מדינת ישראל נ' דימטרי קדיוליץ

1. לפני בקשה שנייה להארכת מעצר לפי סעיף 62 לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה – מעצרים), התשנ"ו-1996 (להלן: חוק המעצרים) לתקופה של 90 ימים, שימנו החל מתאריך 24.02.2017, או עד למתן פסק דין ב-ת"פ 57320-02-16, המתנהל בבית המשפט המחוזי בבאר-שבע, לפי המוקדם מביניהם.

           אביא להלן, בתמצית, את הנתונים הנדרשים להכרעה בבקשה.

רקע והליכי מעצר

2. בתאריך 26.02.2016 הוגש לבית המשפט המחוזי בבאר-שבע כתב אישום כנגד המשיב, ושלושה נאשמים נוספים: אנטונוב, מיליאבסקי ו-לוי (להלן יחד: הנאשמים), במסגרתו יוחסו להם העבירות הבאות: סחיטה באיומים – עבירה לפי סעיף 428 לחוק העונשין, התשל"ז-1997 (להלן: חוק העונשין), וקשירת קשר לביצוע פשע – עבירה לפי סעיף 499(א)(1) לחוק העונשין.
3. לפי עובדות כתב האישום בחודש יוני 2015, או בסמוך לכך, הנאשמים קשרו קשר, ביחד עם גורמים עברייניים מליטא (להלן: הליטאים), שזהותם איננה ידועה במדויק למבקשת – לסחוט את כספם של קשישים דוברי רוסית, המתגוררים בישראל (להלן:הקשישים). לפי הנטען, הנאשמים פעלו באופן שיטתי כך שתחילה – השיגו את פרטיהם האישיים של הקשישים, ולאחר מכן, כך נטען, הליטאים, בידיעתם של הנאשמים, היו מתקשרים אל אותם קשישים, משוחחים עמם בטלפון ומציגים בפניהם מצג שווא – מכוחוהליטאים התחזו לרופאים, או עורכי דין, וטענו בפני הקשישים כי אחד מקרובי משפחתם נקלע לתאונת דרכים, שבמהלכה הוא עצמו נפגע, ופגע באדם אחר (להלן: האחר), באופן שהאחר נזקק לטיפול רפואי דחוף. עוד נטען כי לעיתים – כדי להגביר את אימת הקשישים– הליטאים היו טוענים בפניהם כי בכוונתה של משפחתו של האחר, להגיש כנגד קרוב משפחתם תלונה במשטרה, וכן תביעה אזרחית בסכומי עתק. בתוך כך, נטען כי הליטאים מסרו לקשישים, שעקב התאונה צפוי קרוב משפחתם להיאסר לתקופה ממושכת. בכתב האישום נטען גם כי הליטאים דרשו מהקשישים למסור כספים לנציג המשפחות, כאשר למעשה היו אלה הנאשמים שהגיעו לביתם של הקשישים לאסוף את הכסף. לפי הנטען, הנאשמים סחטו בסך הכל מהקשישים סכום השווה כמיליון ש"ח ב-85 מקרי סחיטה שונים כאלה באיומים, בעוד ש-97 אירועים נוספים הסתיימו ללא הצלחה מבחינת הנאשמים.

4. בד בבד עם הגשת כתב האישום, המבקשת הגישה לבית המשפט מחוזי הנכבד בקשה לעצור את המשיב ואת יתר הנאשמים – עד לתום ההליכים המשפטיים נגדם. במסגרת הבקשה הנ"ל נטען כי העבירות המיוחסות למשיב מבססות חזקת מסוכנות, אשר מקימה עילת מעצר סטטוטורית. עוד נטען כי בשים לב לתכנון העברייני המדוקדק, התעוזה, התחכום והשיטתיות בהוצאת הדברים מן הכוח אל הפועל, כמו גם היקף הנפגעים הגדול – שחרורו של המשיב עלול להביא גם לשיבוש הליכי משפט. בנוסף נטען כי המסוכנות הנשקפת מהמשיב נלמדת אף מעברו הפלילי, הכולל הרשעות רבות, בין היתר: עבירות אלימות, רכוש ותעבורה; הפרת הוראה חוקית ועבירות סמים. כן נטען, כי חלק מהמעשים המיוחסים למשיב נעשו תוך שהוא מרצה מעצר, ולאחר מכן מאסר בגין הרשעה קודמת.

