מדינת ישראל נ' ד'

החלטה

1.לפני בקשה להארכת מעצרו של החשוד מכוח סעיף 17ד' לחוק סדר הדין הפלילי (סמכויות אכיפה-מעצרים) תשנ"ו-1996 [להלן: החוק"].

2.החשוד נעצר לראשונה ביום 13.01.2010 בשעה 11:00 ומעצרו הוארך עד היום. היום הוגשה בפניי בקשה להארכת מעצרו של החשוד, בהתאם להוראות סעיף 17ד' וזאת למשך שלושה ימים.

3.בדיון שהתקיים במעמד נציג המבקשת, החשוד ובא-כוחו, חזר נציג המבקשת על האמור בבקשה וביקש את הארכת מעצרו של החשוד למשך 3 ימים.

4.טרם הדיון הוצג לפני חומר חקירה עליו מתבססת הבקשה ובו תימוכין נטען לחשד המועלה כלפי החשוד, וכן הצהרת תובע לפי סעיף 17ד' לחוק.

5.על פי הנטען בבקשה, מיוחס לחשוד חשד בדבר ביצוע עבירות של השגת גבול פלילית, היזק לרכוש במזיד, הפרת צו בית משפט, כאשר נטען בהצהרת התובע כי בכוונת התביעה להגיש כתב אישום נגד החשוד ולבקש את מעצרו עד תום ההליכים במסגרת בקשה לעיון חוזר בתיק בש 1163/09.

עיקר טיעונה של הסנגורית מתבסס על לשון החוק של סעיף 17 ד' הקובע מפורשות כי יש לעשות שימוש בו אם הצהיר התובע כי עומדים להגיש כתב אישום. (ראה לשון החוק) ולטעמה, בבקשה שבפניי יש כוונה להגיש בקשה לעיון חוזר בתיק הב"ש ומתוך כך אינה עולה בקנה אחד עם הקבוע בחוק, ובמצב דברים זה אין מקום להצהרת תובע ואין מקום להאריך את המעצר עד להגשת בקשה לעיון חוזר, שכן אין סמכות על פי החוק לעשות כן.

בתיק שבפניי אינני סבור כי קיימת בעיתיות חוקית ממשית, שכן הצהרת התובע שהוגשה כוללת בתוכה אישור כי בכוונת התביעה להגיש כתב אישום נגד החשוד, ועניין זה מספק לטעמי, בכדי להקים סמכות לבית המשפט לבחון את שאלת העתרות לבקשה על בסיס הצהרת התובע.

אומנם מדובר בבדיקה מהותית שכן מעצר הינו פגיעה קשה בחרותו של אדם, המצריך בדיקה מדוקדקת בדלת אמותיו של סעיף החוק, בכדי שלא יהיה כל ספק באשר לתקינות המעצר וחוקיותו. ואולם, גם אם אבחן את טענת הסנגורית מתוך הנחה כי יתכן ולא יוגש כתב אישום שעילתו מספקת לצרכי מעצר עד תום הליכים, הרי שעיון בלשון החוק בסעיף 17 ד' איננו קושר דווקא בין הגשת כתב האישום המחוייבת כנגד חשוד, לבין העילה לכאורה לבקש מעצרו עד תום ההליכים.

כך נוצר מצב שבו עילה לכאורה לבקש מעצר עד תום הליכים כנגד חשוד, מעניקה כשלעצמה סמכות לשופט להאריך את המעצר, ואינני משוכנע כי הגשת כתב האישום חייבת להעשות דווקא בתיק בו מבוקשת הארכת המעצר, שכן הרציונאל העומד בבסיס סעיף 17 ד' הינו יצירת גשר מסויים של מספר ימים בכדי לאפשר למאשימה להגיש כתב אישום, בין בתיק זה וייתכן אף בתיק קשור אחר הנמצא בפני בית משפט.

אינני קובע מסמרות בעניין זה והדברים נאמרים אגב אורחא לאור טענת הסנגורית, שכן כאמור בתיק זה שבפניי נטען מפורשות כי בכוונת התביעה להגיש כתב אישום נגד החשוד והראיות הלכאוריות אשר קיימות בתיק הינן ברמה מספקת לצורך הבקשה.

יאמר כי סעיף 52 לחוק סדר הדין הפלילי הוא הסעיף העוסק בעיון חוזר בהחלטת בית משפט, הינו הסעיף המתאים לבקש מעצרו של משיב שהפר את התנאים הקבועים לשחרורו.

6.לאחר שבחנתי את הבקשה, ובכלל זה את חומר החקירה, שוכנעתי כי מתקיימים התנאים שבסעיף 17ד' לחוק, היינו כי יש עילה לכאורה לבקש את מעצרו של החשוד עד תום ההליכים המשפטיים בעניינו, בשים לב לקיומן של ראיות לכאורה ולקיומה של עילת מעצר בשל מסוכנות ולאחר שמצאתי כי קיים יסוד סביר לחשש כי החשוד יסכן את בטחונו של אדם ו/או הציבור ולאור החשש להתחמקות מההליך.

המדובר לא רק במקרה של הפרת צו בית משפט, כי אם במקרה בו מיוחסת לחשוד הפרה של הוראת חוק בכך שאיים על איש שב"ס וירק בבית המשפט . טיב האיום ואופיו כאשר הוא נעשה כלפי איש שב"ס, הינו חמור וכשלעצמו יכול לבסס עילת מעצר וכמובן הדברים מתחזקים ומסתייעים לאור כמות התיקים וסוג התיקים הקיימים כנגד המשיב שמנביעים חשש ממשי בדבר מסוכנותו של המשיב שבפניי.

7.לנוכח המסוכנות האמורה, לא מצאתי להעדיף בשלב זה שחרור בערובה על פני מעצר.

9.אי לכך, אני מורה על המשך מעצרו של החשוד עד ליום 19.01.2010 עד השעה 12:00.

לבקשת הסנגורית הדיון יערך עד השעה 11:00, תשומת לב המאשימה לשעת הדיון.

10.תיק החקירה מושב לחוקר.

11.צו מעצר נחתם בד בבד.

המשיב יובא באמצעות שב"ס.