מדינת ישראל נ' י'

החלטתי לזכות את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום, וזאת מחמת הספק.

כתב האישום והמענה לו

1.כנגד הנאשם, יליד 1956, הוגש כתב אישום המייחס לו עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש, בניגוד לסעיף 380 לחוק העונשין, תשל"ז-1977. על פי העובדות, במועד הרלוונטי עבד הנאשם כנהג מונית. ר. נ. (להלן – ר. או המתלונן) התגורר ברח' ארלוזורוב 4 ברעננה (להלן – הבית). ביום 12.10.18 הסיע הנאשם את ל. נ., אחיו של ר. (להלן – ל.), ובת זוגתו לבית. בהמשך למתואר, הגיע ר. למקום וניגש לקחת את המזוודות של בני הזוג מתא המטען של המונית. בשלב זה סגר הנאשם את תא המטען על ראשו של ר., וכתוצאה מכך נגרם לו חתך בקרקפת בחלק הפרונטלי והוא נזקק לתפרים בראשו.

2.במענה לכתב האישום כפר הנאשם בעבירה המיוחסת לו וטען ש"בעת שסגר את דלת תא המטען לא היה המתלונן בתא המטען, אלא היה מאחורי הנאשם מבלי שהנאשם מבחין בו, שכן זה עומד מאחוריו. לטענת הנאשם, לאחר שהחל בפעולת הסגירה מבלי שראה כלל את המתלונן, ניגש המתלונן מאחורי גבו של הנאשם אל תא המטען ומכאן קיבל את המכה בראשו" (עמ' 3).

3.מטעם המאשימה העידו המתלונן, ר.; ל.; ומ. ס., בת זוגו של ר..

כמו כן, הוגשו המוצגים הבאים – ת/1 – תמונות הפציעה של ר.; ת/2 – תעודה רפואית של ר.; ת/3 – שרטוט שערך ל. ביחס למיקום המעורבים ביחס למונית; ת/4 – סרטון שצילמה מ. ס. מחלון הבית, מול מקום האירוע, מיד לאחר התרחשותו; ת/5 – שרטוט שערכה מ. ביחס למיקום המעורבים ביחס למונית; ת/6 – דו"ח פעולה מיום 12.10.18 שעה 04:25 מאת רס"ל ישראל יאיר; ת/7 – דו"ח צפיה מיום 19.11.18 מאת רס"מ לאוניד קוטוראי; ת/8 – מזכר זימון ר. (בת זוגו של ל.) לגביית הודעה מיום 26.11.18 מאת לאוניד קוטוראי; ת/9 – הודעת נאשם מיום 14.10.18; ת/10 – הודעת נאשם מיום 5.12.18; ת/11 – מזכר נסיון זימון המתלונן ובת זוגו ס. מיום 19.11.18 מאת רס"מ לאוניד קוטוראי; ת/12 – מזכר זימון הנאשם לגביית הודעה מיום 4.12.18 מאת רס"מ לאוניד קוטוראי; ת/13 – מזכר זימון המתלונן לגביית עדות מיום 19.11.18 מאת רס"מ לאוניד קוטוראי; ת/14 – מזכר זימון ר. (בת זוגו של ר.) לחקירה מיום 26.11.18 מאת רס"מ לאוניד קוטוראי.

4.מטעם ההגנה העיד הנאשם.

כמו כן, הוגשו המוצגים הבאים – נ/1 – מזכר זימון המתלונן ול. לחקירה מיום 19.11.18 מאת רס"מ לאוניד קוטוראי; נ/2 – מזכר זימון ר. (בת זוגו של ל.) לחקירה מיום 2.12.18 מאת רס"מ לאוניד קוטוראי; נ/3 – הודעת ר. נס מיום 12.10.18; נ/4 – הודעת ר. נס מיום 13.10.18; נ/5 – סרטון הדגמת סגירת תא מטען מונית ביחס לגובה אדם (נערך על ידי הנאשם ובא-כוחו); נ/6 – תמונות מתוך סרטון ההדגמה.

5.אין מחלוקת בין הצדדים אודות קיומו של היסוד העובדתי בעבירה, דהיינו שהנאשם סגר את תא המטען של המונית על ראשו של המתלונן ושנגרמה למתלונן בעקבות כך החבלה המתוארת בכתב האישום. המחלוקת בין הצדדים נסובה אודות היסוד הנפשי בעבירה, דהיינו האם הנאשם היה מודע לעובדת היותו של המתלונן רכון לעבר תא המטען כשהוריד את תא המטען כלפי מטה, והאם חפץ בתוצאה שהתרחשה, או למצער, היה אדיש לה או קל דעת ביחס אליה.

תמצית פרשת התביעה

6.המתלונן, ר. נ., העיד שהוא גר יחד עם בת זוגו, ס., בקומה שניה בבית, גם הוריו מתגוררים באותו בנין, ולכן, ל. ובת זוגו השאירו שם את הרכב כשטסו לחו"ל. לדבריו, בליל האירוע התעורר, או שבת זוגו העירה אותו, מהרעש בחוץ. נשמע ויכוח קולני, מלווה בצעקות, בין הנאשם לל.. משראה מהחלון של. ובת זוגו היו מבולבלים ולא ידעו מה לעשות, והנאשם "די צעק עליהם", החליט לרדת למטה עם הארנק כדי לתת להם תמיכה ולעזור, כי הבין שמדובר במחלוקת כספית (עמ' 5). כשירד הבין שאחיו טוען שזו מונית של נתב"ג ועל כן, אמור להיות תעריף קבוע, ואילו הנהג הפעיל מונה על דעת עצמו וביקש לחייב אותו בסכום גבוה יותר. ר. הבין מהסיטואציה שהנאשם לא משחרר להם את התיקים, זאת גם לאחר של. הראה לו באינטרנט את התעריף האחיד. בשלב זה אמר המתלונן בקול רם לכל הנוכחים במקום "זה לא הגיוני הדבר הזה, אני הולך להוציא את התיקים", וכך תיאר –

"אנחנו היינו בצד המונית, ואני הלכתי לבגז' של התיקים, הבגז' היה פתוח. התכופפתי פנימה להרים את המזוודה, זו היתה מזוודה גדולה אז הייתי צריך להיכנס פנימה עם הידיים, הייתי ככה כמה שניות, ובזמן הזה אני פתאום מרגיש מכה חזקה בראש, אני מסתכל וקולט את הנהג מחזיק את הדלת של הבגז' והוריד אותה על הראש שלי מאוד מאוד חזק. הוא לא נראה מבולבל, הוא לא נראה מופתע, זה לא היה נראה בטעות, הוא ידע טוב מאוד מה הוא עושה. בשלב הזה הייתי מאוד מבולבל, נזל לי דם מהמכה על הפנים, שאלתי אותו מה אתה עושה? והוא אמר לי מה ציפית, זה ברזל. שאלתי אותו מה אתה עושה, זה ברזל, הוא ענה לי מה ציפית, זה ברזל, היה מאוד מבסוט מעצמו, הוא לא הביע חרטה ונראה מאוד זחוח מעצמו" (עמ' 6).

מתמונות של החבלה שהוגשו (ת/1) עולה שהפצע שנגרם למתלונן היה בחלקו העליון-קדמי של הראש, מעל המצח. כך גם צוין בתעודה הרפואית (ת/2) – "חתך בקרקפת בחלק הפרונטלי". בוצעו 4 תפרים.

