מדינת ישראל נ' ב.ח.

הנאשמת הורשעה על יסוד הודאתה בעבירה של גרם מוות בנהיגה רשלנית, לפי סעיף 64 לפקודת התעבורה, התשכ"א-1961.

א. עובדות כתב האישום

לפי עובדות כתב האישום, ביום 4.11.2016 בשעה 11:20 לערך, נהגה הנאשמת ברכבה מסוג דייהטסו מ.ר xxx (להלן- הרכב) בנתיב הימני (מבין 4 נתיבים - א.ח.) של שדרות גולדה מאיר בירושלים, מכיוון שכונת רמות לכיוון הר חוצבים.

הנאשמת הגיעה עם רכבה למעבר החצייה שבסמוך לצומת הרחובות גולדה מאיר ויגאל ידין (להלן – הצומת) במהירות של 60 קמ"ש לערך וזאת כאשר המהירות המותרת במקום היא 50 קמ"ש. באותה העת הייתה הראות טובה ושדה הראייה של הנאשמת היה פתוח למרחק של 85 מטר לפחות.

באותה העת חצה את מעבר החצייה שבנתיב נסיעתה של הנאשמת ז.ע יליד xx.xx.1963 (להלן – המנוח), בריצה משמאל לימין בכיוון נסיעתה של הנאשמת, כאשר מופע האור שברמזור מעבר החצייה היה אדום, ואילו בכיוון נסיעתה של הנאשמת, מופע הרמזור היה ירוק.

הנאשמת לא הבחינה במנוח ופגעה בו, ורק לאחר הפגיעה בלמה את רכבה.

בעקבות הפגיעה סבל המנוח בין היתר מחבלת ראש קשה, ונפטר לאחר מספר שעות.

ב. טיעוני הצדדים לעונש

ביום 17.11.2019, ולאחר הליך גישור פלילי, הודיעו הצדדים לבית המשפט כי במסגרת הסדר טיעון אליו הגיעו, יושתו על הנאשמת 3 חודשי מאסר שירוצו בדרך של עבודות שירות ובנוסף, עונש פסילה מלנהוג ופיצויים למשפחת המנוח, לגביהם יטענו בבית המשפט, כאשר התביעה תגביל את עצמה ל-7 שנות פסילה מלנהוג.

טיעוני התביעה לעונש:

בהפנותו לכללים שנקבעו בפסיקה המתייחסת לאמות המידה על פיהן יש לגזור את דינו של מי שהורשע בעבירת גרם מוות ברשלנות, (פס"ד אלמוג ע"פ 6755/09) טען ב"כ התביעה כי עקרון קדושת החיים והצורך בהרתעה, מחייבים להשית על הנאשמת עונש פסילת רישיון שיהלום את חומרת העבירה. לטענת התביעה, אין להעניק משקל רב לכך שהנאשמת הינה אזרחית נורמטיבית, שכן עבירות מסוג זה מבוצעות ברובן על-ידי אנשים נורמטביים. עוד בהקשר לפסיקה זו, התייחס ב"כ התביעה למידת רשלנותה של הנאשמת באירוע, אשר אינה גבוהה, כפי שהיא משתקפת מנסיבות ביצוע העבירה.

על פי עובדות כתב האישום, חצה המנוח את הכביש בריצה, בניגוד למופע אור אדום בכיוון חצייתו ובכך תרם להתרחשות התאונה. עם זאת, רשלנותו של המנוח אינה מאיינת את אחריותה של הנאשמת הן משום שנהגה במהירות העולה על המותר, גם אם מדובר בסטייה שאינה גבוהה מהמהירות המותרת, והן משום שתנאי הדרך ובכללם, שדה הראייה ותנאי הראות, איפשרו למנוע את התאונה. כאמור בכתב האישום, רק לאחר שרכבה פגע במנוח, בלמה הנאשמת את הרכב, ובנסיבות אלו, סבורה התביעה כי יש מקום להשתת עונש פסילת רישיון, לתקופה בת 7-6 שנים, לכל הפחות.

בהפנותה לפסיקה רלבנטית טענה התביעה למתחם ענישה שתחתיתו 7 שנות פסילה ומבקשת להשית עונש זה על הנאשמת. חרף רשלנותו התורמת של המנוח לאירוע התאונה, מבקשת התביעה לחייב את הנאשמת בתשלום פיצויים למשפחתו.