מדינת ישראל נ' ס.א.ח. איכות המים לישראל בע"מ ואח'

החלטה

נגד שני המבקשים וחברת ס.א.ח. איכות המים לישראל בע"מ (הנאשמת 1, שאינה מבקשת בענייננו) הוגש כתב אישום המייחס להם את ביצוען של עבירות לפי חוק המים, תשי"ט-1959 ותקנות שהותקנו לפיו, וזאת עקב שיווק והתקנה של מחליפי יונים ביתיים וזיהום מים (שנוצר לפי הנטען כתוצר לוואי של פעולת המחליפים), במהלך שנת 2006.

בפני בקשת המבקשים, הנאשמים 2 ו-3, להורות על ביטול כתב האישום לפי הוראות סעיף 150 לחוק סדר הדין הפלילי [נ"מ], תשמ"ב-1982, מכוחן של שתי עילות – העובדות המתוארות בכתב האישום אינן מגלות עבירה, לפי סעיף 149(4) לחוק, והגנה מן הצדק שעיקרה אפליה באכיפה, לפי סעיף 149(10) לחוק.

האם עובדות כתב האישום מגלות עבירה?

אמנם, בישיבה קודמת קבעתי כי אכריע בטענה זו לאחר שמיעת הראיות, אולם לאחר עיון נוסף בטיעוניהם המפורטים של הצדדים אוכל להכריע בה כבר עתה.

מחליף יונים ביתי מוגדר בתקנה 1 לתקנות המים (מניעת זיהום מים) (איסור הזרמת תמלחת למקורות מים), תשנ"ח-1998, כ"מחליף יונים המיועד לשימוש ביתי, למעט מחליף יונים הנמצא במדיח כלים ביתי".

מחליף יונים מוגדר באותה תקנה כ"מיתקן או מיתקנים לריכוך והוצאת מינרלים ממים המסופקים למפעל, בשיטת חילוף יונים על גבי שרף, המייצר תמלחת בתהליך ריענונו".

המושג "תמלחת" אף הוא מוגדר באותה תקנה, וההגדרה הרלוונטית לעניינו הינה "שפכים שמקורם בריענון מחליף יונים בכמות העולה על שלוש טונות כלורידים לשנה או שתי טונות נתרן לשנה".

טוענים המבקשים, כי היוצא מהגדרות אלו הינה קביעה ברורה, שכדי שמכשיר יהווה "מחליף יונים ביתי" לצורך תקנות אלו – שעליהן נסמך האישום – על המכשיר לייצר תמלחת המכילה כלורידים או נתרן בערכים הגבוהים הנדרשים, כאשר לדעת כל המומחים התמיסה המופרשת מהמכשיר הביתי אינה מתקרבת כלל לערכים אלו:

אם אותה תמיסה אינה עומדת בהגדרת "תמלחת", הרי גם המכשיר המפריש אותה אינו "מחליף יונים" כהגדרתו, ומכאן שגם בהיותו מותקן בבית ולא במתקן תעשייתי, איננו "מחליף יונים ביתי".

התביעה בתשובתה כופרת בכך שיש להתייחס להגדרת "תמלחת" שבתקנות, בכל הנוגע להגדרתו של מחליף יונים ביתי, וטוענת שלעניין מכשיר זה – במאובחן ממחליף יונים תעשייתי – יש להיזקק למושג "תמלחת" כמובנו הרגיל בלשון, כלומר: נוזל המכיל ריכוז גבוה מאוד של מלחים. רק כך ניתן להעניק פירוש הגיוני לתקנות, שכן ברור מהערכים הקבועים בהגדרת "תמלחת" שהיא מתייחסת אך ורק לנוזלים המופרשים במהלך תהליך תעשייתי, ולא לכמויות הקטנות המופרשות ממכשיר ביתי.

פירוש אחר, הדורש כמויות מינרלים תעשייתיות ממכשיר ביתי קטן, הופך את התקנה לחסרת משמעות ומובן, אבסורד טהור.

לתמיכה בטענה זו מזכירה התביעה שתקנה 3ב לתקנות הנ"ל, שתוקנה בשנת 2004 והיתה לכל הדעות בתוקף בשנת 2006, קובעת קטגורית כי "לא ישווק ולא יתקין אדם מחליף יונים ביתי" – יהיו ריכוזי המינרלים בנוזל המופרש אשר יהיו:

מאיסור מוחלט זה נלמדת כוונת מחוקק המשנה, והיא כוונה ראויה ורצויה שעניינה שמירת איכות המים באקוויפרים, בארצנו הקטנה ודלת המשקעים.

ועוד מפנה התביעה ללשון הגדרתו של "מחליף יונים", המתייחסת בלעדית ל"מפעל" – כך שברור שהגדרתו של "מחליף יונים ביתי" הינה הגדרה עצמאית, שאינה תלויה לחלוטין בהגדרה של "מחליף יונים" על מאפייניו התעשייתיים.

אכן, אפשר וניסוח התקנות, שנעשה על דרך תיקונים חוזרים, לוקה מעט בחסר, אך קריאתן אינה מותירה מקום לספק אמיתי:

התקנות ברורות ביותר כטענת התביעה, ואין כל מקום לפרשנות ההופכת אותן לאבסורד חסר מובן. אין לייחס לתקנות דרישה כי מכשיר ביתי יפיק תמלחת בכמות של מפעל תעשייתי. הכתוב אינו מחייב פרשנות זו, מטעמי התביעה, ויש לאמץ אפוא את הפירוש הסביר והאפשרי היחידי, שאינו כרוך כלל בעיקומם של כתובים אלא עולה מהם באופן בהיר.

די אם אציין, שקבלת מסקנתם המוטעית של המבקשים משמעה היה עיקור מוחלט של תקנה 3ב, ללא כל חריג.

אני דוחה אפוא טענה זו של המבקשים.

האם לוקה כתב אישום זה באפליה פסולה אותה מקיימת המאשימה נגד המבקשים?