מדינת ישראל נ' בלאי

1. ערר לפי סעיף 74(ה) לחוק סדר הדין הפלילי [נוסח משולב], התשמ"ב-1982 (להלן: החסד"פ), על החלטת בית המשפט המחוזי תל אביב-יפו (כב' השופט י' טופף) בבע"ח 43561-11-17 שניתנה ביום 22.4.2018, בגדרה הורה בית המשפט לעוררת (להלן: המדינה) להעביר למשיב את "נוהל תיעוד וסימון ט.א (טביעות אצבע, י.ו.) והוראות העבודה שצורפו לנוהל".

רקע

2. ביום 4.9.2017 הוגש לבית המשפט המחוזי כתב אישום המייחס למשיב ולארבעה נאשמים נוספים עבירה של חבלה חמורה בנסיבות מחמירות, עבירת תקיפה הגורמת חבלה של ממש בנסיבות מחמירות ועבירה של חבלה במזיד לרכב. מכתב האישום עולה כי המשיב ואחרים תקפו מספר אנשים (להלן: המתלוננים) אשר שהו בתוך רכב בכניסה למועדון בתל אביב באמצעות סכינים, בקבוקי זכוכית ומיכלי תרסיס גז מדמיע. ראיה מרכזית אשר קושרת את המשיב לאירוע זה היא חוות דעת מטעם מחלקת זיהוי פלילי של המשטרה (להלן: מז"פ) לפיה נמצאה טביעת אצבע של המשיב על בקבוק זכוכית שנמצא מתחת לרכבם של המתלוננים. לטענת המדינה, בקבוק זה שימש ככלי תקיפה באירוע. יצוין כי תחילה טענה המדינה שטביעת האצבע של המשיב נמצאה על גבי הרכב, ורק בהמשך שינתה גרסתה וטענה כי טביעת האצבע נמצאה על הבקבוק.

3. ביום 20.11.2017 הגיש המשיב בקשה לפי סעיף 74 לחסד"פ לקבלת הנוהל המשטרתי העוסק ב"תיחום הזירה", וביקש בנוסף כי יועברו לידיו נהלי מז"פ הנוגעים להליכי בדיקת טביעות אצבעות. ביום 17.12.2017 התקיים דיון בבקשה בבית המשפט המחוזי, במסגרתו טענה המדינה כי מדובר בנהלים פנימיים שאינם מהווים חומרי חקירה, וכי דרך המלך היא לעתור לקבלם באמצעות בקשה לפי חוק חופש המידע, התשנ"ח-1998 (להלן: חוק חופש המידע). בהמשך לכך, הורה בית המשפט המחוזי למדינה להעביר לעיונו את הנהלים המבוקשים. המדינה הודיעה לבית המשפט המחוזי כי לא קיים נוהל ל"תיחום זירה", והעבירה לעיונו שני נהלים הנוגעים לטביעות אצבע, האחד "הוראת עבודה: תיעוד וסימון ט.א." (להלן: הוראת תיעוד וסימון), והאחר "הנחיות עבודה לחיפוש והשוואה של טביעות אצבע" (להלן:הנחיות ההשוואה).

4. ביום 22.4.2018, לאחר עיון בחומר, קיבל בית המשפט המחוזי את הבקשה וקבע כי על המדינה להעביר לידי המשיב את הוראת התיעוד והסימון וכן את הנחיות ההשוואה, לאחר שקבע כי מסמכים אלה רלוונטיים להגנתו של המשיב. נקבע עוד כי יש להניח שהנהלים נועדו על מנת להבטיח את אמינות טביעות האצבע והמסקנות הנובעות מהן. בנוסף, הדגיש בית המשפט המחוזי כי המדינה מצאה לנכון להעביר את הוראת התיעוד והסימון במקרים אחרים.

           על החלטה זו נסוב הערר שלפנינו.

טענות הצדדים

5. לטענת המדינה, בית המשפט המחוזי שגה בקביעתו כי הנחיות ההשוואה מהוות חומר חקירה וכי הן רלוונטיות להגנתו של המשיב. לטענתה, הנחיה פנימית של מז"פ אינה מהווה חומר חקירה, כפי שנקבע כבר בבש"פ 6717/12 מדינת ישראל נ' אהרון (18.12.2012) (להלן: עניין אהרון). כמו כן, טוענת המדינה כי נימוקי המשיב לבקשתו לקבלת הנהלים נעוצים בטענתו לזיהום הזירה, טענה שאינה רלוונטית כלל לנהלים המבוקשים. עוד נטען כי המשיב יוכל לוודא שהבדיקות בעניינו נעשו כראוי באמצעות בחינת תיק העבודה של קצין המז"פ שהועבר לעיונו, וחקירתו הנגדית בהליך העיקרי. לבסוף טוענת המדינה כי בית המשפט המחוזי השתית את החלטתו, בין היתר, על השגגה שנפלה במסירת המיקום שבו נמצאה טביעת האצבע, אולם המידע הרלוונטי בנוגע לכך נמצא בחוות הדעת מטעם המז"פ המצויה בידי המשיב. לטענתה, אין בנהלים כדי להוסיף דבר בנוגע לכך, ומסירתם אף עשויה לפגוע באינטרסים ציבוריים אחרים.

           בד בבד עם הודעת הערעור הגישה המדינה בקשה לעכב את החלטת בית המשפט המחוזי עד להכרעה בערעור. ביום 2.5.2018 הוריתי על עיכוב ההחלטה עד למתן החלטה אחרת.