מדינת ישראל נ' דוד ואח'

           לפנַי ערעור על החלטת בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (השופטת ט' חיימוביץ) מיום 13.6.2018 בת"פ 13268-09-15, במסגרתה הוחלט שלא לשנות  החלטה אחרת של בית המשפט מיום 21.5.2018.

הרקע לערעור

1. נגד משיבה 1 (להלן: המשיבה) הוגש כתב אישום במסגרת ת"פ 28759-05-15 בבית המשפט המחוזי בירושלים בפרשה המכונה "פרשת רונאל פישר" (להלן: התיק בירושלים). במקביל לתיק בירושלים מתנהל הליך בתיק הפלילי שבכותרת בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו (להלן: התיק בתל-אביב) בו המשיבה אינה נאשמת. תיק זה קשור לתיק בירושלים, ומשיב 6 הוא נאשם בשניהם. כתב האישום בתיק בירושלים מייחס למשיבים עבירות של שיבוש הליכי משפט וקבלת נכס שהושג בפשע, ואילו כתב האישום בתיק בתל-אביב מייחס לנאשמים שורה של עבירות של קבלת דבר במרמה, איסור הלבנת הון, רישום כוזב בתאגיד, קשירת קשר לביצוע פשע ועוד.

2. המשיבה נתבקשה לתת עדות בתיק בתל-אביב ועל כן ביום 14.5.2018 הגיש בא-כוחה "בקשה לקביעת תנאי שמיעת עדותה של המבקשת (המשיבה דהכא – ד.מ.) לפני בית המשפט הנכבד". במסגרת הבקשה נתבקש בית המשפט להורות על קביעת "ערובות מתאימות" כדי שלא תיפגע הגנתה של המשיבה בתיק בירושלים. להלן התנאים עליהם התבקש בית המשפט להורות ואשר פורטו בסעיף 5 לבקשה:

"א. "חיסיון שימוש" ישיר, במובן שעדותה של המבקשת בהליך זה לא תשמש כראיה במשפטה שלה (ת"פ 28759-05-15 בבית המשפט המחוזי בירושלים), וזאת בהתאם להוראת סעיף 47(ב) לפקודת הראיות.

ב. שמיעת העדות בדלתיים סגורות ומתן צו איסור פרסום זמני – עד למסירת עדותה של המבקשת במשפטה בשלב פרשת ההגנה, או עד להחלטה אחרת – כולל אי מסירת תוכנה של העדות לידי ב"כ התביעה במשפטה של המבקשת." (ההדגשה במקור – ד.מ.)

           לאחר קבלת תגובת המערערת, החליט בית המשפט המחוזי ביום 21.5.2018 להיעתר לבקשה ולהורות על שמיעת עדות המשיבה בתנאים שנתבקשו.

3. בהתאם לאמור, נשמעה חקירתה הראשית של המשיבה ביום 22.5.2018 וחקירתה הנגדית ביום 5.6.2018. בתום הדיון ביום 5.6.2018, ביקשה באת-כוח המערערת "להבהיר" את ההחלטה מיום 21.5.2018. במסגרת "בקשת ההבהרה" טענה באת-כוח המערערת כי אין מקום לכך שהתביעה במסגרת התיק בירושלים לא תיחשף לעדותה של המשיבה. לאחר שבא-כוח המשיבה הגיש תגובה משלימה לבקשת ההבהרה שהגישה המערערת, הוציא בית המשפט המחוזי מתחת ידו את ההחלטה מושא ערעור זה.

4. בהחלטה נאמר שאין המדובר ב"עיון מחדש" בהחלטה מיום 21.5.2018 עקב שינוי נסיבות, אלא ב"עתירה לשינוי ההחלטה וליתר דיוק, לביטול חלק ממנה". על כן, היה על המערערת, ככל שלא הסכינה עמה, לערער עליה בהתאם לזכותה לפי חוק בתי המשפט [נוסח משולב], התשמ"ד-1984 (להלן: חוק בתי המשפט). מעבר לכך, העביר בית המשפט המחוזי ביקורת על העיתוי בהגשת הבקשה. המערערת קיבלה את ההחלטה ביום 21.5.2018, יום לפני שהעידה המשיבה, ולא הודיעה כי היא מתכוונת לערער או להשיג עליה. גם במהלך השבועיים שחלפו בין החקירה הראשית של המשיבה לבין חקירתה הנגדית, לא נקטה המערערת בהליך ערעורי. לחלופין, אם אכן סברה המערערת שההחלטה דורשת הבהרה, לא נקטה בהליך של בקשת הבהרה, כך שהמשיבה מסרה את עדותה תחת הרושם שהעדות חסויה גם מפני רשויות התביעה בתיק בירושלים בעניינה. בכך שינתה המשיבה את מצבה לרעה, וגם מטעם זה אין להיעתר לבקשת המערערת. שלישית ולגופו של עניין, ביטול הלכת קינזי (ע"פ 194/75 קינזי נ' מדינת ישראל, פ"ד ל(2) 477 (1976) – על פיה אין להעיד נאשם אחד נגד נאשם שני, אפילו הוגשו נגדם כתבי אישום נפרדים, כל זמן שיש חשש כי העד עלול לצפות לטובת הנאה על ידי המתקת דינו במשפט התלוי ועומד נגדו) לא נועד כדי ליתן יתרון ראייתי לתביעה הכללית בתיק המתנהל נגד העד, אלא כדי לשרת את האינטרס הציבורי של ניהול ההליך הפלילי לצדו ניתנת לעד "חסינות השימוש". על כן ומאחר שמדובר בגופי תביעה שונים, לא מצא בית המשפט לנכון לחשוף את העדות לפני התביעה בתיק בירושלים בעניינה של המשיבה.