בחקירה הנגדית הוטח במתלונן שהוא היה זה שפתח את תא המטען של המונית, אך הוא הכחיש וטען שעל מנת לפתוח אותו יש לעשות זאת מתוך המונית, אך יתכן שהיה "חצי פתוח או לא פתוח לגמרי" (עמ' 7, ש' 1). משהוטח בו שאחיו, ל., טוען שהוא פתח את הבגז' השיב שאינו זוכר (עמ' 7, ש' 8), אך בהמשך אישר ש"יכול להיות" (עמ' 7, ש' 13).

בהתייחסו לאירוע סגירת תא המטען, אמר – "הייתי מכופף בתוך הבגז', קיבלתי את המכה, זזתי אחורה" (עמ' 8, ש' 1).

משנשאל המתלונן אם היה אלים כלפי הנאשם השיב בשלילה. גם לשאלה אם תפס את הנאשם בחולצתו, השיב בשלילה. אז הוטח בו של. אמר במשטרה שהוא תפס את הנאשם בחולצה – או שנראה לו שעשה כך – השיב – "אין לי מושג למה שיגיד דבר כזה, אבל זה לא קרה וגם רואים בסרטון שזה לא קרה" (עמ' 8, ש' 9). עוד הוסיף של. עמד לצד המונית, ועל כן, לא יודע מה ראה ומה לא ראה.

הוטח במתלונן שבמשטרה מסר שהוא לא בטוח שהנאשם שם לב לכך שאמר שהוא הולך להוציא את התיקים ושהוא ניגש לעשות כן. על כך השיב המתלונן – "אמרתי לו את זה בקול רם, יכול להיות שהוא שמע ויכול להיות שלא" (עמ' 9, ש' 1).

המתלונן הוסיף שכשהגיע למקום שאל מה קורה והוא לא יודע אם הנאשם הבין שהוא אח של ל., אבל הוא ידע שהגיע לעזור לו, זאת על אף שלא מסר במשטרה שהיתה אינטראקציה בינו לבין הנאשם – "זה לא מעניין את המשטרה מה דיברנו לפני, אם זה היה מעניין הם היו שואלים אותי" (עמ' 9, ש' 24).

המתלונן אישר שהיה כמה שניות מכופף בתוך הבגז' לפני שקיבל את המכה; הדלת היתה מעליו והוא היה מכופף, מספר שניות, עם התיקים בידיים; ואז הרגיש מכה בראש (עמ' 10-9).

משהוטח בו שפיזית וגיאומטרית זה לא יכול לקרות, השיב "כשהתכופפתי זה יכול לקרות" (עמ' 10, ש' 3).

כשעומת עם העובדה שבמשטרה טען שפתח את דלת תא המטען (נ/4, ש' 25) השיב "יכול להיות שהדלת היתה פתוחה קצת, יכול להיות שטעיתי ולחצתי על כפתור אבל אני חושב שלא" (עמ' 10, ש' 9).

הוטח במתלונן שכדי שיקבל מכה כפי שקיבל (בחלק הקדמי של הראש), ראשו חייב להיות מחוץ לתא המטען ואילו הוא חייב להיות בעמידה או חצי עמידה, ואין כל סיכוי שהיה רכון אל תוך תא המטען כשהדלת ירדה לעבר גופו, אז השיב המתלונן – "לא הייתי עם כל הגוף בפנים" (עמ' 10, ש' 27).

המתלונן נשאל היכן היה הנאשם כשניגש להוציא את המזוודות, והשיב – "אני חושב שהוא היה ליד דלת הנהג משוחח עם אח שלי. הוא לא היה ליד הבגז'. אני הלכתי ראשון לבגז' והוא הלך לפניי" (עמ' 11, ש' 28).

משנשאל ר. מדוע ר., חברתו של ל., אשר שהתה עמם משך כל האירוע, סירבה להגיע למשטרה למסור עדות (נ/2), השיב שהיא בן אדם שלא אוהב קונפליקטים, בן אדם עדין, ויתכן שלא רצתה למסור עדות, "וזה שאח שלי נתן, זה מספיק" (עמ' 12, ש' 12).

הוגשו הודעותיו של ר. במשטרה, לצורך הצבעה על סתירות. מהודעות אלו עולים העניינים הבאים – בהודעה מיום האירוע (נ/3) לא מסר המתלונן ששוחח עם הנאשם או שהודיע לו שהולך להוציא את התיקים מתא המטען, אלא ציין ש"ניגשתי לתא המטען ורציתי להוציא את התיק החוצה כאשר הוא טרק את דלת המטען על ראשי" (ש' 8). המתלונן הוסיף בסוף ההודעה – "כששאלתי אותו האם זה היה בכוונה, הוא ענה שהוא לא ראה אותי, אבל זה בוודאות היה בכוונה, כי הוא תפס את הדלת בשתי ידיים וטרק אותה בעוצמה..." (ש' 20); ובהודעה מיום למחרת (נ/4), שב המתלונן וציין שמיד לאחר האירוע טען הנאשם "שזה היה בטעות" (ש' 3). המתלונן ציין שבמהלך ויכוח של הנאשם עם אחיו, הוא אמר שהוא הולך להוציא את התיקים, וכשהתכופף להוציא אותם הרגיש מכה על הראש מדלת תא המטען (ש' 13). הוא הסביר שהתווכח עם הנאשם לפני כן, אך לא בצורה אלימה. המתלונן אישר שהוא לא בטוח שהנאשם שם לב לכך שאמר שהוא הולך להוציא את התיקים ושניגש לשם בפועל (ש' 23).

7.ל., אחיו של המתלונן, העיד שכשעלה יחד עם בת זוגו למונית הנאשם בנתב"ג כלל לא שוחחו על המחיר כי הניחו שמדובר בעריף קבוע. כשהגיעו לבית ברעננה דרש הנאשם תשלום בסך 280 ₪ במקום 200 ₪, כשל. לא הבחין שהפעיל מונה בתחילת הנסיעה. הנאשם לא הסכים לשחרר את המזוודות מתא המטען עד שלא יקבל את התשלום שדרש. אז החל ויכוח שלא הגיע לכדי הכרעה, ור., אחיו, ירד למטה. וכך תיאר ל. את שאירע –

"בשלב מסוים תא המטען היה פתוח, אני לא זוכר אם ר. פתח אותו או הנהג, ואני זוכר שר. ניגש לתא המטען במטרה לשלוף משם תיקים ואז הנהג סגר את תא המטען בחוזקה על הראש שלו" (עמ' 13, ש' 27). משנשאל ל. מדוע סגר הנאשם את תא המטען על ראשו של ר., השיב "הוא רצה למנוע ממנו להגיע לתיקים... הוא סגר את זה בחופזה, למרות שר. היה עדיין עם הראש בפנים" (עמ' 14, ש' 1). משנשאל מה הנאשם אמר במהלך האירוע, השיב – "אני לא זוכר. אני חושב שהסגירה היתה מאוד פזיזה ולא היתה שם זהירות. זו היתה סגירה חזקה בזמן שמישהו היה בתא המטען" (עמ' 14, ש' 5). ובהמשך – "היה ויכוח איתנו, איתי ועם ר. זוגתי, היה ויכוח עם ר. ואז היה נסיון לקחת את התיקים ואז ר. ניסה לקחת תיק מתא המטען והוא סגר לו על הראש את המכסה. ממה שאני זוכר, שניהם היו לידו, אני לא יודע מי היה ראשון, אני עמדתי מאחורי הרכב, בצד של תא המטען בנטיה שמאל... הנהג ור. עמדו ליד תא המטען והתווכחו ביניהם על הענין שהוא משתמש בתיקים שלנו כערובה לשלם סכום שאינו מוצדק. אני לא זוכר מה היו חילופי הדברים. הם דיברו, אני לא זוכר את המלל אבל המלל היה בגדול המשך הויכוח ואז ר. רוכן פנימה לקחת תיק והנהג סוגר את תא המטען בכח מה שהוביל לפציעה" (עמ' 14, ש' 8).

