מדינת ישראל נ' ח.

כתב האישום והמענה לו

1.כנגד הנאשם הוגש כתב אישום הכולל שלושה אישומים.

על פי הנטען בחלק הכללי, הנאשם וס. ב. (להלן – המתלוננת) הינם מכרים מילדות.

באישום הראשון נטען כי החל מחודש ינואר 2012 ועד ליום 12.7.12, במועדים שאינם ידועים במדויק למאשימה, התקשר הנאשם מהטלפון הנייד שלו אל הטלפון הנייד של המתלוננת מספר רב של פעמים ושלח למתלוננת מסרונים רבים וביניהם שירים שכתב הנאשם על המתלוננת ובקשות מהמתלוננת שתהא בת זוגו, וזאת למרות בקשות חוזרות ונשנות של המתלוננת שייחדל.

ביום 28.1.12 בשעות הערב, שלח הנאשם למתלוננת מסרונים רבים בהם ביקש כי תבוא לביתו. המתלוננת השיבה במסרונים רבים לנאשם, סירבה לבקשותיו. כן ביקשה שיפסיק לשלוח לה מסרונים וכי יעזוב אותה לנפשה.

בהמשך, בין השעות 02:57-23:31 שלח הנאשם למתלוננת 37 מסרונים, כאשר המתלוננת לא משיבה כלל, וביניהם "אני אמות אני נשבע לך", "בסוף אני אעשה לעצמי משהו איך את ככה מצליחה להוציא אותי מדעתי", "שרפת לי את הנשמה", "הלוואי שאני אמות הלוואי מהפה שלך לאלוהים", "תעני לי פעם אחת ונגמור עם זה אחרת אני לא אפסיק כל הלילה", "אהובה שלי תני הזדמנות לעשות אותך מאושרת".

ביום 19.2.12 בשעה 17:16, שלח הנאשם מסרון למתלוננת במסגרתו שאל אותה אם היא רוצה שהוא יפסיק ליצור איתה קשר והמתלוננת השיבה במסרון שכן. בתגובה שלח הנאשם למתלוננת מסרונים ובהם שירים שכתב עליה. המתלוננת השיבה לנאשם במסרון שיפסיק לשלוח לה מסרונים, אולם הנאשם כתב לה במסרון "כשאני אסיים את הכל אני אפסיק".

בהמשך, שלח הנאשם למתלוננת עשרות מסרונים, בעוד המתלוננת משיבה במסרונים ומפצירה בנאשם להניח לה ולהפסיק לשלוח לה מסרונים.

בגין אישום זה יוחסה לנאשם עבירה של הטרדה באמצעות מתקן בזק, בניגוד לסעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982.

באישום השני נטען כי ביום 12.7.12, בשעות הבוקר, עת שהתה המתלוננת במקום עבודתה במפעל "קוקה קולה" בנוה נאמן שבהוד השרון (להלן – מקום עבודתה של המתלוננת), התקשר הנאשם מהטלפון הנייד שלו אל הטלפון הנייד של המתלוננת חמש פעמים, לכל הפחות, והמתלוננת לא ענתה.

בהמשך, בשעה 12:04, שלח הנאשם מסרון למתלוננת לפיו הוא בדרך למקום עבודתה.

מיד ובסמוך לכך, התקשר הנאשם למתלוננת, אשר ענתה לו ואמרה לו שלא יתקרב למקום עבודתה או אליה ושהיא לא רוצה לראותו. בתגובה, אמר לה הנאשם "תקשיבי לי טוב אני רוצה לדבר איתך ואני לא מוכן לוותר, אם זה לא אנחנו ביחד אז זה לא כלום". המתלוננת שלחה לנאשם מסרון כי היא תזמין משטרה והנאשם השיב לה במסרון שהוא לא מוותר ובכל זאת מגיע. אז שלחה המתלוננת מסרון נוסף לנאשם וכתבה כי עדיף שלא יגיע.

הנאשם שב והתקשר למתלוננת ואז חברתה של המתלוננת ענתה לנאשם וביקשה ממנו שיניח למתלוננת לנפשה ושאלה אם הנאשם רוצה שיזמינו משטרה. הנאשם השיב בחיוב והחברה ניתקה את השיחה.

בשעה 16:09 התקשר הנאשם למתלוננת ושאל אם היא רוצה לרדת. המתלוננת השיבה בשלילה והנאשם ניתק את השיחה.

מיד ובסמוך לכך, הגיע הנאשם למקום עבודתה של המתלוננת עם זר פרחים, ועובדת אחרת במקום ראתה את הנאשם והודיעה למתלוננת, אשר נכנסה לחדרה וסגרה את הדלת והוילונות.

בהמשך, ניגשה המנהלת של המתלוננת לנאשם ואמרה לו שהמתלוננת לא מעוניינת בו. בתגובה, הרים הנאשם את קולו. לאור האמור, קראה המנהלת למאבטח, אברהם בארי (להלן – המאבטח), אשר ליווה את הנאשם אל היציאה מהמקום. בהגיעם לשער הכניסה ביקש המאבטח מהנאשם שיעזוב את המקום מספר פעמים, אך הנאשם סירב. מיד ובסמוך, ניסה הנאשם להיכנס שוב אל מקום העבודה של המתלוננת, ואז הניח המאבטח ידו על חזהו של הנאשם, בכדי למנוע ממנו להיכנס, והנאשם צעק בתגובה "תוריד ממני את היד". המאבטח הוריד את ידו מהנאשם ואז החל הנאשם להכות במאבטח והשניים נאבקו עד שאדם אחר ששהה במקום הפריד ביניהם ומשטרה הוזעקה למקום.

בגין אישום זה יוחסו לנאשם עבירות של הטרדה באמצעות מתקן בזק, בניגוד לסעיף 30 לחוק התקשורת (בזק ושידורים), תשמ"ב-1982 והסגת גבול פלילית, בניגוד לסעיף 447(א) לחוק העונשין, תשל"ז-1977.