מדינת ישראל נ' ב. (עציר)

העובדות וטענות הצדדים

1.הנאשם הודה והורשע במסגרת הסדר טיעון שלא כלל הסכמה לעונש בארבע עבירות של הצתה לפי סעיף 448 סיפא לחוק העונשין תשל"ז-1977, ובחבלה במזיד לרכב לפי סעיף 413 ה' לחוק זה. על פי כתב האישום המתוקן שהוגש במסגרת ההסדר, הנאשם נהג להצית פחי אשפה בעיר העתיקה בירושלים, בה התגורר. כתב האישום מתאר שלושה מקרים בהם הצית הנאשם פחי אשפה בחודשים יוני, יולי 2016. באחד המקרים בער הפח ונשרף כליל ונגרם נזק לדלת חנות סמוכה, במקרה אחר בער הפח בסמוך לבית מגורים, ובמקרה נוסף הצית הנאשם ערימת אשפה וכתוצאה נדלק גם רכב מסוג מרצדס שחנה בסמוך לערימה. הרכב בער ויצא מכלל שימוש, וכתוצאה מכך נגרם לבעליו נזק בסך 18,000 ₪, ונגרמו סימני פיח לקיר סמוך. לאחר הצתת הרכב הצית הנאשם גם פח שעמד בסמוך.

כאמור, הצדדים הגיעו להסדר טיעון שכלל תיקון כתב האישום ללא הסכמה לעניין העונש.

2.בחוות דעת פסיכיאטרית של ד"ר י. שוורצמן מטעם הפסיכיאטר המחוזי שהוגשה לגבי הנאשם נקבע כי הוא אחראי למעשיו וכשיר לעמוד לדין. הנאשם מסר לפסיכיאטר שערך את חוות הדעת כי ביצע את המעשים בשכרות, על רקע התמכרות לאלכוהול, וכי הוא זקוק לעזרה.

3.מטעם ההגנה העיד לטובת הנאשם מר קאמל נבולסי, בעל מסעדה שהעסיק את הנאשם כארבע וחצי שנים. הוא סיפר כי הנאשם יתום מאם והוא שימש לו כמעין משפחה ואף סייע לו להינשא. העד תיאר את הנאשם כאדם חיובי והסכים לקלוט אותו בעבודה לאחר שירצה את עונשו.

4.ב"כ המאשימה טענה כי הצתה היא מעשה מסוכן העלול לצאת משליטה ולגרום לנפגעים ברכוש ואף בנפש. בפועל אכן נגרם נזק לרכוש, כמפורט בכתב האישום. מעשיו של הנאשם אמנם לא כוונו נגד אדם מסויים, אולם הם סיכונו את כלל הציבור. הנאשם טוען כי ביצע את המעשים תחת השפעת אלכוהול, אולם זוהי נסיבה לחומרה שכן היא מעידה על אימפולסיביות וחוסר אחריות של הנאשם.

התובעת טענה כי מעשי הנאשם פגעו בערכים של שלמות הגוף והרכוש וזכותו של אדם לשמירה על בטחונו האישי וקניינו. היא הפנתה לפסיקה בה עמד בית המשפט על הצורך בענישה משמעותית לנוכח הסיכון החמור שבמעשי ההצתה והקלות שבה ניתן לבצעם. בהתחשב בסכנה לכלל הציבור היא ביקשה לקבוע לכלל העבירות מתחם בין שנתיים וחצי לחמש שנות מאסר בפועל. באשר לעונש בתוך המתחם, ציינה את הודאתו של הנאשם, ומאידך גיסא את עברו הפלילי ואת התסקיר הקובע סיכון משמעותי להישנות התנהגות עבריינית והעדר מאמצים להשתקם. היא הפנתה לפסיקה וביקשה להטיל על הנאשם עונש של ארבע שנות מאסר.