משנשאל ל. מדוע סגר הנאשם את דלת תא המטען על ראשו של ר., השיב – "זו שאלה של כוונה ואיני יכול לענות עליה" (עמ' 14, ש' 20).

בחקירה הנגדית אישר ל. שבזמן סגירת הדלת, ר. היה רכון כלפי מטה, מכופף, כשראשו בתוך תא המטען (עמ' 14, ש' 28). הוא אישר שכשהתחילו לשוחח עם הנאשם תא המטען היה סגור, אך אינו זוכר מי פתח אותו (עמ' 15, ש' 1). לדבריו, הנאשם ור. היו באותו מרחק מהמונית לפני המכה. משהוטח בל. שלאור מיקום הפציעה בראשו של ר. (בחלק הקדמי-עליון של הקרקפת) לא יתכן שהדלת הורדה על ראשו כשהוא בתוך תא המטען, השיב – "אני מניח שרכינה צריכה להיות עם כל החלק הקדמי בפנים אב ללא תמיד זה במצב (צ"ל – אך לא תמיד זה המצב). אתה רוכן קדימה עד מידה מספקת כדי להוציא את התיקים" (עמ' 15, ש' 23). לדבריו, החקירה במשטרה לא שיקפה את דבריו במדויק. אז הוטח בו שהחוקר שאל אותו האם הנאשם ראה את ר. כשהוא נמצא בתוך תא המטען, ול. השיב 'נראה לי שכן'. על כך השיב ש"זה תלוי בהגדרה של בתוך" (עמ' 16, ש' 3). גם לשאלה מדוע השיב במשטרה שהוא חושב שר. תפס לנאשם בחולצה, השיב "אני לא זוכר בוודאות אם החזיק לו בחולצה" (עמ' 16, ש' 16), אך בהמשך הוסיף "אני עדיין חושב שכן" (עמ' 16, ש' 25).

ל. השיב שלדעתו ר. והנאשם התווכחו במשך דקה או שתיים לפני האירוע, ושב ואמר שר. היה "עם הראש בפנים" כשהנאשם סגר את דלת תא המטען (עמ' 17).

משנשאל מדוע זוגתו, ר., סירבה להגיע למשטרה ולמסור מה ראתה, השיב "אני לא יודע" (עמ' 17, ש' 5).

8.מ. ס., בת זוגו של ר., העידה ששמעה ויכוח מתחת לחלון הבית ומשניגשה לחלון ראתה את ל. ובת זוגו ר. בויכוח עם הנאשם בתוך המונית. כשיצאו מהמונית ראתה שהויכוח ממשיך מחוצה לה. היא העירה את ר. , אמרה לו שיש בעיה עם נהג המונית והוא ירד למטה. מ. לא זכרה אם ארבעתם התווכחו מול תא המטען ומי פתח את הדלת. לדבריה, נהג המונית היה עם הגב לתא המטען ועם הפנים מול ר. ול., "מישהו פתח את הבגז'" והנאשם לא רצה לתת להם את המזוודות, אז ר. אמר "זה מגוחך" או "לא הגיוני", "אני לוקח את המזוודות", וכש"הוא בא לקחת את המזוודות, אפילו נגע במזוודות (מדגימה התכופפות כלפי פנים) ואז נהג המונית סגר את הדלת על הראש של ר." (עמ' 19, ש' 13).

לאחר שהדלת נסגרה על ראשו של ר., הנאשם לא התנצל, כלל לא הסתכל על הפצע ואז התקשרו למשטרה (עמ' 19, ש' 19). ר. אמר לו "מה נראה לך? דפקת עלי דלת של בגז' והנהג מונית אמר משהו כמו זה ברזל, למה ציפית?"

לשאלה מדוע הנאשם הוריד לר. את מכסה תא המטען על הראש, השיבה ס. "הוא לא רצה שהוא יקח את התיקים... הוא כל הזמן אמר את זה שהוא לא נותן להם את התיקים עד שישלמו לו וגם הוא סוג שכל הזמן הגוף שלו היה כזה בדרך לבגז', הוא לא נתן אופציה להתקרב יותר מדי לבגז'. הוא ממש חסם עם הגוף שלו" (עמ' 19, ש' 27). בשרטוט שערכה מיקמה ס. את הנאשם ליד תא המטען, ל. ור. מאחוריו, ור. משמאלו (ביחס למקום הצפיה של העדה).

את הסרטון ת/4 החלה לצלם מחלון הבית מיד לאחר שר. קיבל את המכה מתא המטען.

בחקירה הנגדית הוטח בעדה שבמשטרה מסרה שפעולת הסגירה של תא המטען היתה צמודה לכך שר. פנה לתא המטען, אך היא השיבה שהיא לא יודעת להגיד בשניות (עמ' 20, ש' 18). היא אישרה שהיום אינה זוכרת היכן כל אחד מהמעורבים עמד לפני המכה (עמ' 21, ש' 1). ס. אף לא זכרה אם הנאשם עמד עם הפנים לכיוון הרכב לפני המכה, אך אמרה שר. הגיע בהליכה (עמ' 21, ש' 7).

העדה אישרה שבזמן שר. התכופף לקחת את התיקים, הנאשם סגר את הדלת על ראשו, אך הבהירה שר. הודיע שהוא הולך לקחת את התיקים, כך שזה לא הפתיע אף אחד (עמ' 21, ש' 11).

משנשאלה ס. היכן היה ר. כשהנאשם הניח את ידו על תא המטען, השיבה – "הוא היה עם הראש בתוך הבגז'" והוסיפה "בוודאות" (עמ' 21, ש' 30). אז נשאלה כיצד היא מסבירה את מיקום הפגיעה –

"ש.ב.מ אז איך את מסבירה את המקום של הפגיעה?

ת. בוא נגדיר מה זה בתוך הבגז'. הוא היה מספיק בתוך הבגז' כך שהמכה היתה בדיוק בראש, כך שהדלת יורדת היא פוגעת במקום של המכה.

ש. אני אומר לך שזה לא יכול להיות, כדי לקבל את המכה הראש שלו חייב להיות מחוץ לבגז' אלא כדי לקבל מכה באופן שהוא קיבל בקדמת הראש, הראש שלו חייב להיות מרומם עלה ומחוץ לבגז'.

ת. אז איך אתה מסביר את המכה? הזוית של הראש שלו... אני לא יודעת מה אתה מגדיר בתוך הבגז', מבחינתי אם חלק מהראש שלו הוא בתוך הבגז', חלקית, אם אתה סוגר את הבגז' אז הראש שלו היה חלקית בתוך הבגז' ככה שהדלת של הבגז' כשבאה להיסגר פגעה לו בראש" (עמ' 22, ש' 8).

