מדינת ישראל נ' ג'

החלטתי לזכות את הנאשם מהעבירה המיוחסת לו בכתב האישום.

כללי:

1. כנגד הנאשם הוגש כתב אישום בעבירה של שימוש בטלפון נייד שלא באמצעות דיבורית, עבירה מיום 12.4.2020.

    

2. הנאשם כפר בעובדות כתב האישום.

    

   ראיות המאשימה:

3. מטעם המאשימה העיד רס"מ עידן שוורץ, אשר אישר את נסיבות ביצוע העבירה כמפורט ב-ת/1 כדלקמן: "כאשר אני עומד סטטי מחוץ לניידת סמויה ושכורה עומד רגלי, זיהיתי את הרכב הנ"ל שהגיע ממערב למזרח ברחוב יוליוס סימון, וכאשר הוא נוסע לכיוון שלי בנסיעה אטית ועד למצב שמתקרב אליי כמטר ממני וחולף אותי כאשר הוא מחזיק פלאפון שחור ביד ימין תוך כדי נסיעה. הוא ממשיך להחזיק את הטלפון ומצמיד אותו לאוזן ימין. מיד נסעתי אחרי הרכב הנ"ל ונצמדתי לחלון של הנהג שהוא היה עם נוסע נוסף. עדיין החזיק ביד ימין טלפון נייד. היה ניתן לראות את הטלפון בדיבור דרך חלון הרכב שהיה ללא מדבקות. קשר עין רציף. ראות יום טובה".

   תגובת הנהג "זה מה שיש לך לעשות? אני בתפקיד שלי קובר אנשים עם קורונה, וזה מה שאתה עושה. ראית אותי וקפצת עליי ככה".

    

4. בחקירתו הנגדית העד עמד על גרסתו ושלל את טענת הנאשם, לפיה הוא (השוטר) עמד בכלל במקום אחר (בצמוד לגדר מתחם שדה-התעופה) והטיל את מימיו. כן שלל את טענת הנאשם, לפיה מיקום ביצוע העבירה הנטען, שונה לחלוטין.

    

5. לציין, שרישומיו של השוטר במעמד ביצוע העבירה היו מפורטים וכללו את העובדה, שהשוטר עמד סטטי מחוץ לרכב, זיהה את רכבו של הנאשם, שהתקרב אליו בנסיעה אטית, והבחין בו מחזיק בטלפון שחור ביד ימין, תוך כדי נסיעה, ובצמוד לאזנו הימנית. עוד ציין, כי הוא שמר על קשר עין רציף עם הנאשם, והראות הייתה טובה.