5.ב"כ הנאשם טען כי לנוכח סמיכות הזמנים בין האירועים, ששניים מהם אף ארעו באותו יום, יש לקבוע מתחם אחד לכל העבירות. לדבריו מדובר בתקופה של חודש וחצי שבו נקלע הנאשם לבעיית אלכוהול קשה, ואין מחלוקת על כך שזה הרקע למעשיו. בנוגע לסיכון שבהצתה טען כי בנסיבות הספציפיות לא היה סיכון משמעותי להתפשטות האש לאור מיקום הפחים והעובדה שרב ההצתות בוצעו בתוך הפחים. לדבריו גם האירוע בו נשרף הרכב שונה מעבירה של הצתת רכב הנעשית ממניע אישי או אידיאולוגי, בכוונה להצית את הרכב דוקא, ובהתאם העונש שיש להטיל על הנאשם.

באשר לתסקיר שירות המבחן, ב"כ הנאשם טען כי הערכת הסיכון שבתסקיר אינה רלוונטית כיון שהתסקיר אינו תסקיר מעצר, אך ביקש ללמוד מהתסקיר על נסיבות חייו של הנאשם. כמו כן טען כי הפסיקה אליה הפנתה המאשימה עוסקת בנסיבות חמורות בהרבה, הכוללות יצירת סיכון לבני אדם ולא רק לרכוש, תכנון מוקדם ועוד. לטענת הסניגור במרבית המקרים של הצתת פחי אשפה הנעשית כחלק מעימותים מגזריים עם שוטרים, מוגשים כתבי אישום בעבירות חמורות פחות מהצתה, ורמת הענישה עומדת על מספר חודשי מאסר לעיתים בעבודות שירות. הוא הפנה לפסקי דין וטען כי העונש המקסימלי על עבירות אלו עומד על שנת מאסר.

תסקיר וחוות דעת

6.כאמור לעיל, התקבלה חוות דעת פסיכיאטרית לפיה הנאשם אחראי למעשיו וכשיר לעמוד לדין.

שירות המבחן הגיש תסקיר אודות הנאשם. ממנו עולה כי הנאשם נשוי, אב לבן בן כ-15 מנישואין קודמים ולתינוק שנולד לאחרונה מאשתו הנוכחית שהיא תושבת השטחים. הנאשם בוגר תשע שנות לימוד ועבד במקומות עבודה שונים. אמו נפטרה לפני כעשרים ושבע שנים, ולאחר מותה החל לצרוך אלכוהול. התסקיר מפרט פרטים אישיים שונים שלא אפרט כאן. לנאשם הרשעות קודמות בעבירות רכוש, אלימות וסמים, והוא ריצה מספר מאסרים. המעורבות בעבירות נשוא כתב האישום הנוכחי מתפרשת על ידי קצין המבחן על רקע אורח חייו השולי של הנאשם והתמכרותו רבת השנים לסמים ואלכוהול. הוערכה רמת מסוכנות גבוהה לביצוע עבירות אלימות ברמת חומרה בינונית. מאידך צויין בתסקיר כי הנאשם מבטא שאיפה לניהול אורח חיים תקין. שירות המבחן לא בא בהמלצה לגבי הנאשם.

למען הסדר אציין כי בסיום הטיעונים לעונש הודיע ב"כ הנאשם כי קיימת אפשרות שיבקש לצרף לתיק זה גם תיק תעבורה נוסף, ובדיון המתקיים היום צורף התיק ונגזר דינו של הנאשם על תיק התעבורה, כמפורט בפרוטוקול. 

מתחם העונש ההולם

7.בית המשפט העליון עמד במקרים רבים על חומרתה של עבירת ההצתה, ועל הסיכון הגלום בה, "שראשיתה ידוע, אולם כיצד תתפשט ומה יהיה היקף הנזק הכרוך בה, הוא עניין שלמצית, בדרך כלל, אין שליטה עליו" (ע"פ 25997/07, קריין נ' מדינת ישראל; ע"פ 1846/13, ג'מאל עמאש נ' מדינת ישראל).

כמו כן נקבע כי "יש חשיבות רבה בעבירה זו לגורם ההרתעה, כדי שייצא הקול שהמשלח אש צפוי לענישה של ממש" (ע"פ 3704/10, בשיר שחאדה נ' מדינת ישראל, פיסקה יג).