בהמשך, הוצע לס. ש"מה שיוצא מהעובדות שכאשר נפגשו ראשו ותא המטען, ראשו לא היה בתא המטען ובעצם ככל הנראה, ותגידי לי אם את זוכרת, כאשר הנאשם החל בפעולת הסגירה, בכל אופן ראשו עדיין לא היה בתוך הבגז', הוא היה איפה שהוא מחוצה לו", ועל כך השיבה ס. – "אולי, בכל מקרה, בן אדם צריך להסתכל לפני שהוא סוגר את הבגז' שאולי בן אדם נמצא בתחום הזה. הוא לא עשה את זה" (עמ' 22, ש' 23).

ובהמשך –

"ש.ב.מ יכול להיות שהנהג החל לסגור את דלת תא המטען ובאותו זמן ר. הגיע מאחוריו על מנת להוציא את המזוודות, התכופף וקיבל את המכה מתא המטען?

ת. יכול להיות. אני מתקנת. הפעולה של ר. לבוא לקחת את המזוודות, הכוונות שלו היה עוד לפני שמישהו נגע בבגז'. הפעולה התחילה כבר בעמידה שלו, הפעולה הפיסית והכוונה שלו היו מאוד ברורות לפני שהנהג נגע בבגז'.

...

ש. אני אומר לך שהנהג שומע שר. אומר שהוא לוקח את המזוודות, מסתובב, מתחיל להוריד את דלת תא המטען, בשלב זה ר. מתכופף עם הראש לתא המטען והנהג סוגר את הדלת.

ת. זה לא מה שקרה... תא המטען היה פתוח הרבה לפני ור. אמר שזה לא הגיוני, אני הולך להוציא את המזוודות והוא נכנס להוציא את המזוודות, הוא נגע בהן ואז נהג המונית נגע בדלת.

...

ש. אז איך את זוכרת להגיד לנו היום שר. היה בדרכו לקחת את התיקים?

ת. אני לא יודעת להגיד, זה משהו שעד עכשיו לא אמרתי לגביו, אני לא יודעת מה החוויה של נהג המונית, אני לא יודעת אם הוא מודע למה שהוא עושה או לא. אתה אומר שנהג המונית לא הבין את המצב, אין לי מושג. יכול להיות שהוא לא הבין את המצב. אני לא יודעת" (עמ' 23).

9.למרבה הצער, ר., בת זוגו של ל., אשר נכחה במקום משך כל האירוע, סירבה להגיע לתחנת המשטרה ולהיחקר, והמשטרה הניחה לה (נ/2).

ת/4, סרטון שצילמה ס. מיד לאחר האירוע

10.בתחילת הסרטון נצפה הנאשם נשען על תא המטען, כשדלתו פתוחה. המתלונן אומר לסובבים, "תראו, אני מדמם מהראש, יש לי דם", והנאשם מתקשר למשטרה ואומר "אני נהג מונית ויש בעיה...", הוא מתלונן נגד הנוסעים. המתלונן אומר שפתח את הראש עם החלק התחתון של דלת תא המטען. הנאשם ממשיך לשוחח עם המשטרה ומסביר שהיתה מחלוקת בנוגע לתשלום, ובשלב זה המתלונן, אחיו ור. ממתינים מולו.

ר. פונה לנאשם ואומר לו – "תגיד אתה נורמאלי? תסתכל מה עשית לי. זה נראה לך נורמלי? אתה בסדר בראש? והנאשם עונה לו – 'זה ברזל'". ר. אומר לו "דפקת לי ברזל בראש בכוונה, אתה קולט את זה? בכוונה עשית לי". והנאשם שוב משיב לו – "זה ברזל" ומצביע על דלת תא המטען. ובהמשך – "לא לקחת ציוד (כנראה לא שלך) מהאוטו". ר. והנאשם ממשיכים לעמוד זה מול זה ליד תא המטען. ר. אומר לנאשם לזוז מהאוטו והנאשם אומר "שהמשטרה תבוא".

דקה 3:30 – ל. מצלם את הפצע בראשו של ר.. ר. אומר לנאשם שהוא ידאג שיפטרו אותו, שלא יהיה יותר נהג מונית ומכנה אותו "יא אפס".

הנאשם משוחח עם מישהו בטלפון ברוסית.

דקה 04:35 – ר. אומר לל. שיתבע את הנאשם ויהרוס לו את החיים.

דקה 8:25 – מגיעה ניידת המשטרה.

ר. אומר לשוטר – "... באתי להוציא את התיקים מהבגז'... והוא סגר את הבגז' בכוח... התחיל לאיים זה מברזל... עכשיו הוא מחזיק אותנו בני ערובה...".

הנאשם, בשלב זה, ממשיך לשוחח בטלפון.

דקה 10:05 – הנאשם מסביר לשוטר (המצלמה לא מתמקדת בו).

דקה 12:15 – הנאשם נשאל על ידי השוטר "איך זה הגיע למצב שהבן אדם מדמם?"

הנאשם משיב באופן שלא נקלט באופן מלא במצלמה.

דקה 13:00 – הנאשם מצביע על ראשו של המתלונן בתוך תא המטען, אך לא ניתן להבין אם הוא מתכוון לכך שהוריד את הדלת כשראשו היה בפנים. לאחר מכן, מסביר שאם היה מוריד את הדלת כשראשו של המתלונן היה בפנים, הוא לא היה נפצע במקום בו נגרמה לו חבלה בראש – "הראש שלו זה בחוץ...".

דקה 13:45 – מגיע מד"א למקום.

הנאשם נשאר כשהוא יושב על הפגוש האחורי של המונית ולאחר מכן מתהלך כשהוא משוחח בטלפון.

דקה 16:20 – ניגש אל הנאשם שוטר עם טאבלט ולוקח את תעודת הזהות שלו. הנאשם כנראה מסביר לשוטר מה אירע, אך לא ניתן להבין מילה.

דקה 20:56 – הנאשם נצפה כשהוא סוגר את דלת תא המטען ביד אחת (יד שמאל), בקלות, ללא צורך באחיזת לולאה או ידית משיכה, ודלת תא המטען נטרקת.

גירסת הנאשם

11.בדו"ח הפעולה של השוטר שהגיע ראשון למקום האירוע, טען הנאשם שהוא "עשה את זה בטעות מכיוון שהוא לא ראה אותו (את המתלונן – א.ש.) בפנים" (ת/6).

בהודעתו הראשונה (ת/9), שלמרבה הצער לא נגבתה בידי שוטר הדובר את השפה הרוסית, או באמצעות מתורגמן, סיפר הנאשם שהסיע בני זוג לרעננה והם לא רצו לשלם כסף, היה ויכוח, ואז "בחור שאני לא מכיר הגיע בלי להגיד שלום וישר הלך לתא המטען ופתח לקחת את המזוודות, אני ירדתי אליו אמרתי לו לא לקחת את המזוודות והחזרתי את המזוודות ולחצתי על הדלת לסגירה והוא בא מחר (צ"ל מהר – א.ש.) והכניס את הראש לתא המטען וקיבל מכה בראש... אני לא רציתי לפגוע בו בכלל, הוא הכניס את הראש שלו מהר כדי להוציא את המזוודות, לאחר שקיבל מכה בראש שלו, הבחור תפס אותי בחולצה ורצה להרביץ לי ואני שתקתי" (ש' 9). "אני אמרתי לו לא לקחת את המזוודות ונגעתי בדלת תא המטען כדי לסגור והוא הכניס את הראש שלו לתא המטען ונפגע בראש שלו" (ש' 16). לדבריו, הוא התקשר למשטרה לאחר האירוע. עוד לדבריו, בתחילת הנסיעה לא שאלו הנוסעים לגבי העלות, וכשהגיעו אמר להם שהתשלום הוא 199 ₪+ שתי מזוודות והם היו "בשוק" ולא רצו לשלם.

