מדינת ישראל נ' ח'

 1.הנאשם הורשע, לאחר שמיעת הוכחות, בעבירות של נהיגה בחוסר זהירות, אי שמירה על רווח, התנהגות הגורמת נזק וחבלה של ממש.

2.על פי כתב האישום, ביום 21.11.15, סמוך לשעה 19:00, נהג הנאשם באופנוע, מסוג "יוסנג", מ.ר. xx, בכביש 85, מכיוון שזור לכרמיאל והגיע לק"מ 25, בעקבות רכב פרטי, תוצרת "שברולט", מ.ר. xx (להלן – הרכב המעורב). הנאשם נהג בחוסר זהירות, בכך שלא שמר על רווח שמאפשר לעצור בכל עת את רכבו ולמנוע תאונה. הרכב המעורב נסע בפקק תנועה, ומפאת המרחק הקצר, הנאשם לא הספיק לבלום והתנגש בו מאחור. כתוצאה מהתאונה נחבל הנאשם חבלה של ממש. בין היתר אובחן אצלו שבר בטיביבה שקובע, עבר ניתוח, ואושפז עד יום 15.12.15. כלי הרכב המעורבים בתאונה ניזוקו.

3.המאשימה עתרה לעונש שיכלול מאסר, שנע בין 3 חודשים ל-12 חודשים, מאסר מותנה, פסילה שלא תפחת מ-20 חודשים ועד 6 שנים, פסילה על תנאי, קנס גבוה, שיהווה הרעתה ראויה, והתחייבות גבוהה. צוין שתוצאות התאונה קשות, לנאשם נגרמו חבלות של ממש, הוא עבר ניתוח ואושפז למעלה מחודש. הנאשם העיד בבית המשפט שהוא סובל מאחוזי נכות גבוהים, ולא שב לעבודה. תאונות הדרכים הפכו ל"מכת מדינה", ויש למגרן באמצעות ענישה מחמירה.

4.ב"כ הנאשם עתר, מנגד, להסתפק בענישה צופה פני עתיד, תוך התחשבות במחיר הכבד, הפיזי והכלכלי, ששילם הנאשם, נוכח פציעתו בתאונה. צוין שהנאשם בחר לנהל הליך של הוכחות, היות שהאמין בחפותו לאורך כל הדרך, ואין לזקוף זאת לחובתו. מדובר בתאונת דרכים שנגרמה עקב אי שמירת מרחק, ואלמלא הפציעה החמורה שנגרמה לנאשם, תיק זה לא היה מגיע לפתחו של בית המשפט, ונסגר ביחידה. צוין שבמקרה בו הנאשם עצמו נפגע בתאונה, העונש המתאים מצוי ברף התחתון של המתחם. טרם התאונה הנאשם היה אמור להתחיל בלימודים, ובעקבות התאונה חייו נעצרו, כשבמשך תקופה ארוכה היה מרותק לביתו, ללא מקור פרנסה. כיום הנאשם עושה כל שלאל ידו על מנת לשקם את עצמו ולשוב לחיים רגילים. הנאשם הוציא רישיון בשנת 2013, ועברו התעבורתי והפלילי נקי.

הנאשם העיד בבית המשפט על מצבו הרפואי. ציין שמיום התאונה, נוכח הפציעה ברגלו, היה מרותק לביתו במשך 4 וחצי שנים. נקבעה לו נכות בשיעור של 64%, ואובדן כושר עבודה בשעור של 100%.

5.בנהיגה שגרמה לתאונת דרכים, בה נגרמו חבלות של ממש, יש משום פגיעה בביטחון הציבור ובשלומו. על חשיבותה של ענישה מרתיעה בתאונות דרכים, בהן נגרמות חבלות ופציעות חמורות, עמד בית המשפט ברע"פ 2564/12 יחיאל קרני נ' מדינת ישראל:

"תאונות דרכים גובות קורבנות בגוף ובנפש מדי יום, וחלקה של מערכת המשפט לא ייפקד מן המערכה נ' תאונות הדרכים... לענישה הולמת תפקיד חשוב לא רק במקרים בהם גורמות תאונות הדרכים לקורבנות בנפש, אלא אף במקרים בהן נגרמות חבלות ופציעות, ובפרט כאשר חבלות ופציעות אלו חמורות הן".

מדיניות הענישה

6. ברע"פ 7195-15 מיכאל טשסלי נ' מדינת ישראל (29.10.15), המבקש הורשע, לאחר ניהול הוכחות, בעבירות של נהיגה בחוסר זהירות שגרמה לחבלה של ממש. המבקש פגע בהולכת רגל שחצתה כביש סמוך למעבר חציה כשהיא אוחזת טלפון בידה, ונגרמו לה אמנזיה וחתך בקרקפת, שבר בזיז, שבר בסקרום ושברים מרוסקים באגן. עברו התעבורתי של המבקש אינו מכביד ולהולכת הרגל אשמה תורמת. בית משפט קמא עמד על מתחם העונש ההולם בנהיגה בחוסר זהירות שגרמה לחבלה של ממש, תוך דגש שאין המדובר בנהיגה בקלות ראש, שלא במעבר חציה, וציין שזה כולל פסילה שנעה בין 3 חודשים לתקופה שמעל שנה, לצד פסילה על תנאי וקנס. על המבקש נגזרו פסילה לתקופה של 3 חודשים, פסילה על תנאי וקנס. ערעור ובקשת רשות ערעור על פסק הדין נדחו.

7. בעפ"ת (חי') 4955-04-20 פאולה קולר נ' מדינת ישראל (8.6.20) – בעבירות של נהיגה בחוסר זהירות, אי מתן אפשרות להולך רגל להשלים מעבר חציה בבטחה, והתנהגות הגורמת נזק לרכוש וחבלה של ממש, כשלהולכת הרגל נגרמו שברים באגן והיא אושפזה מספר ימים ועברה הליך שיקום ממושך, בית המשפט המחוזי הפחית את הפסילה, בת שנה, ל-6 חודשים בלבד, והותיר את יתר רכיבי גזר הדין, מאסר על תנאי, פסילה על תנאי, קנס ופיצוי לנפגעת, על כנם. צוין שמתחם העונש מתחיל ב-3 חודשים, ויש להתחשב בגיל המערערת, בעברה התעבורתי, הדומה למצב העדר עבר תעבורתי, הודאתה המידית ולקיחת אחריות, בצירוף השלכת העונש על מצבה המשפחתי.