מדינת ישראל נ' מוחמד

הנאשמת שלפני הורשעה, לאחר ניהול הוכחות, בעבירות של נהיגה בקלות ראש, סיכון חיי אדם, אי ציות להוראות שוטר במדים, והסעת נוסעים מעל המותר.

על פי התמצית העובדתית, ביום 1.3.16, סמוך לשעה 15:30, נהגה הנאשמת באוטובוס זעיר ציבורי, מסוג "דימלר קריזלר", מ.ר. xxx, באעבלין. באותה עת הסיעה 22 ילדים, חלקם בעמידה, כשברישיון האוטובוס מותר להסיע 13 נוסעים, למעט הנהג. שוטרים, בניידת משטרה, הבחינו בילדים העומדים ומטלטלים באוטובוס וכרזו לנאשמת לעצור. הנאשמת נהגה בקלות ראש, לא צייתה להוראות השוטרים, האיצה מהירות נסיעתה, סיכנה את הילדים, ונכנסה לחצר בית פרטי, עד שהאוטובוס נחסם על ידי השוטרים. לאחר שנחסמה, סירבה להזדהות, והפריעה לשוטרים במילוי תפקידם. כשהחלו השוטרים בספירת הילדים ובצילום הספירה, ביקשה בצעקות לא לצלם, ניסתה למנוע מהשוטרים להתקרב לאוטובוס, הוציאה ילדים מהחלון, קיללה וגידפה את השוטרים עד שנאלצו להפעיל לחצן מצוקה לסיוע. הנאשמת עוכבה ונעצרה. באוטובוס נספרו 19 ילדים ומחוצה לו נספרו 3 ילדים, שאותם הוציאה הנאשמת מחלון הרכב. אותה עת נהגה ללא תעודת ביטוח תקפה.

המאשימה עתרה לעונש מאסר בפועל, שלא יפחת מ-6 חודשים, פסילה, בת שנתיים, פסילה על תנאי וקנס, בציינה את חומרת המעשים, הסכנה הטמונה בהם למשתמשי הדרך ובפרט לילדים קטנים, התנהלות הנאשמת כלפי גורמי אכיפת החוק וניהול תיק הוכחות. הוטעם שהנאשמת נוהגת משנת 1992, ולחובתה 23 הרשעות קודמות, האחרונה, משנת 2012. נטען שחלפו 4 שנים מאז הוגש כתב האישום, ובוזבז זמן שיפוטי יקר. בית המשפט הופנה לאמור בתסקיר, שהנאשמת נוטלת אחריות חלקית למעשה, אינה מביעה נכונות להליך טיפולי, ולהחלטת שירות המבחן שלא לבוא בהמלצה.

ב"כ הנאשמת עתר להסתפק, לכל היותר, במאסר על תנאי מרתיע לצד רכיבי ענישה נוספים מרתיעים, נוכח נסיבותיה האישיות של הנאשמת, כעולה מתסקיר המבחן. לשיטתו, מתחם הענישה אינו כולל רכיב מאסר. צוין שהנאשמת לא ביצעה כל עבירה כלפי השוטרים. לעניין תסקיר המבחן, נטען ששירות המבחן בחר להתמקד בהיבט הטיפולי, במקום בענישה הראויה. צוין שהיעתרות לענישה לה עתרה המאשימה תפגע בבנותיה של הנאשמת, הזקוקות לה, על לא עוול בכפן. הנאשמת, נטען, חד הורית, מסורה, עובדת ומפרנסת. בית המשפט התבקש לסטות ממתחם העונש ברכיב הפסילה מהטעם שפסילה ארוכה תחבל באורח חייהן של בנותיה. ההגנה הפנתה לפסיקה תומכת.

