מדינת ישראל נ' ס' (עציר)

 בפתח הדברים וכמצוות סעיף 182 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ב-1982, אני מודיעה על זיכויו של הנאשם לאחר שמצאתי לפטור אותו מאחריות פלילית 

בשל סייג אי שפיות הדעת.

כתב האישום ויריעת המחלוקת

1. כתב האישום מייחס לנאשם עבירות איומים, תקיפת שוטר בנסיבות מחמירות, הפרעה לשוטר בעת מילוי תפקידו והעלבת עובד ציבור, עבירות לפי סעיפים 192, 274(1), 275 ו-288 לחוק העונשין, תשל"ז-1977.

   על פי כתב האישום בתאריך 09.05.17 סמוך לשעה 18:00, במהלך משמרת שגרתית הבחינו שוטרים ברכבו של הנאשם חונה באמצע כביש באור יהודה. השוטר דהאן פנה לנאשם ששהה בחנות סמוכה וביקש ממנו להזדהות. הנאשם סירב תחילה אולם לאחר מספר דקות מסר לשוטר תעודה מזהה וחזר לרכבו. השוטר דהאן ביקש מהנאשם להתקדם עם רכבו כמאה מטר לכוון הנקודה המשטרתית. לאחר שהשוטר התרחק מעט, נמלט הנאשם בנסיעה מהירה. במהלך המרדף שביצעו אחריו השוטרים חצה הנאשם צומת ברמזור אדום ובסופו של דבר עצר בהגיעו לדרך ללא מוצא. תוך כדי ניסיונם של השוטרים לבצע מעצר, התנגד הנאשם בכך שהכה בשוטר דהאן במכת אגרוף בחזהו וכן דחף אותו ואיים באלו המילים: "אני אזיין אתכם יא בני שרמוטות, יש לי אנשים בירושלים, אני אזיין אתכם, כל קלנדיה יבואו אליכם וישרפו אתכם... אני זוכר את הפרצוף שלכם אני אדאג שישלחו עליכם סכינים". לאחר שכבר הובא לתחנה ובהיותו בחדר המעוכבים קילל ואיים על השוטרים באמירות: "אני אדאג לחסל אתכם ואת כל התחנה, אתם לא מכירים את החברים שלי מיפו ומשכם שכל המשטרה מכירה אותם, אני אדאג שיטפלו בכם, שכל אחד יצטער על הרגע שהכרתם אותי". לאחר מכן הרים הנאשם פח אשפה ואיים באמצעותו על שוטרים שהיו במקום, המשיך לקלל ואמר: "אני זיינתי את השופטת, בגלל זה היא תבטל את הדו"ח".

2. במסגרת הליכי המעצר הופנה הנאשם ביום 21.05.17 להסתכלות בבית חולים אברבנאל לצורך מתן חוות דעת באשר לכשירותו הדיונית והמהותית לעמוד לדין. בתום הסתכלות בת שבוע, בתאריך 28.05.17, ערך הפסיכיאטר המחוזי ד"ר גנאדי ברומברג את חוות הדעת נ/1. ד"ר ברומברג קבע בחוות דעתו שהנאשם לוקה במחלת נפש וכי אינו כשיר לעמוד לדין ולא היה כשיר גם בעת ביצוע העבירה.

3. קודם לתשובה לכתב האישום הופנה הנאשם לחוות דעת משלימה על מנת לבדוק את כשירותו הדיונית לעמוד לדין (החלטת כב' השופט עוזיאל בעמ' 1 לפרוטוקול). בהתאם לכך הוגשה חוות דעתו של ד"ר דני פישר מתאריך 10.12.17 ת/8 ממנה עלה חשד להאדרה ואף להתחזות מצד הנאשם. ד"ר פישר העלה ספק ביחס לאבחנה של הנאשם כמי שסובל ממחלת נפש והמליץ על הסתכלות בתנאי אשפוז לצורך בדיקה יסודית יותר. הנאשם סירב לשתף פעולה ולא הסכים להתאשפז לצורך הסתכלות נוספת. בנסיבות אלה, בישיבה ביום 16.04.18 השיב הנאשם לכתב האישום וכפר בו.

   מבחינה עובדתית הכחיש הנאשם דברי איום וטען שלא התנגד למעצר וכי השוטרים היו אלה שתקפו אותו.

   מבחינה משפטית טענה הסנגורית כי הנאשם לא היה כשיר מהותית לעמוד לדין בעת ביצוע העבירות.

4. שמיעת הראיות בתיק התייחסה לשתי טענות ההגנה. המאשימה טענה כי תנאי מקדים לבדיקת המצב הנפשי הוא הודיה בביצוע העובדות וכי לא ניתן לברר את טענת הכשירות הנפשית כל עוד הנאשם כופר בביצוע המעשים. טענה זו אינה מקובלת עלי. נאשם יכול להכחיש את ביצוע המעשים אך לשמור על טענת אי השפיות למקרה בו ידחה בית המשפט טענותיו ויקבע כי ביצע את המעשים. במובן זה סייג אי השפיות אינו שונה מסייגים אחרים בחוק העונשין. כך למשל בענין ע"פ 8704/09 באשה נ' מדינת ישראל (11.11.12), הכחיש המערער את המעשים אולם בשלב מאוחר מאד במסגרת גרסה שלישית שהעלה ביקש להחיל על עצמו סייג של הגנה עצמית. בית המשפט קבע כמובן כי לקו הגנה חלופי עלול להיות מחיר ראייתי (כשם שלשקר או לשתיקה יש מחיר ראייתי) אולם בכפוף לכך היה מוכן לבחון האם קו ההגנה מעוגן בחומר הראיות (עמדת הרוב מפי השופט עמית בפסקה 11 ראו גם ת"פ (מח' חי') 13839-05-14 מדינת ישראל נ' אבו שקאר (25.1.14). בית המשפט אינו פטור מלבחון את הטענות כולן ולהכריע בשאלות שבמחלוקת ואפילו לא העלתה ההגנה כלל טענת אי שפיות אך החומר הוגש לבית המשפט, היה מקום לתת עליו את הדעת ולהכריע. במקרה דנן לא מדובר בטענות סותרות אלא בטענות המשלימות זו את זו. האחת מתייחסת ליסוד העובדתי ולשאלת דיות הראיות והשניה שייכת לעולם היסוד הנפשי. נכונות המחוקק להכיר בקיום שתי ההגנות זו לצד זו עולה גם מסעיף 170 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב] תשמ"ב-1982 אשר קובע כי נאשם שאינו מסוגל לעמוד לדין, זכאי לעמוד על חפותו ולנהל הליך לעצם שאלת האחריות. פסקי הדין אליהם הפנתה התובעת בסיכומיה אשר מתייחסים לסעיף 300א המסדיר ענישה מופחתת בעבירת רצח אינם משנים ממסקנתי שכן בענין זה ובנוסף להכרעה העובדתית נתון לבית המשפט שיקול דעת בגזרה רחבה החולשת גם על תום לבו של הנאשם ושיקולי מדיניות רחבים יותר.

   קביעת ממצאים עובדתיים

   עדויות השוטרים 

5. מטעם התביעה העידו ארבעה שוטרים על מעשי הנאשם: