מדינת ישראל נ' סולמי

           בקשה ראשונה להארכת מעצרו של המשיב ב-150 ימים לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים).

1. כתב האישום: כתב האישום הוגש ביום 7.2.2017, והוא כולל ארבעה אישומים שעניינם הונאת רשויות המס בין השנים 2016-2012. עניינו של כתב האישום בשורה של עבירות כלכליות שנעשו כחלק מפעילותה של חברת דורן משאבי אנוש בע"מ (להלן: דורן), שהיא תאגיד כוח אדם המחזיק בהיתר מכוח סעיפים 2 ו-10 לחוק העסקת עובדים על ידי קבלני כוח אדם, התשנ"ו-1996. ככלל, תאגיד כוח אדם זר חייב ברישיון לעסוק כקבלן כוח אדם, וכן הוא חייב בקבלת היתר מיוחד לשמש כקבלן לעובדים שאינם תושבי ישראל. היתר שכזה אינו ניתן כאשר מתנהלת חקירה נגד מבקש ההיתר או כאשר הוא הורשע בעבר בעבירות מסוימות. מכיוון שהמשיב ואדם נוסף (להלן: אזברגה) צפו כי לא יעמדו בתנאי זה, הם פעלו בדרך הבאה: אדם אחר, הוא הנאשם 3, נרשם כבעל המניות היחיד של דורן, אך בפועל המשיב ואזברגה היו הבעלים והמנהלים של דורן. ההיתר הוארך מידי שנה על סמך מצג כוזב זה, ואותו מצג אף שימש את דורן מול חברות אחרות. סך ההכנסות של דורן בתקופה הרלוונטית היה למעלה מ-169 מיליון ₪. את כספי המרמה הלבין המשיב באמצעות העברת למעלה מ-158 מיליון ₪ דרך חברה אחרת שהייתה בבעלותו (להלן: החברה השנייה), ובאמצעות העברת רכוש אסור לגופים אחרים בשליטתו.

           לפי אישום נוסף, המשיב ואזברגה הפיצו וקיזזו מאות חשבוניות פיקטיביות באמצעות הגופים המצויים בשליטתם, מבלי לבצע את העסקאות בגינן הוצאו החשבוניות. הכספים שהתקבלו באופן זה לא דווחו לרשויות המס. החשבוניות הכוזבות אף נרשמו כהוצאות בספריהן של דורן והחברה השנייה, ובתמורה הועברו כספים בסך של כ-384 מיליון ₪. כמו כן המשיב, אזברגה וגורמים נוספים שילמו לעובדים הזרים המועסקים על-ידם שכר גבוה מהשכר המדווח, על מנת להימנע מתשלום המס על השכר הלא מדווח.

           בגין המתואר לעיל יוחסו למשיב, בין היתר, עבירות של קבלת דבר במרמה בנסיבות מחמירות לפי סעיף 415 סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין); רישום כוזב במסמכי תאגיד, לפי סעיף 423 לחוק העונשין; שימוש במרמה או תחבולה במטרה להשתמט מתשלום מס, לפי סעיף 117(ב)(8) בתוספת סעיף 117(ב2)(3) לחוק מס ערך מוסף, התשל"ו-1975; קשירת קשר לעשות פשע, לפי סעיף 499 לחוק העונשין; עבירות מס לפי סעיפים 220(2), 220(4) ו-220(5) לפקודת מס הכנסה (נוסח חדש), התשכ"א-1961; עשיית פעולות ברכוש אסור לפי סעיף 3(א) לחוק איסור הלבנת הון, התש"ס-2000; ועוד.

2. הליכי המעצר: עם הגשת כתב האישום הוגשה בקשה למעצרו של המשיב עד תום ההליכים (מ"ת 14357-02-17). בית המשפט המחוזי מרכז-לוד הורה על עריכת תסקיר בעניינו ודחה את הדיון כדי לאפשר לבאי כוחו של המשיב ללמוד את חומר הראיות. כמו כן הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב עד להחלטה אחרת. המשיב הגיש בקשה לעיון חוזר בהחלטה אחרונה זו, לטענתו נוכח הפלייה ביחס לנאשמים אחרים בפרשה. דיון בבקשה נערך ביום 7.3.2017, ובסופו דחה בית המשפט את הבקשה, בקבעו כי נסיבותיו של המשיב מובחנות מאלה של הנאשמים האחרים.