בהודעתו השניה (ת/10) שנמסרה לאחר שהתייעץ עם עורך-דין, נשאל הנאשם כיצד סגר את הדלת והשיב "משכתי את הדלת והיא נסגרה בכלל (צ"ל בגלל – א.ש.) המשקל שלה" (ש' 7). הוא טען שלא ראה את המתלונן מכניס את גופו לתוך הבגז' כי הוא היה מאחוריו ו"מתי שאני סגרתי את הבגאז' הוא נכנס" (ש' 12). לדבריו, הוא הפעיל מונה בתחילת הנסיעה. עוד ציין שלאחר הויכוח על התשלום, הנוסעים הזעיקו משטרה. עוד הוסיף – "הם לא אמרו לי שהם רוצים את התיקים, דיברנו רק על כסף... לא דברנו על תיקים, מתי שאמרתי שהולכים למשטרה הבן אדם הזה אני לא מכיר אותו פתח את הבגאז', ואני חושב שהבחורה אמרה לבחור לא לקחת את התיקים" (ש' 32). הנאשם הוסיף שלאחר המקרה, המתלונן תפס אותו בחולצה והיא נקרעה.

12.בעדותו בבית המשפט, אשר תורגמה לרוסית ברובה (לפרקים הנאשם דיבר בעברית בסיסית; עמ' 10, ש' 25), סיפר הנאשם שבני הזוג הנוסעים ביקשו להגיע לרעננה כמה שיותר מהר. על כן, הפעיל את המונה. כשהגיעו לבית, הדפיס להם את החשבונית, יצא מהרכב והוציא את חפציהם מתא המטען, אך שם לב שהם נשארו במונית ועיינו בחשבונית. כששאל אותם מה קרה, השיבו שהם מעוניינים לשלם לפי התעריף ולא לפי החשבונית. אז אמר להם שאם הם לא מסכימים שיתקשרו למשטרה. כשהתקשרו למשטרה, הוא הכניס בחזרה את חפציהם לתא המטען, נכנס למונית והתיישב (עמ' 7, ש' 6). לאחר ששוחחו עם המשטרה, יצא הנאשם מהמונית ועישן סיגריה. הנוסעים יצאו והמתינו לידו. הנאשם שם לב שעומד בחור צעיר ליד הבית, זה נראה לו "חשוד", ולכן, הסתכל עליו "בעיון רב" (עמ' 7, ש' 11). הבחור אמר לנאשם לזוז. כשהנאשם הבין שהמתנה למשטרה ארוכה מדי, הציע לנוסעים לנסוע לתחנת כפר-סבא, מרחק של 3-2 ק"מ, פתח את הדלת האחורית והציע להם להיכנס. הנאשם המשיך –

"באותה עת ראיתי שהבחור הצעיר הזה ניגש לרכב ופתח את המכסה של הבגז'. לא ראיתי מה הוא עושה, אבל הבנתי שבגז' פתוח והוא נמצא בפנים. בצעדים מהירים ניגשתי לתא הבגז', הנוסעים שלי ראו אותי הולך צועד לכיוון הבגז' ומישהו מהם קרוב לודאי, זאת הייתה הבחורה, צעקה לבחור הצעיר שהיה בתוך הבגז' שלא יגע בדברים. באותו רגע הוא שחרר את הילקוט מידיו, היו שני ילקוטים ומדובר היה על הילקוט בצד ימין, ומכיוון שהילקוט הזה היה גדול, הוא הצליח להוציא אותו רק למחצית, כשהוא שחרר את הילקוט הזה אני לקחתי אותו ודחפתי בחזרה. מכסה תא הבגז' של הרכב, זה דגם סקודה, זה מכסה מאוד ספציפי גדול בגודלו והוא נפתח כולו, על מנת לסגור אותו ישנה ידית בתוך תא הבגז', זה חצי אוטומטי, אתה נותן רק כיוון וזה ממשיך לרדת לאט לאט, זה לוקח חצי שניה... כשהתחלתי לסגור את המכסה של הבגז', לא עקבתי אחריו על תנועותיו, הוא נמצא מימיני, לא יכולתי לראות אותו, וכנראה באותו רגע הוא שב וצלל לתוך הבגז', אני מתקן, הוא רצה לצלול אל תוך הבגז' כאשר מכסה הבגז' היה בתנועת הסגירה, לא יודע מה קרה, הוא צעד אחורה, עשה תנועה אחורה, ואני לא זוכר או שאני סגרתי את המכסה בגז' או שהוא נשאר פתוח אבל הסתובבתי אליו וכאשר פניתי אליו הוא תפס אותי בחולצה, תלש לי את הכפתורים, ראיתי את תוקפנותו, ושאלתי אתה רוצה לתת לי מכה? ובאותו רגע ניגשו אלי הלקוחות שלי, שהסעתי אותם, התחילו להגיד לו משהו, הוא שחרר את חולצתי ואז אמרתי לו שיש לו דם על הרקה, הוא לא הבין את זה והלקוחות שלי התחילו לבדוק את הראש שלו, לקחתי הצידה והתחלתי להתקשר למשטרה, זהו" (עמ' 8-7).

הנאשם הכחיש שהמתלונן אמר לו משהו לאחר ששחרר את חולצתו. הנאשם הכחיש שאמר למתלונן "זה ברזל, מה ציפית שיקרה?" (עמ' 8, ש' 9). הנאשם טען שההודעה הראשונה נגבתה ממנו על ידי שוטרת שאינה דוברת את השפה הרוסית, וכשאמר לה שהוא לא דובר עברית, אמרה לו "בסדר, תדבר ככה ככה, איך שאתה יודע... היא דיברה עברית ואני דיברתי חצי עברית" (עמ' 8, ש' 18). הודעתו השניה נגבתה ממנו על ידי שני שוטרים שאחד מהם דובר רוסית, כאשר הוא עונה ברוסית ודבריו תורגמו לעברית (עמ' 8, ש' 22).

13.בחקירה הנגדית השיב הנאשם שהוא 30 שנים בארץ (עמ' 8, ש' 30). לדבריו, בשנת 2018 מוניות נתב"ג עבדו או עם תעריף קבוע או עם הפעלת מונה (עמ' 9, ש' 17). במקרה הנוכחי, היות ורק לסדרן יש סמכות לומר לנהג שהנסיעה היא על פי תעריף או מונה, הסדרן לא אמר כלום, ולכן שאל את הנוסעים "אתם רוצים דרך הרגיל או רוצים בדרך המהר? זה אני שאלתי" (עמ' 9, ש' 30). הנאשם השיב שישראלים מבינים שדרך כביש 40, הכוונה לדרך מהירה עם מונה, ואילו דרך כביש 1, זו דרך איטית, לפי תעריף, אך לתיירים הוא מסביר זאת ביתר פירוט (עמ' 10, ש' 6). הנאשם אמר שהמונה נמצא באמצע המונית ולכן ל. ראה שהפעיל מונה. הוא אף שאל אם מדובר בשתי מזוודות, ומשהשיבו בחיוב לחץ על המונה. גם כשהגיעו לרעננה, הם אמרו שאם המחיר הוא נמוך מהתעריף, ישלמו על פי התעריף, ואם החשבונית מצביעה על מחיר גבוה מהתעריף, לא ישלמו (עמ' 10, ש' 20).

משנשאל מה הקשר של הבחור (המתלונן) לסיטואציה, השיב – "רק לאחר מכן, כשהם אמרו לו לא לגעת בחפצים, אז הבנתי שיש ביניהם קשר וגם לא בטוח שזה ירד לסוף דעתי שהם קשורים" (עמ' 10, ש' 28). הנאשם הופנה לכך שבהודעה במשטרה ציין שהבחור שאינו מכיר הגיע בלי להגיד שלום וישר הלך לתא המטען לקחת מזוודות, השיב שקודם הוא עמד, ולאחר ששמע אותו אומר לנוסעים שייסעו למשטרה, רק אז החל ללכת לכיוון הבגז' (עמ' 11, ש' 1). הנאשם השיב שלא ידע מדוע הבחור הלך לכיוון הבגז', אלא רק אחרי הכל הבין. רק כשראה ש"הוא לקח חפצים זרים לו", הגיב (עמ' 11, ש' 16). לדבריו, תגובתו לכך היתה – "לא לתת, לגשת לבגז', לא לתת לו להוציא את הדברים, ולשים את הדברים בחזרה" (עמ' 11, ש' 19). לדבריו, מתי שהנוסעת אמרה לו לא לקחת את הדברים, הוא שחרר אותם, והנאשם הכניסם בחזרה. אז "הבגז' היה פתוח, אני התכופפתי בפנים, איפה הוא היה לא ראיתי... הוא עמד מאחוריי, איפה הוא יכול לעמוד?... אני התכופפתי, התרוממתי, לקחתי את הידית וניסיתי לסגור את המכסה... והוא נכנס לבגז'" (עמ' 12-11).

הנאשם עמד על כך שבאותו מעמד לא הבין שאותו בחור (המתלונן) קשור לנוסעים, ומבחינתו כל הנסיון שלו להוציא את החפצים מהמונית היה מנותק מהוויכוח שהיה לו עם הנוסעים בנוגע לתשלום. הוא אף הכחיש ששוחח עמו (עמ' 12, ש' 12). הנאשם נשאל כיצד הוא מסביר את הסתירה בין דבריו לבין גירסתו במשטרה –

"ש.ב. אני שואל כי בהודעה הראשונה במשטרה בשורה 10 אתה אומר שהבחור הלך לתא המטען, פתח לקחת את המזוודות, אתה אומר שירדת אליו מהרכב ואמרת לו לא לקחת את המזוודות ואז החזרת את המזוודות פנימה. מה יש לך להגיד על זה?

ת. על זה יש לי לומר שאישה הזאת שלקחה את העדות שלי היא לא הבינה במדויק את תשובתי.

ש.ב. אבל שוב שואלים אותך את אותה שאלה בשורה 15 ואתה אומר אני אמרתי לו לא לקחת את המזוודות. איך אתה מסביר את זה?

ת. אין לי הסבר. יש לי הסבר אחד שהיא לא הבינה את מה שאמרתי לה" (עמ' 12, ש' 20).

באותו אופן נשאל הנאשם מדוע בהודעה הראשונה (ת/9, ש' 10) אמר "לחץ" על הדלת לסגירה, ואילו בהודעה השניה (ת/10, ש' 8) אמר ש"משך" את הדלת, והוא השיב שגובת ההודעה לא הבינה את מה שאמר, שכן ההודעה נגבתה ללא תרגום לרוסית (עמ' 12, ש' 29).

הנאשם נשאל מדוע לא עצר את פעולת הורדת הבגז' מיד כשהבחין במתלונן כשהוא רכון פנימה, והשיב "סליחה, אני מוריד קצת, הוא עדיין לא הכניס את הראש, מתי שאני ממשיך לסגור, כשהבגז' כבר הולך לבד הוא נכנס עם הראש, אם אני סוגר חזק כשהוא היה כבר בפנים, כמו שאתה אומר, היתה מכה בגב ולא בראש. זה גיאומטריה" (עמ' 13, ש' 22).

הנאשם נשאל מדוע בחקירתו הראשית סיפר שכשהגיע לרעננה הוציא את המזוודות של הנוסעים, הניחן על הריצפה, ולאחר מכן החזירן לתא המטען, ואילו לא סיפר על כך במשטרה, והשיב שלא מצא לייחס לכך חשיבות וגם עכשיו לא מוצא חשיבות בכך (עמ' 14, ש' 2).

לשאלה כיצד יתכן של. לא העיד על כך שהנאשם אמר לו להתקשר למשטרה או שר. אמרה לר. לא לגעת במזוודות השיב הנאשם שיתכן ושכח ובכל מקרה זו שאלה שיש להפנות לל..

הנאשם הפנה לסרטון (ת/4) וטען שרואים שר. תלש לו את הכפתורים העליונים בחולצה. עוד טען שהוא זה שהזמין את המשטה לאחר האירוע, אך השוטרים לא הואילו לגשת אליו ולדבר עמו (עמ' 15, ש' 20). לאחר שמוקרן לו הסרטון, במסגרתו הוא נצפה משוחח עם השוטרים כשתי דקות, השיב שלא זכר זאת (עמ' 16, ש' 6).

לאחר שהוקרן לו שוב הסרטון, בו הוא נשמע אומר לר. "זה ברזל" – חרף הכחשתו בחקירה הראשית – השיב הנאשם "כשאמרתי לו זה ברזל, זה לא יד שלי ולא עץ, זה ברזל של הבגז'" (עמ' 16, ש' 24).

אז נשאל הנאשם על טון הדיבור ומידת הענין והדאגה שהביע כלפי המתלונן כשאמר לו זאת –

"ש.ב. זה נראה כאילו שאתה מזלזל בו, כאילו אתה אדיש ולא איכפת לך. אתה לא אומר לו אני מצטער, אני בלי כוונה, לא ראיתי אותך...

ת. אני מצטער? זה דיון חמישי, שנה, אני כל הזמן מתי אני הולך ישן, אני כל הזמן חושב מה יהיה עם הזה, בדיוק שאני חזק עם הזה, אני כל הזמן חושב מה היה אם זה היה על הצוואר, הוא היה נכה. מי אמר שאני לא אדיש?

ש.ב. לפי הסרטון, כשבן אדם חוטף מכה כזאת בראש ויורד לו דם ועושים לו תפרים, אתה היית צריך להגיד בלי כוונה, לא ראיתי אותך, אני מצטער, בוא אני אשים לך משהו על הראש להפסיק את הדם. כל זה לא רואים בסרטון. מה יש לך להגיד על זה?

ת. אני חוזר על תשובתי ומסביר שכאשר הוא תפס אותי בחולצה זאת היתה תקיפה, זה אני שאמרתי לו שיש לו דם על הראש" (עמ' 17-16).

הנאשם טען שרק לאחר שר. תפס אותו בחולצה והוא שאל אותו אם הוא רוצה לתת לו מכה, ורק לאחר שר. שיחרר לו את החולצה בעקבות התערבותם של הנוסעים, הנאשם שם לב שלר. יש דם על הראש. אז אמר לו שיש לו דם על הראש, הנוסעים היו עם ר., והנאשם התקשר למשטרה (עמ' 17, ש' 17). הנאשם טען שר. היה התוקפני, בכך שנכנס לרכבו, ללא רשות, לאחר מכן התנפל עליו ותפס אותו בחולצתו, ועל כן לא התנצל בפניו (עמ' 17, ש' 22).

הנאשם שוב הופנה לדקה 12:28 של הסרטון (ת/4) שם הוא מספר לשוטר שר. היה בתוך הבגז' ואז קיבל את המכה, אך הנאשם שב וטען שעמד ליד תא המטען, התחיל להוריד את תא המטען כשר. עומד מאחוריו, "והוא נכנס איכשהו מתחת ליד המורמת, זה לא מובן? איך יכולתי להסביר אחרת לשוטר את הנסיבות של קבלת המכה?... אם הוא בפנים כמו שהיא אמרה זה יפגע לו בגוף, לא בראש..." (עמ' 18, ש' 22).

דיון והכרעה

14.לאחר ששמעתי את העדים והתרשמתי מהם, ולאחר שעיינתי בחומר הראיות, ובמיוחד בסרטון שצילמה ס. מיד לאחר האירוע (ת/4) ובסרטון ובתמונות שהגישה ההגנה (נ/5, נ/6), נותר בלבי ספק סביר לגבי כל אחד מהנושאים המהותיים הבאים, אשר לא הוכחו די הצורך, כנדרש בהליך הפלילי – האם קלט הנאשם בחושיו את אמירתו של ר. שהוא הולך להוציא את המזוודות מתא המטען?; האם היה הנאשם מודע לכך – בין אם נעשה נסיון אחד מצד ר. להוציא את המזוודות מתא המטען ובין אם שני נסיונות – שר. מתכופף לתא המטען בעת שהוריד את הדלת כלפי מטה?; מה היתה תנוחת המתלונן ביחס לדלת תא המטען בעת הפגיעה, שכן גירסתם של עדי התביעה לפיה ראשו היה בתוך תא המטען אינה מסתברת ואינה מתיישבת עם מיקום הפציעה שנגרמה לו; מה היה יחס הזמנים בין התכופפות ר. אל עבר תא המטען לבין הורדת תא המטען על ידי הנאשם כלפי מטה, והאם הפעולות נעשו באופן סימולטני?; היכן עמד ר. ביחס לנאשם בעת שהתכופף לתא המטען כאשר הנאשם הוריד את הדלת כלפי מטה?; ולבסוף – האם הנאשם הוריד את דלת תא המטען כשהוא מודע לכך שר. מכופף (או מתכופף) לעבר תא המטען וכשהוא חפץ (או אדיש או קל דעת) לאפשרות גרימת התוצאה?

תנוחת המתלונן בעת פגיעת דלת תא המטען בראשו

15.יאמר מיד שאני מקבל את גירסת ההגנה לפיה לא יתכנו פגיעה ופציעה של ראש המתלונן, בחלקה העליון-הקדמי של הקרקפת, על ידי החלק התחתון של דלת תא המטען, באופן בו מתארים עדי התביעה את ההתרחשות – דהיינו, כשהמתלונן רכון כלפי מטה, ידיו נוגעות במזוודות וראשו בתוך תא המטען. מהסרטון ומהתמונות שהוגשו על ידי ההגנה, המגובות בנסיון החיים, בהגיון ובשכל הישר, ברור שעל מנת שהמתלונן יקבל מכה מדלת תא המטען בחלק הקדמי של ראשו, על פלג גופו העליון להיות מחוץ לתא המטען, בין אם גופו ישר ובין אם גופו מכופף קדימה.

עדי התביעה אשר טענו הן במשטרה והן בבית המשפט, מספר פעמים, שראשו של המתלונן היה בתוך תא המטען הבינו שמבחינה גיאומטרית מיקום הפציעה בראש אינו מתיישב עם עובדה זו, ואז החלו לפרש ולתקן את הדברים שמסרו – ר. לפתע טען ש"כשהתכופפתי זה יכול לקרות" – ואם כך, מדוע טען לפני כן שראשו היה בתוך תא המטען למשך מספר שניות עד שקיבל את המכה?; ל. התחכם והשיב "זה תלוי בהגדרה של בתוך", והגדיל לטעון שהחקירה במשטרה לא שיקפה את דבריו במדויק; וס., לבסוף, אישרה שיכול להיות שר. התכופף ואז קיבל את המכה כתוצאה מסגירת תא המטען על ידי הנאשם, וכי יתכן ש"חלק מהראש שלו" היה בתוך תא המטען.

הנאשם, לעומת זאת, היה עקבי בכל אמרותיו וטען שראשו של המתלונן לא היה בתוך תא המטען כשסגר את הדלת, אלא מחוצה לו.

כאמור, בנסיבות אלה, כאשר בתחילת הדרך היו עדי התביעה חד משמעיים שראשו של המתלונן היה בתוך תא המטען (כשחלקם הגדילו וטענו שלמשך מספר שניות), ולאחר מכן, משהוצג להם שגירסתם זו אינה מסתברת, שינו טעמם וטענו שהמכה שקיבל המתלונן אירעה כשהוא התכופף, או שחלק מראשו היה בתוך תא המטען, ולא למשך שניות, כפי שנטען בתחילה, לא ניתן לקבוע ממצא עובדתי בסוגיה זו.

על כן, לטובת הנאשם יונח שראשו של ר. לא היה בתוך תא המטען (בודאי לא למשך מספר שניות) כאשר הנאשם הוריד את הדלת כלפי מטה, כי אם המתלונן נחבל בראשו בעת שהתכופף לעבר תא המטען.

סימולטניות בין התכופפות המתלונן לסגירת דלת תא המטען על ידי הנאשם

16.כאמור, הטענה לפיה המתלונן נחבל בראשו בעת שזה היה בתוך תא המטען נזנחה על ידי עדי התביעה לאחר שהתבררה כבלתי אפשרית מבחינה פיזיקלית. ואולם, גם לגבי פער הזמנים בין התכופפות המתלונן לעבר תא המטען לבין הורדת הדלת על ראשו קיים ספק סביר. כאמור, על פי גירסתם הראשונה של עדי התביעה, ראשו של המתלונן היה בתוך תא המטען מספר שניות כשהנאשם הוריד את הדלת על ראשו. ואולם, בחקירתו הנגדית אישר ר. שיתכן וקיבל את המכה בראשו כשהתכופף; ואילו ס. אישרה שבזמן שר. התכופף לקחת את התיקים, הנאשם סגר את דלת תא המטען, וכן, שיתכן שכשהנאשם החל בפעולת הסגירה ראשו של ר. עדיין לא היה בתוך תא המטען.

מן המקובץ עולה, שלמצער קיים ספק סביר בדבר משך פרק הזמן שחלף (או לא חלף) בין התכופפות המתלונן לתא המטען לבין הורדת הדלת על ידי הנאשם.

מספק זה, יש לקבוע לטובת הנאשם כי הורדת דלת תא המטען על ידו נעשתה באופן סימולטני להתכופפות המתלונן לעבר תא המטען.

האם ידע הנאשם שהמתלונן ניגש לתא המטען להוציא את המזוודות

17.לשאלה אם ידע הנאשם שר. מתכוון להוציא את המזוודות מתא המטען – או לכל הפחות חשד בכך – יש להשיב בחיוב. גירסתו של הנאשם שלא ידע שר. קשור לנוסעים שהסיע או שראה בו "חשוד" אינה מסתברת. מהנסיבות עולה שהנאשם ידע, או לכל הפחות עצם עיניו לאפשרות, שר. קשור לנוסעים, שכן מה לו לאדם, בסביבות השעה 04:00 לפנות בוקר, להמתין ליד הבית והמונית לבני הזוג שהסיע, כאשר הנאשם בעצמו – בהודעתו הראשונה במשטרה – מוסר ששוחח עם ר. לפני האירוע. גירסתו של הנאשם לפיה גובת ההודעה לא הבינה אותו נוכח העובדה שהעברית אינה שגורה בפיו יכולה היתה להתקבל אם עובדה זו היתה נרשמת פעם אחת בהודעה, אך הנאשם חזר ואמר את הדברים בשני מקומות שונים בהודעה.