תסקיר המבחן

מתסקיר המבחן, מיום 21.1.20, עולה שהנאשמת, בת 45, אם חד-הורית לשתי בנות (בגילאי 11,14), נהגת הסעות, במשרה חלקית, בחינוך המיוחד, ונתמכת השלמת הכנסה מהמוסד לביטוח לאומי. נסיבותיה האישיות מורכבות, אחת מבנותיה נזקקת לליווי ולשמירה, והנאשמת מציינת שזו זקוקה לשמירתה הצמודה, ומשתדלת לפרנס את בנותיה. צוין שהנאשמת נוטלת אחריות חלקית בלבד למיוחס לה בכתב האישום. לשיטתה, הסיעה כמות ילדים בהתאם לרישיון הרכב, לא נמלטה מהשוטרים, השוטר שעלה לרכב הלחיץ את הילדים, ומתוך אחריות לילדים הרגיעה אותם ופנתה בכעס לשוטר בגין התנהלותו. אשר לסיכון להישנות עבריינות, צוין שלנאשמת יכולת בינונית להסתגלות ולשמירה על יציבות במסגרות. ההערכה היא שבבסיס ביצוע העבירה עמדה נוקשות חשיבתית כלפי מילוי תפקידה כאם, והצורך לשמור על ילדיה בכל מחיר, גם במחיר של הפרת החוק. צוין שניכר קושי ביכולתה לחוש בטחון בקשר עם גורמי תמיכה וטיפול וניכר קושי בוויסות דחפים. שירות המבחן התרשם מיכולת מוגבלת לנטילת אחריות ונטיה להשליך אחריות על גורמים חיצוניים. צוין שהנאשמת שוללת נזקקות טיפולית ואינה מביעה מוטיבציה להליך טיפולי כלשהו. מתארת חרדות, לחץ ופחד מאפשרות של מאסר, נוכח מצבה של בתה. להערכת שירות המבחן בהעדר הליך טיפולי, הסיכון להשנות התנהגות חוצת גבול עולה. ההערכה היא שהנאשמת אינה בשלה ואינה מתאימה לטיפול, בשל חוסר יכולת לתת אמון בעריכת שינוי באמצעות גורמי טיפולי. צוין שבנסיבות אלה הפרוגנוזה השיקומית, נמוכה, ושירות המבחן לא בא בהמלצה טיפולית.

בתיק זה ניתן גזר דין ביום 4.3.20, בו צוין, מחמת טעות, שהנאשמת הורשעה גם בעבירה של הסעת נוסעים מעל המותר, בשכר, עבירה ממנה זוכתה בהכרעת הדין. נוכח הטעות בוטל גזר הדין ובהסכמת הצדדים, נקבע מועד חדש להשמעת גזר דין.

העבירות בהן הורשעה הנאשמת חמורות. אין צורך להכביר מילים על מסוכנותה של עבירה של הסעת נוסעים מעל המותר, הן לנהג והן לנוסעים ברכב, בפרט כשמדובר בילדים, שחלקם עומדים, באופן שאינו בטיחותי. מיותר לציין שלנוסעים מעל המותר ברישיון הרכב אין כלל כיסוי ביטוחי, ובמקרה של תאונה חלילה, נופלים נזקי התאונה והוצאות הטיפול הרפואי על כתפי הציבור כולו.

עבירה של הסעת נוסעים מעל המותר, בפרט כשמדובר בילדים, מסוכנת, ובהתממש הסיכון עלולה אף לגרום למוות, לדוגמא ת"ד (י-ם) 2550/04  מדינת ישראל נ' סבן ליאורה (23.11.04).

במקרה שלפני לעבירה של הסעת נוסעים מעל המותר, מתלוות עבירות חמורות נוספות, בהן נהיגה בקלות ראש, אי ציות להוראות שוטר, וסיכון חיי אדם.

7.על הענישה הראויה שיש לראות בבריחה משוטרים עמד כב' השופט א' טננבוים בתת (י-ם) 14872/08 לשכת תביעות ירושלים תעבורה נ' ד. ירון (12.11.09) (להלן – עניין ירון), שם הורשע נהג בעבירות של אי ציות לאות שוטר לעצור, אי מתן זכות קדימה, אי ציות לתמרור, ונהיגה ללא רישיון רכב תקף: