מדינת ישראל נ' מ'

אומר כבר בפתח הדיון, כי החלטתי לזכות את הנאשם.

כתב האישום

במועד הרלוונטי היו הנאשם והמתלוננת בני זוג נשואים והתגוררו יחד. בתאריך 18.03.15, בשעות הבוקר, התגלע ויכוח בין המתלוננת לנאשם על רקע חשדה של המתלוננת כי הנאשם אינו נאמן לה, תוך שהמתלוננת בוכה. בנסיבות אלה, תקף הנאשם את המתלוננת בכך שסטר לה עם ידו בלחייה השמאלית, ונתן מכה עם ידו בזרועה השמאלית ויצא מהבית.

בהמשך התקשרה המתלוננת לטלפון הנייד של נאשם וציטטה באוזנו תכתובות בינו לבין אחרת ואמרה לו, כי הלילה יישן ברכב ואין לו לאן לחזור.

בהמשך, עובר לשעה 17:42 חזר הנאשם לדירה ודרש מהמתלוננת את כרטיס האשראי שסירבה לתת לו, בתגובה אמר לה הנאשם כי יפשיט אותה אל מול ילדיהם בכדי למצוא את כרטיס האשראי.

בנסיבות אלה, הרס הנאשם נכס משותף לו ולמתלוננת בכך ששבר לול של תינוק ותמונה שהייתה תלויה על הקיר. מיד ובסמוך, איים הנאשם בפגיעה ברכושם המשותף בכך שישבור חפצים בבית.

המתלוננת נטלה טלפון מאמה ויצאה למרפסת הבית, בעוד הנאשם הולך אחריה נטל את הטלפון מידה והשליכו. באותן הנסיבות נעל הנאשם את דלת המרפסת ושניהם נשארו במרפסת.

מיד ובסמוך במהלך דין ודברים בין השניים תקף הנאשם את המתלוננת וגרם לה לחבלות בכך שאחז בפניה עם ידו וגרם לה להמטומה בשפה העליונה בצד שמאל, בתגובה לכך נשכה המתלוננת את אצבעו ובעקבות כך הנאשם דחף את המתלוננת לעבר ארון מדפים מפלסטיק וראשה נחבט בארון ונגרמה לה חבלה מדממת במצח. אז חיבק הנאשם את המתלוננת, אמר לה שהוא אוהב אותה ואולם המתלוננת ביקשה שישחררה מאחיזתו והנאשם בתגובה דחף אותה וכתוצאה מכך נגרמה לה המטומה בירך שמאל.

כאשר הגיעו השוטרים לדירה, הנאשם איים על המתלוננת בכך שאמר "את תשלמי על זה".

בשל כל האמור לעיל יוחסו לנאשם עבירות של תקיפה סתם- בן זוג- עבירה לפי סעיף 382 (ב) לחוק העונשין, תשל'ז – 1977 (להלן- "החוק") + סעיף 379 לחוק, תקיפה הגורמת חבלה ממש- בן זוג – עבירה לפי סעיף 382 (ג) לחוק + סעיף 380 לחוק, איומים – עבירה לפי סעיף 192 לחוק והיזק לרכוש במזיד- עבירה לפי סעיף 452 לחוק.

תגובת הנאשם לכתב האישום

במענה בכתב שניתן ביום מיום 8.1.17 לא כפר הנאשם בכל המיוחס לו אלא טען להשתלשלות שונה של הדברים מזה הנטען בכתב האישום.

הנאשם הודה, כי "סטר למתלוננת על לחיה, בזמן ששהו במרפסת הבית, לאחר שהמתלוננת תקפה אותו, פיסית ומילולית, על רקע ויכוח בין השניים". עוד הודה ששבר לול של התינוק ותמונה שהייתה על הקיר ואיים, כי ישבור חפצים בבית. הנאשם הכחיש, כי נעל את דלת המרפסת, וכי דחף את המתלוננת.

עוד טען, כי מעשיו בזמן שהותו במרפסת נועדו לשם הדיפת תקיפתה של המתלוננת, שאף גרמה לו לחבלות.

בפתח הדיון ביום 14.2.17 הוסיפה ב"כ הנאשם, כי הנאשם מודה שחיבק את המתלוננת וכן שאמר לה שיפשיט אותה אל מול הילדים.

תמצית טענות הצדדים

ב"כ המאשימה ביקשה להעדיף את גרסת המתלוננת על פני גרסת הנאשם, וזאת מכיוון שלטענתה הוצגו ראיות רבות המבססות, כי הנאשם ביצע את המיוחס לו בכתב האישום מעל לספק סביר. עוד נטען, כי המתלוננת לא צמצמה מחלקה באירוע, אולם מעשיה היו בתגובה למעשי האלימות של הנאשם. חיזוקים לעדות המתלוננת ניתן למצוא בעדות אמה.

עוד טענה ב"כ המאשימה, כי הנאשם הודה ברוב המיוחס לו בכתב האישום, אולם בעדותו ישנן סתירות מהאמור בחקירתו במשטרה, וכי הוא ניסה למזער מחומרת מעשיו ובחר לספר את גרסתו בצורה שתיטיב עמו.