זאת ועוד, לגירסת הנאשם ר. הספיק להוציא חצי מהמזוודה, ואילו הנאשם החזירה לתוך תא המטען, ואז – כאשר הנאשם החל להוריד את הדלת כלפי מטה – התכופף ר. בשנית לתוך תא המטען וקיבל את המכה. דהיינו, גם מגירסה זו עולה שהנאשם ידע שכוונתו של ר. להוציא את המזוודות מתא המטען.

ואולם, בכך לא די. בין אם מדובר בפעם אחת במסגרתה ר. התכופף להוציא את המזוודות – כגירסת ר. – ובין אם מדובר בפעמיים – כגירסת הנאשם – עדיין נוכח התרחשות הדברים המהירה, הסימולטניות שבין התכופפות ר. לעבר תא המטען לסגירת הדלת על ידי הנאשם, לא ניתן לומר שהנאשם ידע שבדיוק בעת שהוא מוריד את דלת תא המטען, ר. מתכופף לעבר תא המטען.

לעניין זה, מתעורר אף ספק סביר באשר למיקומו המדויק של ר. ביחס לנאשם בעת הורדת דלת תא המטען – הנאשם טוען שר. עמד מאחוריו ולימינו; ר. טען שהוא חושב שהנאשם היה ליד תא הנהג, משוחח עם ל., ושהוא (ר.) הלך ראשון לתא המטען והנאשם הלך אחריו; ל. טען שר. והנאשם היו באותו מרחק מהמונית לפני המכה (ת/3), אך ר. בכלל טען של. עמד לצד המונית, ועל כן, לא יודע מה ראה ומה לא ראה; וס. שירטטה שר. היה מימין לנאשם (ת/5), אם כי בהמשך טענה שאינה זוכרת.

במצב דברים זה, וכאשר מיקומו המדויק של ר. ביחס לנאשם לא הוכח מעבר לספק סביר, יש להניח לטובת הנאשם שר. עמד מימינו, במגמה לאחור, ועל כן, אין לשלול אפשרות שכאשר הנאשם החל בהורדת הדלת כלפי מטה, אז באופן סימולטני החל ר. להתכופף לעבר תא המטען ונפגע בראשו מהדלת.

18.ועוד לענין המודעות, בהיבט של היסוד הנפשי שבעבירה – לא בכדי סייגו עדי התביעה את דבריהם ביחס לשאלה אם הנאשם הוריד את דלת תא המטען על ראשו של ר. באופן מודע או בכוונה – כך השיב ל. בנקודה זו שהנאשם סגר את הדלת "בחופזה", "הסגירה היתה מאוד פזיזה ולא היתה שם זהירות", ובהמשך, כשנשאל מדוע סגר הנאשם את הדלת על ראשו של ר., השיב "זו שאלה של כוונה ואיני יכול לענות עליה". גם ס. השיבה ש"יכול להיות" שהנאשם החל להוריד את הדלת ובאותו הזמן ר. התכופף לתא המטען; וכי "אני לא יודעת מה החוויה של נהג המונית, אני לא יודעת אם הוא מודע למה שהוא עושה או לא. אתה אומר שנהגד המונית לא הבין את המצב, אין לי מושג. יכול להיות שהוא לא הבין את המצב. אני לא יודעת". לענין זה, יש להפנות גם להודעות של ר. במשטרה, שם אישר ששאל את הנאשם לאחר המקרה אם זה היה בכוונה, והנאשם השיב לו "שלא ראה אותו" (נ/3) וכי מיד לאחר האירוע טען הנאשם "שזה היה בטעות".

עוד לענין זה, הפנתה ב"כ המאשימה לכך שבסרטון ת/4 נצפה הנאשם, מיד לאחר האירוע, כשהוא נינוח, זחוח, לא מגלה אמפטיה למתלונן, לא מתנצל, לא מציע לו עזרה וכשהמתלונן מטיח בו שיראה מה הוא עשה לו (פצע מדמם), הוא משיב בזלזול "זה ברזל", כשהוא מצביע על דלת תא המטען.

ואולם, לדעתי, אין להקיש מדברים אלה ומהתנהגותו של הנאשם, שבהכרח חבל במתלונן במודעות או בכוונה. התרשמתי מנאשם נוקשה ולא נעים. כך העיד מעל דוכן העדים, כך התבטא באופן כללי, וכך, לעיתים, השיב לשאלות ב"כ המאשימה. זאת ועוד, אין לנתק את תשובתו למתלונן – וולגרית ומזלזלת ככל שתהיה – מן הקונטקסט הכללי, שהרי לפני כן ניטש ויכוח סוער בינו לבין ל. אודות התשלום, הוזמנה משטרה למקום, ונעשה נסיון למנוע מהמתלונן להוציא את המזוודות מתא המטען.

בנסיבות אלה, כאמור, אין ללמוד מתשובתו המזלזלת של הנאשם למתלונן, על מודעות או על כוונה תחילה לגרום לו חבלה בראש.

19.עינינו הרואות, כי מתעורר ספק סביר הן ביחס לרכיבים העובדתיים – היעדר היתכנות למנגנון הפגיעה ביחס למיקום הפצע ולגירסת עדי התביעה; מיקומו המדויק של ר. ביחס לנאשם עובר לפגיעה; סמיכות הזמנים בין סגירת הדלת על ידי הנאשם לבין התכופפות ר. לתא המטען – והן ביחס ליסוד הנפשי – היעדר מודעות של הנאשם להתכופפותו של ר. לעבר תא המטען ברגע הורדת הדלת על ידו; היתכנות לטעות בשיקול דעת או לחוסר זהירות, כפי שאף הסכימו חלק מעדי התביעה. על כן, לא ניתן לקבוע, מעבר לספק סביר, שהנאשם ביצע עבירה של תקיפה הגורמת חבלה של ממש כלפי המתלונן מתוך מודעות וכאשר הוא חפץ בגרימת התוצאה, או פזיז או קל דעת לאפשרות גרימת התוצאה.

20.יצוין, ששקלתי לבחון אפשרות להרשעה בעבירה אחרת המתגלה מן העובדות שהוכחו לפניי, ואשר לא נטענו בכתב האישום – עבירה של חבלה ברשלנות בניגוד לסעיף 341 לחוק העונשין – ואולם נוכח הוראות סעיף 184 לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], תשמ"ד1984 החלטתי שלא לעשות כן, שכן לא ניתנה לנאשם הזדמנות סבירה להתגונן מפני עבירה זו ולא התנהל דיון מעמיק בסוגיות המשפטיות המורכבות הנוגעות לעבירה זו ואף העדים לא נשאלו שאלות קונקרטיות הרלוונטיות להוכחת היסוד הנפשי המיוחד לעבירה זו.

21.לאור האמור לעיל, החלטתי לזכות את הנאשם מהמיוחס לו בכתב האישום, וזאת מחמת הספק.

זכות ערעור לבית המשפט המחוזי מרכז בתוך 45 יום.

ניתנה היום, ו' שבט תשפ"א, 19 ינואר 2021, במעמד הצדדים והמתורגמנית לשפה הרוסית, גב' מירה וולברג.