5. בתאריך 30.06.2016 בית המשפט המחוזי הנכבד קיבל את בקשת המעצר, וזאת נוכח הסכמת המשיב, אשר ריצה, באותה העת, עונש מאסר בתיק אחר. במסגרת החלטתו, בית המשפט המחוזי הנכבד קבע כי קיימת תשתית ראייתית לכאורית העומדת לחובת המשיב, וזאת זולת אותם מקרים בהם מיוחסות לו עבירות לפי 428 רישא לחוק העונשין, אשר לגביהן נקבע כי התשתית הראייתית הלכאורית איננה בעוצמה גבוהה. בנוסף בית המשפט המחוזי הנכבד, עמד על המסוכנות הנשקפת מהמשיב לנוכח המיוחס לו בכתב האישום, שבגדרו נטען כאמור כי המשיב לא בחל בסחיטה מכוונת כנגד קשישים חסרי ישע – בעבור בצע כסף. בית המשפט המחוזי הנכבד הוסיף וקבע כי נוכח שיטתיות העבירות הנטענות, מתקיים, בנסיבות, גם חשש לשיבוש הליכי משפט.

6. בחלוף תשעה חודשים, בתאריך 22.11.2016, מעצרו של המשיב הוארך ב-90 ימים נוספים בידי חברי, השופט ס' ג'ובראן (ראו: בש"פ 8727/16 מדינת ישראל נ' דימיטרי (22.11.2016) (להלן: הארכת המעצר הראשונה)). בהחלטתו עמד חברי על המסוכנות הרבה הנשקפת מהמשיב, אך קבע בצד זאת כי תחילת הליך ההוכחות רק בחלוף תשעה חודשים ממעצר הנאשמים – איננה משקפת מצב רצוי. עוד נפסק כי במקרה זה חלוף הזמן, איננו מוביל לפגיעה משמעותית בזכויותיו של המשיב, וזאת נוכח העובדה שהמשיב ריצה עונש מאסר קודם בגין תיק אחר עד לתאריך 21.11.2016. בתוך כך בית המשפט זה הורה למבקשת – חרף הצפי להתקדמות משמעותית בשמיעת התיק מכאן ואילך – לבצע פעולות שונות כדי לקדם את שמיעת התיק עוד יותר.

7. בתאריך 27.11.2016 – מספר ימים לאחר שמאסרו של המשיב בתיק הקודם תם – בא-כוח המשיב הגיש לבית המשפט המחוזי הנכבד בקשה לעיון חוזר על ההחלטה לעצור את המשיב עד תום ההליכים (להלן: הבקשה לעיון חוזר), והסתמך, בין היתר, על העובדה שאחד הנאשמים האחרים – שוחרר לחלופת מעצר. עוד באותו היום, בית המשפט המחוזי הנכבד הורה לשירות המבחן להגיש תסקיר משלים בעניינו של המשיב, אשר יבחן את ההיתכנות לקיום מעצרו של המשיב בתנאי פיקוח אלקטרוני. בעת הגשת הבקשה שבפני – הבקשה לעיון חוזר טרם הוכרעה וזאת נוכח דחיית הדיון בה לבקשת הצדדים, ואולם בינתיים וכפי שיפורט בהרחבה בפיסקה 14, הבקשה לעיון חוזר נדחתה בידי בית המשפט המחוזי הנכבד. אף ערר שהגיש המשיב לבית משפט זה כנגד הדחיה – לא התקבל (ראו: בש"פ 2358/17 קדיוליץ נ' מדינת ישראל (23.03.2017), ופירוט נוסף בפיסקה 20 שלהלן).