מדינת ישראל נ' ג'

מה דינו של נאשם שנמצא בלתי כשיר לעמוד לדין בשל מצב פסיכוטי המהווה תוצאה של שימוש בסמים?

רקע

1.ביום 3.4.17 הוגש כנגד הנאשם כתב אישום המייחס לו עבירות של התפרצות למקום מגורים וגניבה לפי סעיפים 406(ב) ו- 384 לחוק העונשין, תשל"ז – 1977. על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 24.3.17, בין השעות 04:00-08:00 התפרץ הנאשם לביתה של ח.ע. בג'סר א-זרקא וגנב מתוכו פריטי רכוש שונים. בהמשך אותו היום ובעקבות דרישת בניה של הגב' ע' כי ישיב את הרכוש שנגנב, השיב להם הנאשם את רוב הפריטים הגנובים, למעט כסף, שיק וטבעת.

2.ביחד עם כתב האישום הוגשה בעניינו של הנאשם בקשה למעצרו עד תום ההליכים.

בהחלטתה מיום 4.4.17 ובהעדר מחלוקת בדבר קיומן של ראיות לכאורה לכך שהנאשם אכן ביצע את העבירות שיוחסו לו בכתב האישום, קבעה כב' השופטת ט' תדמור-זמיר כי אין מדובר במקרה המקים עילת מעצר של מסוכנות ולפיכך הורתה על שחרורו של הנאשם מן המעצר בכפוף לחתימת אמו על ערבות צד ג' בסך של 3,000₪.

3.בישיבת ההקראה הראשונה שהתקיימה בפני ביום 17.5.17 נעניתי לבקשת ב"כ הנאשם והוריתי על הפנייתו של הלה לבדיקה פסיכיאטרית לשם הערכת מצבו הנפשי, הן בשאלת אחריותו למעשיו בעת ביצוע העבירות והן בשאלת כשירותו לעמוד לדין.

4.מחוות הדעת הפסיכיאטרית שנערכה ביום 6.6.17 על ידי הפסיכיאטר ד"ר יעקב נחמקין, מנהל חדר המיון והשהייה בבית החולים "שער מנשה", עלה כי הנאשם יליד 1996, שככל הנראה משתמש בסמים מסוכנים מאז היותו נער בן 13 שנים, היה מאושפז בעבר מספר פעמים בעקבות מצבים פסיכוטיים שהתפרצו על רקע השימוש בסמים ולא הצליח להרתם להליך גמילה כלשהו מתחילתו ועד סופו, על אף שהוזהר והועמד על הסיכון הגדול הטמון במצבו. עוד צויין באותה חוות דעת כי גם במהלך השנה האחרונה אושפז הנאשם מספר פעמים בכפיה בעקבות "מצבים פסיכוטיים משניים לשימוש בסמים" וכי בכל אחת מהפעמים הללו ארכו האשפוזים מספר ימים שלאחריהם הוא שוחרר וחזר להשתמש בסמים. בבדיקתו בבית החולים 5 ימים לפני מועד ביצוע העבירות המיוחסות לו בתיק זה, לא התגלו אצל הנאשם סימנים פסיכוטיים ולפיכך קבע הפסיכיאטר כי הוא "לא היה שרוי במצב פסיכוטי, לא היה מושפע על ידי דחפים חולניים בלתי נשלטים, אך ביצע את העבירות לצורך צריכת סמים בבחירתו החופשית ועם נסיון רב בהשפעת סמים על מצבו הנפשי והתנהגותו". משכך נמצא הנאשם כמי שהיה אחראי למעשיו בעת ביצועם. עם זאת, בעת בדיקתו ביום 6.6.17 (כמו גם מספר ימים לאחר ביצוע העבירות – ביום 2.4.17), נמצא הנאשם כמי ש"סובל מהפרעה פסיכוטית בהגדרה של מצב פסיכוטי משני לשימוש, דמוי סכיזופרניה והפרעתו כעת פעילה ותוצאה לשימוש בסמים". לכן, נכון למועדים אלה אובחן הנאשם כמי שאינו כשיר לעמוד לדין.

5.בדיון שהתקיים בפניי ביום 21.6.17, בקש ב"כ המאשימה כי אורה לפסיכיאטר להבהיר את חוות דעתו, שכן "לא ברור אם מדובר בתחלואה כפולה של סכיזופרניה ושימוש בסמים" והוא הוסיף וטען כי לאור התנודות במצבו הנפשי של הנאשם בהפרשי זמן קצרים כל כך, הרי יכול ונכון למועד אותו דיון הוא כבר לא היה נתון באותו מצב המונע העמדתו לדין.

ב"כ הנאשם טען כי משמעות חוות הדעת היא שהנאשם אינו כשיר לעמוד לדין ולכן יש להורות על הפסקת ההליכים המשפטיים נגדו בתיק זה עד לסיום טיפול הגמילה שהוא מתעתד לעבור בסיוע הוריו ומחלקת הרווחה במקום מגוריו.

בהחלטתי מאותו יום, אשר ניתנה לאחר ששבתי ועיינתי בחוות הדעת הפסיכיאטרית ולא מצאתי מקום להורות לפסיכיאטר שבדק את הנאשם להבהיר את חוות דעתו שכן לטעמי מדובר היה בחוות דעת ברורה דיה אשר לימדה על כך שהנאשם חוזר ונכנס, לאורך שנים, למצבים פסיכוטיים שהם משניים לשימוש בסמים שהסימפטומים שלהם דומים לאלה של מחלת הסכיזופרניה אם כי הוא אינו לוקה במחלה זו ממש, הוריתי על בדיקתו פעם נוספת. זאת, הן משום שמאז ניתנה ההחלטה האחרונה לאותה עת חלפו כשבועיים והן לנוכח קביעות הפסיכיאטר לפיהן "המשך השימוש בסמים עלול לגרום בוודאות גבוהה להמשך מצבים פסיכוטיים והתנהגות מסוכנת של ממש" ו"הטיפול צריך להיעשות במסגרת מחייבת ואין תובנה וההיענות אפסית".

6.בחוות הדעת הנוספת והעדכנית מיום 2.7.17, ציין הפסיכיאטר ד"ר בוריס ראוכברגר, כי בעת בדיקתו של הנאשם ביום 29.6.17 המליצה בפניו הרופאה שבדקה אותו והתרשמה ממצבו הפסיכוטי כי יתאשפז, והוא הסכים לכך ומאז נתון באשפוז בשל מצבו אשר לא השתנה מאז. בסיכום חוות דעתו הבהיר הפסיכיאטר כי הוא מאמץ את כלל מסקנותיו של ד"ר נחמקין בנוגע למצבו הנפשי של הנאשם והוסיף: "כעת הוא עדיין שרוי במצב פסיכוטי ולא יכול לעקוב אחר תהליכי משפט... לא יכול לעמוד לדין וזקוק להמשך אשפוז וטיפול".