מדינת ישראל נ' ס.

1.לפניי ערעור המדינה על קולת העונש, שנגזר על המשיב בת"פ 3821-03-10 בבימ"ש השלום בעכו (כבוד השופט ויליאם חמד), ביום 6.5.2015 (להלן: "גזר הדין").

2.ביום 12.2.15, הודה המשיב, בפני בימ"ש קמא, בשני אישומים בהם הואשם בכתב אישום מתוקן (שהוגש במסגרת הסדר טיעון).

על פי שני פרטי האישום, הורשע המשיב בביצוע עבודות בניה ושימוש במקרקעין ללא היתר, עבירה לפי סעיף 204(א) לחוק התכנון והבנייה, התשכ"ה-1965 (להלן: "החוק"), בביצוע עבודות בניה ושימוש במקרקעין בסטייה מתוכנית, עבירה לפי סעיף 204(ב) לחוק, בביצוע עבודות ושימוש במקרקעין בניגוד להוראות התוספת הראשונה, עבירה לפי סעיף 204(ג) לחוק.

כמו כן הורשע המשיב במסגרת האישום השני גם בעבירה של אי קיום צו בית משפט, עבירה לפי סעיפים 240 ו- 249 לחוק, לאחר שהמשיך בבנייה והשלים אותה, חרף צו בימ"ש שהורה על הפסקת הבנייה.

3.מדובר בבניית בית מגורים בשטח של כ- 272 מ"ר (להלן: "המבנה"), אשר נבנה על מקרקעין, המצויים בסמוך לכפר חורפיש (להלן: "הכפר"), בחלקה 39 בגוש 19472, נ"צ 17234110/768969 (להלן: "המקרקעין"), המוכרזים כשמורת טבע וייעודם הוא חקלאי.

4.בימ"ש קמא עמד בגזר הדין, על חומרת המעשים, נוכח היקף הבניה ומיקומה וכן נוכח הפרת צו בימ"ש, ועל הפגיעה שפוגעים מעשים כאלה "בערכים מוגנים של שלטון החוק, המערך התכנוני ומשאבי וערכי טבע".

עם זאת, בהביאו בחשבון את ההתקדמות שחלה בקידום תכניות לגבי המקרקעין, את הצפי הקיים לשינוי הייעוד ולהכשרת הבנייה ואת העובדה שמדובר בבנייה למגורים ולא במבנה מסחרי, מצא בימ"ש קמא כי מתחם הענישה הראוי הוא "מאסר על תנאי עד מאסר בפועל שירוצה בעבודות שירות, קנס כספי בסך של 22,000 ₪ עד 50,000 ₪, חתימה על התחייבות, כפל אגרה וצו הריסה".

5.בגזרו את הדין בתוך מתחם הענישה שקבע, התחשב בימ"ש קמא בעברו הנקי של המשיב, בהודאתו שניתנה בטרם הסתיימה פרשת התביעה וההגנה ובנסיבותיו האישיות כפי שתוארו על ידי הסנגור בטיעוניו לעונש ודן את המשיב לעונשים כדלקמן:

א.מאסר על תנאי לתקופה של 4 חודשים למשך 3 שנים מיום גזר הדין, שלא יעבור אחת העבירות בהן הורשע בתיק זה.