מדינת ישראל נ' כ. ואח'

רקע וגדר המחלוקת בין הצדדים

1. כנגד הנאשמות הוגש כתב אישום המייחס להן עבירת הפרת חובה של אחראי, לפי סעיף 337 בצרוף סעיף 322 לחוק העונשין, התשל"ז – 1977 (להלן: "חוק העונשין") ולגבי הנאשמת 1 עבירה נוספת של חבלה ברשלנות לפי סעיף 341 לחוק העונשין.

    

   בהתאם לעובדות כתב האישום, בתקופה הרלוונטית היתה הנאשמת 2 בעלים של פעוטון "xx xx xx" (להלן: "הפעוטון"), ובמקום הועסקו הנאשמות 1 ו-3 כסייעות. במועד העבירה, טופל בפעוטון התינוק נ.ל. יליד חודש יולי 2016 (להלן: "התינוק"). ביום 18.5.2017, שהתה הנאשמת 1 בפעוטון וטיפלה בתינוק בעת ששכב על שידת החתלה בגובה של כמטר וחצי לערך. בהמשך, פנתה לטפל בתינוקות אחרים ונמנעה מלהשגיח עליו באופן רציף וצמוד, כך שהתינוק נפל מהשידה אל ריצפת החדר ונחבל בראשו (להלן: "הנפילה"). בסמוך לכך דיווחה הנאשמת 1 לנאשמות 2 ו-3, אשר שמעו את קול הנפילה ומיהרו אל החדר, כי התינוק נפל ונחבל בראשו. הנאשמות 2 ו-3 אחזו בתינוק ובחנו אותו לאחר הנפילה. חרף האמור ועל אף המתחייב מהן, לא דאגו הנאשמות להעניק לתינוק טיפול רפואי על מנת לשלול פגיעה בעקבות הנפילה. בסמוך לנפילת התינוק ובמספר הזדמנויות, התריעה הנאשמת 1 בפני הנאשמות 2 ו-3 בדבר חומרת הנפילה המחייבת דיווח להורי התינוק.

   בסמוך לאחר הנפילה ובימים שלאחריה, שוחחו הנאשמות 2 ו-3, במספר הזדמנויות, עם אמו של התינוק ועם קרובת משפחתה אשר אספה אותו מהפעוטון ביום הנפילה. הנאשמות נמנעו מלדווח על פרטי האירוע להורי התינוק, על אף ידיעתן לגבי הנפילה וחומרתה, לרבות החבלה בראש, וכן הידיעה כי היעדר דיווח במועד עלול למנוע ממנו טיפול רפואי לו הוא זקוק, באופן העלול לסכן את בריאותו ולהחמיר את מידת הפגיעה.

   רק ביום 21.5.2017, לאחר שאמו של התינוק חששה כי אינו חש בטוב ובדיקתו על ידי רופא, אובחנה החבלה בראש. התינוק הובהל לבית חולים על ידי הוריו שם אובחנה חומרת החבלה בהסתבר כי נגרמה לו המטומה קרקפתית עם קו שבר בגולגולת (להלן: "החבלה").

    

2. הנאשמת 2 הודתה בכתב האישום והורשעה, ואילו הנאשמת 1 הודתה בעבירת חבלה ברשלנות בלבד. הנאשמות 1 ו-3 כפרו בעבירת הפרת חובה על ידי אחראי, וטענו כי על סייעות לא חלות החובות הקבועות בסעיפים 322 ו-337 לחוק. לפיכך, נשמעו ראיות.

    

   במסגרת פרשת התביעה, העידו הוריו של התינוק, דודתו, סייעות בפעוטון – נ. מ. (להלן: "הסייעת נ.") וש. ג. (להלן: "הסייעת ש.") אשר לא נכחו במקום בעת הנפילה, אחיה של הנאשמת 2 - א.א. (להלן: "א."), וכן הוגשו בהסכמה מסמכים ובהם הודעות הנאשמות, עימותים וצילומי הודעות ממסך מכשיר הטלפון של הנאשמת 1.

    

3. למעשה, הצדדים הסכימו לגבי עובדות האירוע בכללותו, למעט הסתייגויות מסוימות שידונו בהמשך, אך נותרו חלוקים לגבי סוגיות משפטיות שונות: החובה שחלה על הנאשמות מתוקף תפקידן כסייעות; היקף מילוי חובתן מכח האחריות המוטלת עליהן; ידיעתן ביחס לסכנה הנשקפת לתינוק מעצם הנפילה; התנהלותן במהלך האירוע כמסכנת את חיי התינוק או עלולה לפגוע בבריאותו פגיעת קבע. בנוסף, טענו ב"כ הנאשמות להגנה מן הצדק בשל אפליה ואכיפה בררנית, זאת בהתבסס על מקרים אשר הסתיימו בהליך של "הסדר מותנה", ולטענתן הם חמורים מהמקרה הנדון.