מדינת ישראל נ' פ'

 פתח דבר: הנאשם זכאי. 

לנאשם מיוחסים שני אישומים במסגרת האישום הראשון מיוחסות לנאשם 2 עבירות של איומים בניגוד לסעיף 192 לחוק העונשין ובמסגרת האישום השני מיחסים לנאשם עבירה של תקיפה סתם בניגוד לסעיף 379 לחוק העונשין ועבירה של איומים לפי סעיף 192 לחוק העונשין.  עובדות האישום הראשון

• בתאריך 17.9.17 בשעה 10:00 הגיע הנאשם למשרדו של עו"ד א. אשר וביקש לשוחח איתו. כשנענה על ידי המזכירה שאיננו, איים על המתלוננת ואמר לה: "אני אהרוס אותו אותך ביחד, אני לא סיימתי איתך", וזאת בכוונה להפחידה או להקניטה.

• בתאריך 19.10.17 בשעה 16:00 או בסמוך, במשרד, איים הנאשם על המתלוננת ואמר לה: "אני אהרוס אותך, אני אספר לבעלך הכל" וזאת בכוונה להפחידה או להקטינה.

   

• בתאריך 3.12.17 סמוך לשעה 17:00,נכנס הנאשם למשרד של א. וע. והחל לצעוק לעברם "גנבים" "אני אשחט אתכם" תוך שמסמן בצווארו סימן שחיטה, וזאת בכוונה להפחידם או להקניטם. במעמד זה החל ע. לצלם את התנהגות הנאשם, הנאשם ירק על פניו, עוד באותו מעמד הנאשם איים על ע. "לך לפני שאני אפוצץ אותך, אני אשחט אותך". בכוונה להפחידו או להקניטו.

   

  הנאשם כפר באשמה.

  עמדת המאשימה בתמצית

  המאשימה מבקשת להרשיע את הנאשם בשלוש עבירות כפי שפורט להלן , על סמך העובדות והראיות שהוגשו. בהתייחס לעניין טענת ההגנה בדבר סכסוכים כספיים בין הנאשם לעו"ד א. הודיעה המאשימה, כי אינה חולקת על כך אך טוענת כי לבית המשפט אין תמונה מלאה לגבי אותו סכסוך הואיל וההגנה בחרה שלא להגיש את פסק הבורר עצמו אלא, מסמכים חלקיים הקשורים לאותו סכסוך.

   

  לגבי האישום הראשון הנוגע לאיום שהופנה כלפי המזכירה לפיו יספר לבעלה על יחסים שיש לה עם המתלונן עת/2 , סבורה המאשימה כי באמירותיו בין היתר בעמ' 82 ש' 17-20 יש כדי להפחיד ולהקניט וכי באמירותיו אלו של הנאשם כלפי המזכירה יש פגיעה בשמה הטוב של המתלוננת וכניסה לחייה האישיים.

  ב"כ המאשימה טוענת כי המזכירה העידה באובייקטיביות ובאופן מעורר אימון, הואיל והנאשם אישר כי היה בסערת רגשות כאשר אמר לה כי יהרוס אותה ואת המתלונן עת/2 ולא הציג ראייה שיש אמת באמירותיו , שהוכחשו בתוקף ע"י המזכירה וע"י עת/2, כי אז היסוד הנפשי של עבירת האיומים, מתקיים .

   

  לעניין המועדים

  המאשימה סבורה כי מאחר שמעדותו של הנאשם במשטרה מיום 18.3.19 בשעה 11:20 עולה כי נחקר לגבי איומים כלפי המזכירה בשני מועדים בהפרש של יומיים, בתאריכים 17.9 וביום 19.9 כפי שמסרה המתלוננת בעדותה, למדה כי התאריך המצוי בכתב האישום מוטעה.