           ביום 8.3.2017 הוגש תסקיר שירות מבחן אשר לא כלל הערכה של הסיכונים הגלומים במשיב או התייחסות לחלופות מעצר, וזאת כיוון שטרם ניתנה החלטה לגבי קיומן של ראיות לכאורה בתיק. לאחר בקשת דחייה נוספת מטעם באי כוח המשיב, ביקשו אלה כי בית המשפט יערוך דיון בשאלת חלופת המעצר, אף מבלי שייקבע קיומן של ראיות לכאורה. חרף התנגדות המבקשת, בית המשפט הורה על עריכת תסקיר מבחן חדש, והנחה את שירות המבחן להתייחס לעובדות כתב האישום כאילו היו אמת.

           מתסקירי שירות המבחן עולה כי המשיב נשוי ואב לארבעה, סיים את לימודיו ושירת שירות צבאי, ללא הרשעות קודמות ואין נגדו תיקים נוספים פתוחים. שירות המבחן התרשם כי המשיב מתקשה לבחון את מעשיו באופן ענייני וביקורתי וכי העבירות המיוחסות לו מלמדות על הסתרה ומניפולטיביות, גם ביחס לאנשים הקרובים לו, בהם אינו רואה דמויות משמעותיות לשיתוף במצבו המורכב. שירות המבחן העריך כי קיים סיכון להישנות התנהגותו הבעייתית של המשיב, אף במסגרת חלופת מעצר, וכי בני משפחתו תופסים אותו באופן חיובי חד-מימדי ויתקשו להציב לו גבולות. נוכח כל אלה לא בא שירות המבחן בהמלצה לשחרורו של המשיב לחלופת מעצר.

           ביום 18.4.2017 קבע בית המשפט המחוזי כי קיימות ראיות לכאורה בתיק. נוכח מסקנת שירות המבחן, קבע השופט א' יעקב כי אין בחלופות המעצר שהוצעו על-ידי באי כוח המשיב כדי לאיין את מסוכנותו, ואף הוסיף כי תידרש חלופת מעצר יוצאת דופן על מנת לעמוד בתנאי זה. לפיכך, הורה בית המשפט על מעצרו של המשיב עד לתום ההליכים נגדו. בחלוף שבוע הוגשה בקשה לעיון חוזר בבקשה, ובית המשפט הורה על עריכת תסקיר מעצר שלישי במספר. ביום 14.5.2017 הוגש התסקיר, ובמסגרתו נשללו חמשת המפקחים הנוספים שהוצעו. בקשת המשיב לעיון חוזר נדחתה על-ידי בית משפט קמא (כב' השופט ד"ר ע' קובו), אשר קבע כי הקושי העיקרי בשחרור לחלופת מעצר טמון בהתנהגותו המניפולטיבית של המשיב, וזאת ללא קשר לחלופה המוצעת. על החלטה זו הוגש ערר לבית משפט זה (בש"פ 4772/17), אשר נדחה על-ידי השופט מ' מזוז בהחלטה מיום 20.6.2017.

3.  ההליך העיקרי: לאחר מספר דחיות של דיונים לבקשת הצדדים – אשר נבעו בין היתר מטענת באי כוח המשיב כי לא כל חומר החקירה הועבר לעיונם, ביום 23.3.2017 ניתנה תשובת המשיב לכתב האישום, וביום 18.4.2017 ניתן מענה בכתב. באותו מועד נקבעו 15 מועדי הוכחות החל מיום 19.9.2017 ועד לחודש דצמבר 2017. ביום 18.5.2017 ביקשו באי כוח המשיב לשחררם מייצוג, שכן עורך דין אחר קיבל על עצמו את ייצוג המשיב (עו"ד אייל בסרגליק). המבקשת התנגדה לבקשה, ובית המשפט קבע כי אחת משלושת באי כוחו של המשיב לא תשוחרר מייצוג, אך אם תוגש הודעה מטעם בא הכוח החדש כי יהיה ערוך לדיוני ההוכחות במועדים שנקבעו – הבקשה תבחן שנית. ביום 11.6.2017 הוגשה פעם נוספת בקשה לשחרור מייצוג, אשר נדחתה. עו"ד בסרגליק ביקש לערוך דיון תזכורת במעמד הצדדים בו ייקבעו מועדים חדשים לדיוני ההוכחות. בית המשפט קבע את התיק לתזכורת ליום 6.7.2017, תוך הבהרה כי יומנו אינו מאפשר הוספת מועדי הוכחות לפני חודש ינואר 2018. באותו מועד ביקש עורך הדין בסרגליק לבטל את המועדים שנקבעו לחודש ספטמבר (ארבעה במספר) ואת שני המועדים הראשונים בחודש אוקטובר. הבקשה התקבלה וחלף אותם דיונים שבוטלו נקבעו מועדים חדשים בחודש ינואר 2018. ביני לביני, הודיעו הצדדים כי הליך גישור שהתנהל ביניהם לא צלח. כמו כן, כתב האישום תוקן בדרך של הוספת נאשם 6 כעד תביעה, לאחר שהודה ונגזר דינו.