללקוח (המשיב) להימנע מלהעביר את המחשב והטלפון לועדת הבדיקה. לא למותר לציין, כי ועדת הבדיקה הוקמה, כך הטענה, עובר לחקירה הגלויה, כך שחומרי המחשב הועתקו ונמסרו לעו"ד ליפשס בטרם ידעו המשיב או בא כוחו על קיומה של חקירה פלילית.