מדינת ישראל נ' לביא (עציר)

בית המשפט מזכה את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

כתב האישום ופתיחת המשפט

הנאשם שלפני עומד לדין עבירה של קבלת דבר במרמה, בניגוד לסעיף 415 רישא לחוק העונשין, תשל"ז - 1977.

בהתאם לעובדות כתב האישום, פנה הנאשם, במהלך חודש 10/13 למתלונן (מכרו משכבר הימים) והציע לו להשתתף ברכישת דירות, שהוצעו למכירה בהוצאה לפועל, תוך שהציג לו מצג שווא, לפיו מקיים הנאשם קשר עם עו"ד, אשר מעורה בהליכים של רכישת דירות במחירים מוזלים מהוצאה לפועל.

בעקבות מצג השווא, העביר המתלונן לידי הנאשם סכומי כסף שונים, בין החדשים 10/13 – 01/14, בסך כולל בן 351,000 ₪.

בכך, נטען, כי קיבל הכספים במרמה.

כתב האישום בתיק זה הוגש בתחילת שנת 2015, אך התיק הועבר לטיפולו של כותב שורות אלה ביום סיום שנת המשפט תשע"ו (החלטה מיום 20/07/16).

במענה לכתב האישום, שהוגש בכתב, מסרה ההגנה, כי הנאשם אינו כופר בקיומה של היכרות בינו לבין המתלונן ואף אינו כופר בכך, שהמתלונן העביר לו כספים בסכומים שונים. עם זאת, לטענת הנאשם, חפץ המתלונן להלבין כספים שהיו ברשותו ומסר אותם לנאשם כדי שימיר את חלקם לכסף זר. חלק נוסף מהכספים, קיבל כהלוואה לצרכים אישיים (חתונת בן משפחה) וטרם החזיר הכספים האמורים.

לטענת ההגנה, קיבל הנאשם, בסך הכל, סך בן כ-270,000 ₪, מתוכו 90,000 ₪ הועברו כהלוואה, והיתרה בסך 180,000 ₪, הושבה למתלונן בכסף זר. יצוין, כי בהמשך ההליך, הסכימה ההגנה כי הועברו כל סכומי הכסף, כפי טענת המתלונן בעדותו בבית המשפט (406,000 ₪)