מדינת ישראל נ' ע'

על-יסוד הודאת הנאשם במיוחס לו בכתב האישום המתוקן, הוא הורשע ביום 3.6.2021 בביצוע עבירת פציעת בן-זוג, עבירה לפי סעיף 335(ב) בחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין").

לפי האישום, הנאשם ואשתו (להלן: "המתלוננת") נשואים מעל 50 שנים ולהם שמונה ילדים נשואים אשר אינם מתגוררים עמם. ביום 27.8.2016 בשעות הערב, בביתם, התגלע ויכוח בין הנאשם לבין המתלוננת. בתגובה לכך, הוא השליך על המתלוננת מאפרת זכוכית שהייתה בידו, והיא נפצעה בפניה. עקב זאת, היא פּונתה לבית החולים בשל חתך עמוק בלחי שמאל באורך של 8-6 ס"מ. החתך הצריך תפירה וחבישה, ונותרה צלקת בלחי.

אין הסכמות בין הצדדים לעניין העונש. בדיון מיום 3.6.2021 טענו הצדדים לעונש, וביום 9.1.2022 שמעתי גם את דברי הנאשם עצמו.

נוכח עמדתה העונשית של המאשימה הוריתי על הזמנת תסקיר של שירות המבחן וכן חוות דעת של הממונה על עבודות השירות בשירות בתי הסוהר. ברם, נוכח אורכה שביקש שירות המבחן לצורך הכנת התסקיר, לאור עמדה משותפת של הצדדים ועל מנת שלא להאריך זמן למתן גזר הדין, הוריתי על ביטול זימון התסקיר. לעומת זאת, הוגשה חוות דעת של הממונה (חוות דעת מיום 11.11.2021 – להלן: "חוות הדעת").

חוות הדעת

למועמד לא נמצא מקום להשמה בעבודות שירות זאת בשל מצבו הבריאותי. הנאשם הוא בן 78 והוא סובל מיתר לחץ דם, מחולשה כללית וכי פעמיים בשבוע, הוא סובל מסחרחורת עם התעלפויות ללא איבוד בהכרה. נרשם בחוות הדעת, כי לדברי הנאשם "לא עבר שום בירור". הנאשם שולל קיומו של קשר או טיפול פסיכיאטרי. עוד צוין בחוות הדעת, כי הנאשם מסר שאינו מסוגל לעבוד בשל בעיותיו הרפואיות האמורות, וכי אף ביום הריאיון הוא חש חוסר יציבות ונתמך בבנו שליווה אותו.