מדינת ישראל נ' זעפרני (עציר) ואח'

כנגד המשיבות הוגש כתב אישום המייחס להן עבירות קשירת קשר לפשע לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: חוק העונשין) ועבירה של סחיטה באיומים לפי סעיף 428 לחוק העונשין בצירוף סעיף 29(א) לחוק.

בתמצית נטען כי המשיבות קשרו קשר לסחוט באיומים גבר נשוי על רקע קשר רומנטי מחוץ לנישואים. המשיבה 1 פתחה חשבון משתמש באתר אינטרנט, שם פירטה תיאור גופני שלה תוך שהעלתה תמונה לאתר וציינה כי היא מחפשת קשר רומנטי. המתלונן פנה למשיבה באמצעות האתר, והשניים החלו בהתכתבות בעלת צביון רומנטי במסגרת מסרונים. ביום 5/9/17 נפגשו המתלונן והמשיבה 1 במסעדה בתל אביב. במהלך המפגש צילמה המשיבה 2 את המתלונן והמשיבה 1 וכן תיעדה את עזיבתם בצוותא את המסעדה. המשיבה 1 שלחה למתלונן מסרונים לרבות צירוף תמונות בבגד ים, והפצירה בו להיות עמה בקשר תוך שהבטיחה כי תהיה דיסקרטית וכי בעלה לא יידע, והמתלונן השיב כי איננו מעוניין בקשר איתה. בהמשך פיתחו המשיבות או מי מטעמן את התמונות אשר צולמו במפגש ואת המסרונים ושמו אותן במעטפה. ביום 14/10/17 שלחה המשיבה 2 למתלונן הודעה בה היא מתחזה לגיסתה של המשיבה 1, ציינה כי חוקר פרטי עקב לכאורה אחר משיבה 1 וצילם את המפגש, ודרשה מהמתלונן סכום של 200,000 ₪, אחרת תשלחנה תמונות המפגש וההתכתבויות אל אשתו וילדיו של המתלונן. מעשה הסחיטה נעשה תוך כדי שהמשיבה 2 שלחה למתלונן צילומי מסך של תמונות המפגש וההתכתבות תוך שציינה את שמות ילדיו של המתלונן וביקשה ממנו לסיים את העניין בצורה מכובדת ומבלי לעורר צרות, אחרת אשתו ובתו יהיו בבעיה רצינית. ביום 15/10/17 שלחה המשיבה 2 הודעה נוספת אל המתלונן לפיה מי שנפגש עם אשה נשואה צריך לשלם וכי הטיפול יועבר לעבריינים אשר יטפלו בו ואילו המשיבה 2 תטפל בבתו של המתלונן. המשיבה 2 הוסיפה כי לא כדאי למתלונן לפנות למשטרה, כי כדאי שיחשוב על הרס הבית והבושה וכי יצטרך לשלם בטוב או ברע, ושלא ינסה אותה. המתלונן לא העביר אתה כסף למשיבות ולא נענה להודעות שנשלחו אליו.

אין מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה ואף לא בדבר קיומן של עילות מעצר מסוג מסוכנות וחשש לשיבוש הליכים.

ב"כ המבקשת עותרת להורות על מעצרן של המשיבות עד תום ההליכים, וביקשה למצער לדחות את הדיון על מנת לקבל תסקירי מעצר בעניינן.

ב"כ המבקשת הפנתה לחומרת המעשים המיוחסים למשיבות, למסוכנות הנשקפת מן המעשים, לקלות בה ניתן לשיטתה לבצע את המעשים תוך שימוש באמצעי תקשורת אלקטרונית. עוד הפנתה ב"כ המבקשת להרשעותיה של המשיבה 1, וסברה כי לא ניתן לתת במי מן המשיבות אמון. ב"כ המבקשת הפנתה לכך כי בני משפחתן של המשיבות לא היו מודעים לביצוע העבירות על ידן, וטענה כי נוכח פרק הזמן הממושך בו בוצעו העבירות יש בכך לפגום ביכולת הפיקוח של הערבים המוצעים ובאפשרות לתת בהם אמון.

ב"כ המשיבות עתרו כבר עתה לבחון ערבים מוצעים.

עובר למתן ההחלטה שמעתי ערבים מוצעים בעניינה של המשיבה 2, ואילו בעניינה של המשיבה 1 נדחתה הבדיקה לצורך התייצבות אחת הערבות.

בשלב זה התייצבה הערבה ולפיכך אפסיק את הכתבת ההחלטה ואשמע את הערבים המוצעים למשיבה 1, אשמע טיעוני הצדדים לעניין זה ואמשיך בהכתבת ההחלטה.

<#4#>