מדינת ישראל נ' ג'

גזר דין

1.נגד הנאשם הוגש כתב אישום הכולל שני אישומים כלהלן:

אירוע מיום 26.12.10, בגין עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף אשר פקע ב – 12/05, נהיגה ללא רישיון רכב תקף אשר פקע ב-5/07 ונהיגה ללא ביטוח תקף.

אירוע מיום 8.11.11 בגין עבירות של נהיגה בזמן פסילה, נהיגה ללא רישיון נהיגה תקף אשר פקע ב – 12/05, נהיגה ללא רישיון רכב תקף אשר פקע ב-5/07 ונהיגה ללא ביטוח תקף.

2.על פי כתב האישום, בתיק מספר 5601/07 נדון הנאשם בהעדרו ביום 19.9.07 לפסילת רישיונו למשך שלושה חודשים. לנאשם נודע על גזר הדין ביום 7.5.08 ע"י בוחן המשטרה. בתיק מספר 520/08 נדון הנאשם בהעדרו ביום 4.11.08 לפסילת רישיון נהיגתו למשך שמונה חודשים. לנאשם נודע על גזר הדין ביום 24.2.09 עת ביקש הקלה בקנס.

אף על פי כן, הנאשם נתפס נוהג בתאריך 26.12.10 ובתאריך 8.11.11. היינו, על אף שהנאשם ידע כי רישיונו פקע למעלה מ-5 שנים וכי הינו פסול מלנהוג וכי רישיון הרכב פקע ב-5/07, היינו למעלה משלוש שנים ומחצה שב ונהג פעם אחר פעם.

3.הנאשם הודה במסגרת הסדר טיעון, בו הסכימו הצדדים כי הנאשם יופנה לשרות המבחן לקבלת תסקיר. לאור הסדר הטיעון והעובדה כי התביעה עתרה להשית על הנאשם מאסר מאחורי סורג ובריח, הוריתי לשירות המבחן ליתן תסקיר בעניינו של הנאשם.

4.בתסקיר שירות המבחן מיום 12.3.12 ציינה קצינת המבחן כי הנאשם, כבן 57, נשוי ואב לשני בנים בגירים נורמטיביים. אשת הנאשם סגנית מנהלת בי"ס, עומדת בפני סיום תואר שני בחינוך, בשנת 2001 חלתה והנאשם סעד אותה בזמן מחלתה. הנאשם עצמאי בתחום תחזוקה וחשמל. קצינת המבחן התרשמה, כי תפקודו של הנאשם היה תקין במסגרות חייו בעיקר בצבא ובעבודה ובאופן כללי ניהל חיים נורמטיביים.

קצינת המבחן קבעה כי מסגרת התערבות טיפולית תוכל להוות מסגרת המציבה לנאשם גבולות ברורים. בנוסף, עונש של מאסר בפועל יחליש את הנאשם ובמידה ויוטל עליו עונש מאסר ממליצים לשקול המרתו לעבודות שירות.

יחד עם זאת, במידה ובית משפט יאמץ את הגישה השיקומית בהתייחס בנסיבותיו האישיות ולאור החרטה שהביע יש מקום להטיל עליו צו של"צ בהיקף נרחב של שעות לצד העמדתו במבחן למשך שנה.

לאור המלצת שרות המבחן הוריתי לממונה על עבודות השירות להגיש חוו"ד בעניין התאמת הנאשם לריצוי מאסר בדרך של עבודות שירות וכן הוריתי לשירות המבחן להכין תכנית של"צ עבור הנאשם. תכנית כזו הוגשה לעיוני ביום 22/04/12.

5.התביעה עתרה למצות הדין עם הנאשם ולהשית עליו מאסר בפועל מאחורי סורג ובריח, מאסר על תנאי מרתיע, פסילה ארוכה תוך הפעלת הפסילות המותנות במצטבר, פסילה על תנאי והתחייבות.

הסנגור ביקש שלא למצות הדין עם הנאשם ולא לגזור עליו מאסר מאחורי סורג ובריח אלא להפנותו לטיפול בשירות המבחן כפי שהומלץ בתסקיר.

6.לנאשם רישיון נהיגה משנת 84' לחובתו 19 הרשעות קודמות מהן נהיגה בזמן פסילה מ-08', וכשרישיונו פקע מעל 6 ח', ה"ק נוספות בגין נהיגה כשר.נ. ור.ר פקעו מעל 6 ח' (רבות), אי ציות לרמזור אדום (2 ה"ק) ועוד.

היינו, עברו של הנאשם מלמד כי הנאשם אינו סר למרות החוק והוא שב ומבצע אותן עבירות בגינן נשפט שוב ושוב.

חמור מכך, הנאשם גם נהג בזמן פסילה, היינו התנהגותו של הנאשם מצביעה על זלזול בחוקי התעבורה ובהכרעות שיפוטיות שניתנו בעניינו.

כבר נפסק כי העונש הראוי בגין עבירה של נהיגה בזמן פסילה הוא מאסר בפועל. זו הדרך היחידה למנוע מעשית הישנות עבירה זו (ר' ע"פ 3129-08-07 נסירת נ' מ"י).

כבר קבע בית המשפט לא אחת, כי בעבירה של נהיגה בזמן פסילה העונש הראוי הוא מאסר בפועל ואף לא בדרך של עבודות שירות וזאת גם כאשר לא תלוי ועומד כנגד הנאשם מאסר מותנה.

ברע"פ 83878-05 נאמר כי "העבירה אותה עבר המבקש היא חמורה ויש לבטא את חומרתה בענישה מרתיעה. נהיגה בכבישי הארץ בזמן פסילת רישיון טומנת בחובה סיכונים רבים לביטחונם של נוסעים והולכי רגל. יתר על כן ולא פחות מכך, היא משקפת התייחסות של ביזוי החוק וצווי בית המשפט".

8.ערה אני לפסיקה, על פיה בעבירה של נהיגה בזמן פסילה העונש הראוי הוא מאסר בפועל, ואף לא בדרך של עבודות שירות וזאת גם כאשר לא תלוי ועומד נגד הנאשם מאסר מותנה כאמור לעיל.