מדינת ישראל נ' ע.

 כתב האישום המתוקן והודאת הנאשם

1.הנאשם, יליד 8.8.96, הורשע על פי הודאתו, ובמסגרת הסדר דיוני, בכתב אישום מתוקן המייחס לו עבירות של תקיפה סתם, בניגוד לסעיף 379 לחוק העונשין, תשל"ז-1977 ואיומים, בניגוד לסעיף 192 לחוק העונשין.

2.על פי עובדות כתב האישום המתוקן במועד הרלוונטי התגורר הנאשם בבית אביו בכפר סבא יחד עם אחותו א.ע. . ביום 28.12.14 בשעה 19:40 התגלע ויכוח בין הנאשם לאחותו אודות בקבוק שתיה קלה אותו רכשה האחות בסמוך לכך. באותן נסיבות איים הנאשם על אחותו בכך שנטל בידו סכין מטבח, הלך לחדרה של האחות, הצביע לכיוונה והורה לה להביא את הבקבוק. בהמשך לכך, אמר ע.ר. , חבר משפחה שנכח במקום, לנאשם לעזוב את הסכין ומשך אותו מן החדר. הנאשם זרק את הסכין לרצפה ותקף את אחותו בכך שהיכה בכף ידה הימנית.

3.טרם הטיעונים לעונש נשלח הנאשם לשרות המבחן לצורך הכנת תסקיר (חובה), כאשר לא היתה הסכמה בין הצדדים לענין העונש. בעניינו של הנאשם התקבלו חמישה תסקירים, אשר סקרו נסיבות חייו המורכבות של הנאשם, מצבו הנפשי והליך טיפולי בו החל לבסוף. להלן יובאו עיקרי הדברים.

תסקירי שרות המבחן

4.בתסקיר מיום 21.3.16 נאמר שהנאשם רווק כבן 19, מתגורר בבית אביו יחד עם אחיו ואחותו המתלוננת. הוא אינו עובד ומצוי רוב שעות היום בבית. הנאשם סיים 11 שנות לימוד ובגיל 7 הוצא על ידי גורמי הרווחה מבית הוריו (כנראה על רקע אלימות מצד אביו כלפי אמו ובשל גירושיהם) והועבר לפנימיה בה שהה עד גיל 12. לאחר מכן שב להתגורר בבית אביו. את הקשר עם אחותו המתלוננת תאר הנאשם כמורכב. היא מבוגרת ממנו ב-3 שנים ולתפיסתו שוררת ביניהם תחרות ותחושות קנאה הדדיות, אשר הוסלמו לאחר גירושי הוריהם. כיום, היחסים ביניהם מתוחים והם נמנעים מליצור קשר אחד עם השני. גם עם שני אחיו האחרים הקשר מרוחק.

הנאשם נעדר הרשעות קודמות ולא תלויים כנגדו תיקים נוספים.

בהתייחסותו לביצוע העבירות, הנאשם נטל אחריות לביצוען. ברקע ביצוע העבירות הקשר המורכב בינו לבין אחותו המתלוננת. הנאשם תאר תחושת תסכול וכעס מצטברים שעמדו בסיס התפרצותו האלימה ושלל כוונה מאיימת או פוגענית בהרמת הסכין. הנאשם התקשה להכיר בחומרת מעשיו ובסיכון הכרוך בהתנהגותו כמו גם בפגיעה ובאיום שחוותה אחותו. בדבריו בלטו עמדות קורבניות. הוא תאר תחושות השפלה, איום וחוסר אונים שחווה גם כיום אל מול המתלוננת וניתן להתרשם כי מגיב בעוצמות רגשיות גבוהות כלפי ארועים מינוריים מחייהם המשותפים.

המתלוננת כבת 23, סטודנטית לחינוך. היא תארה קשייה להתמודד עם מצבו הנוכחי של הנאשם כשהוא מגיב כלפיה בקנאות ואימפולסיביות. תיארה ארוע אלים קודם מצידו בהיותה כבת 18 ללא הגשת תלונה בפועל. עוד תארה אלימות נפשית ומילולית שחווה ממנו לאורך השנים וקשייה להתמודד עם העובדה שאינו מסייע במטלות הבית. גם בעת הזו מתארת המשך יחסים מתוחים עם הנאשם ללא שחווה חשש או איום ממשי מפניו.

הנאשם תאר פניות למספר גורמי טיפול במשך השנים ללא התקדמות משמעותית במצבו. בנוסף, תאר מפגש אצל פסיכיאטר, לפני כשנתיים, במסגרתו אובחן כסובל מהפרעה כפייתית ומחרדות והומלץ לו ליטול טיפול תרופתי אותו בחר על דעת עצמו שלא ליטול. שרות המבחן ציין כי ברור שקשייו של הנאשם לאורך השנים הם על רקע נפשי וקיימת נזקקות בולטת לטיפול ולמעורבות גורמי בריאות הנפש במצבו.

שרות המבחן ציין כי הנאשם שיתף פעולה באופן חלקי והתנהלותו במהלך האבחון אופיינה בחשדנות רבה וקשוי לתת אמון בשרות המבחן.

על רקע קשייו הרגשיים, הנפשיים והתפקודיים התרשם שרות המבחן מהמשך סיכון משמעותי במצבו של הנאשם, אשר עשוי לפחות אם ישתלב בהליך טיפולי המותאם לצרכיו בתחום הנפשי.

שרות המבחן ציין כי אם הנאשם יביע נכונות ומחויבות לשיתוף פעולה עם השרות, תיבחן אלטרנטיבה שיקומית בתקופת הדחייה.

5.בתסקיר מיום 6.7.16 עדכן שרות המבחן כי התקשה ליצור קשר עם הנאשם והצליח לפוגשו רק בסמוך לכתיבת התסקיר. הנאשם עידכן כי ממשיך להתגורר בבית אביו יחד עם אחותו המתלוננת ואת רוב שעות היממה מעביר בצפייה בטלויזיה, כאשר הוא ישן ביום וער בלילה. הוא מעוניין להשלים בגרויות אך אינו מסוגל מבחינה כלכלית. הוא שלל נכונות לצאת לשוק העבודה. הוא סיפר שיחסיו עם אחותו המתלוננת יציבים, אך יחסיו עם אחותו הבכורה הוחרפו בחודשים האחרונים עד כדי ניתוק ביניהם. שרות המבחן לא התרשם משינוי שחל בעמדותיו של הנאשם והוא טרם פנה למסגרת טיפולית בעצמו. לדבריו מעונין לפנות לטיפול פסיכיאטרי באופן פרטי שכן אינו נותן אמון במסגרות הציבוריות. שרות המבחן התרשם כי הנאשם זקוק למסגרת טיפולית אינטנסיבית, דוגמת אשפוז יום, במקביל לקבלת טיפול תרופתי, על מנת לקדם מצבו. עלתה ספקנות ביכולתו של הנאשם להתגייס לכך. עם זאת, הבטיח הנאשם לפנות לאבחון במרפאת בית חולים "שלוותה".

נוכח מוטיבציה חיצונית לקבלת טיפול, התקשה שרות המבחן לבוא בהמלצה שיקומית בעניינו של הנאשם. יחד עם זאת, הוצע לאפשר לנאשם הזדמנות נוספת להשתלב בהליך שיקומי במהלך תקופת הדחייה.