מדינת ישראל נ' מיג א.מ. בע"מ ואח'

החלטה

לפני בקשת המבקשים לביטול כתב אישום, לפי סעיף 149 (10) לחוק סדר הדין הפלילי (נוסח משולב) התשמ"ב – 1982 (להלן: "החוק").

לטענת המבקשים, המבקש 2 מסר למשיבה את המסמכים המפורטים בסעיף 1 לבקשה וכן שיתף פעולה באופן מלא בחקירתו והכחיש את המיוחס לו, תוך שהוא מוסר גרסה מלאה ומפורטת אודות נסיבות העסקאות נשוא חשבוניות המס בחקירתו. אולם, לעומתו, טוענים המבקשים, כי המשיבה כלל לא טרחה לבצע פעולות חקירה חיוניות ביותר וכי כתוצאה מהתנהלותה הועמד לדין קורבן העבירה חלף העבריין האמיתי.

בין היתר, טוענים המבקשים, כי מייצגי בעלי החשבוניות לא נחקרו; בעל המניות בחברה ובעל העוסק המורשה כלל לא נחקר ולא נעשה כל ניסיון לאיתורו וכן לא בוצעו פעולות חקירה לבחינת אמיתות חשבוניות המס באמצעות ביקור בפרויקטים.

לא זו בלבד, אלא שלטענת המבקשים, נציג מטעם החברה והעוסק המורשה, שהינו עד מרכזי שהנפיק ו/או העביר חשבוניות המס למבקש 2 ויכול היה לתמוך בגרסתו של המבקש, שם קץ לחייו.

עוד נטען, כי המבקש 2 הינו אדם בעל משפחה שמצבו הבריאותי אינו שפיר, שכן עבר שני צינתורים ונאלץ להתמודד ולשלם מחיר כבד על התנהלות המשיבה.

המבקשים מוסיפים וטוענים, כי בהתנהגות המשיבה ישנה משום אכיפה סלקטיבית, שכן המשיבה בהתנהלותה עורכת אבחנה בין המבקשים לבעל העוסק המורשה ו/או החברה. יתרה מזאת, נטען ע"י המבקשים כי אבחנה זו מחטיאה את יסודות שיטת המשפט הנהוגה, אשר מושתתים על שוויון בהעמדה לדין וכי מחובתה של רשות החקירה לתור אחר חשיפת האמת ולמצות פעולות חקירה רלוונטיות הנוגעות לגרעין הקשה של החשדות, תוך בחינת גרסת הנאשם.

לסיום, טוענים המבקשים, כי בעניין שבפנינו מתקיימים כל המבחנים אשר נקבעו בפסיקה וכי יש להורות על ביטול כתב האישום בהתאם לקבוע בסעיף 149 (10) לחוק ולו על מנת ללמד את הרשות לקח בל ישכח, תוך שמירה והגנת האינטרס הציבורי.

המשיבה טוענת בתגובתה, כי יש לדחות את בקשת המבקשים על הסף, שכן לטענתה, המבקשים העלו בבקשתם שתי טענות: האחת – מחדלי חקירה והשנייה – אכיפה בררנית.

באשר לטענה בדבר מחדלי חקירה, טוענת המשיבה, כי היה על המבקשים לטעון טענה זו בסיום ההליך המשפטי, כאשר השאלה העיקרית היא האם התביעה הציגה ראיות המוכיחות את האישומים שבכתב האישום מעבר לכל ספק סביר.

זאת ועוד, טוענת המשיבה, כי פעולות החקירה שהיו צריכות להתבצע לגרסתם של המבקשים, אינן רלוונטיות להוכחת יסודות כתב האישום, למעט ניסיון איתור בעל החברה אשר בוצע. באותו עניין, טוענת המשיבה, כי ביצעה את פעולות החקירה הרלוונטיות לתיק וכי יש בהן במצטבר להוכיח מעבר לכל ספק סביר, כי הנאשם ביצע המעשים המיוחסים לו בכתב האישום.

באשר לטענה בדבר אכיפה בררנית, טוענת המשיבה, כי בית המשפט העליון קבע בפסיקה שונה, כי על המבקשים לעמוד בנטל ההוכחה ולהראות כי במקרה דנן קיימת הבחנה בין מי שהדמיון ביניהם רלוונטי, מתוך מניע פסול של המשיבה, שמקורו בשרירותיות ושיקולים שאינם ראויים.

המשיבה מוסיפה וטוענת, כי המבקש 2 נחקר מספר פעמים ביחס לחשבוניות המס נשוא כתב האישום וחזר על גרסתו, לפיה אינו מכיר כלל את בעל החשבוניות האמיתי שחשבוניות המס על שמו נמצאות בידיו. זאת ועוד, טוענת המשיבה, כי אותו עד מרכזי, הנטען בבקשת המבקשים, נפטר בטרם תחילת החקירה ולכן, בכל מקרה, לא ניתן היה לחקרו בעניין.

לאור כל האמור לעיל, טוענת המשיבה כי טענת המבקשים בדבר אכיפה בררנית הינה נטולת יסוד ולכן מתבקש בית המשפט לדחות את בקשת המבקשים על הסף ולהותיר את כתב האישום על כנו.

סעיף 149 לחוק קובע את הטענות המקדמיות שהנאשם רשאי לטעון לאחר תחילת המשפט. סעיף 149 (10) מתייחס לטענת "הגשת כתב האישום או ניהול ההליך הפלילי עומדים בסתירה מהותית לעקרונות של צדק והגינות משפטית".

בפסיקה שונה נקבע, כי משמעות הדוקטרינה של "הגנה מן הצדק" היא "כי לבית המשפט סמכות אינהרנטית ליצור עיכוב הליכים שיפוטי מקום שהוא סבור שהגשת הליך פלילי איננה צודקת" [ע"פ 2910/94 יפת ואח', נ (2) 354]. עוד נקבע, כי "מכוחה של דוקטרינת ההגנה מן הצדק, מוצדק להימנע מקיומו של משפט כדי לתת מענה לשני סוגי חששות: כי הנאשם לא יזכה למשפט הוגן, או... אפילו הוגן הוא, יש בו משום פגיעה בחוש הצדק וההגינות... קשת המקרים... הינה רחבה והנסיבות... עשויות להיות קשורות הן לשלב ביצוע העבירה והן לשלב החקירה וההעמדה לדין..." (ע"פ 5672/05, טגר).

עיון בפסיקה הרחבה בעניין זה מעלה, כי הגנה מן הצדק הינה דוקטרינה הלכתית המכירה בסמכות בית המשפט לבטל כתב אישום שהגשתו או בירורו עומדים בסתירה לעקרונות של צדק והגינות משפטית, כפי שנקבע בסעיף 149 (10) לחוק וכיוון שלהחלת הגנה זו עלולות להיות גם השלכות בלתי רצויות מבחינתו של הציבור, גובשה התפיסה שדוקטרינה זו יש להפעיל במשורה ולהגביל החלתה למקרים נדירים ויוצאי דופן.

לפיכך, לאור כל האמור לעיל ולאחר עיון בבקשה ובתגובה וביתר המסמכים שבפני ובהתחשב באמור בפסיקה הרחבה בעניין זה, הגעתי לכלל מסקנה כי יש לדחות את הבקשה. לאחר עיון בנימוקי המשיבה, אשר מקובלים עלי, סבורני, כי המבקשים לא הוכיחו את טענותיהם בעניין מחדלי החקירה ואכיפה בררנית.

המזכירות תודיע לב"כ הצדדים.

ניתנה היום, י"ט תמוז תשע"ג, 27 יוני 2013, בהעדר הצדדים. התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: