מדינת ישראל נ' א'

רקע עובדתי

1. בחלק הכללי בכתב האישום המתוקן, נטען כי במועדים הרלוונטיים לכתב האישום, היו הנאשם והמתלוננת בני זוג נשואים והתגוררו תחת קורת גג אחת בקריית גת יחד עם בנם המשותף. עוד נטען כי הנאשם החזיק ברשותו נשק אישי מסוג צ'ירוקי.

2. כפי הנטען בעובדות כתב האישום המתוקן, ביום 11.07.2017, בעקבות ויכוח שנתגלע בין הנאשם למתלוננת על רקע חשדו של הנאשם כי המתלוננת בוגדת בו, ובעוד המתלוננת שוכבת במיטתה בחדר השינה, רכן הנאשם מעליה, ותקף אותה בכך שמשך בשערותיה והכה אותה בראשה.

3. כן נטען, כי כשמונה חודשים עובר ליום 11.07.2017, פגע הנאשם בפרטיותה של המתלוננת בכך שהניח מכשיר שמע בתיקה של המתלוננת ללא ידיעתה.

4. הנאשם הודה במיוחס לו לעיל, ועל יסוד הודאתו זו נקבעה אשמתו בעבירה אחת של תקיפה סתם של בן זוג, לפי סעיף 382(ב) לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"); ובעבירה אחת של פגיעה בפרטיות, לפי סעיף 2 (1) לחוק הגנת הפרטיות, תשמ"א-1981.

5. הצדדים הגיעו להסכמות עונשיות (למעט בנוגע לרכיב המאסר המותנה), ואולם חלקו ביניהם בשאלת הרשעתו של הנאשם אך הוסכם כי עובר לטיעונים לעונש יופנה הנאשם לשירות המבחן על מנת שיתקבל תסקיר בעניינו.

6. בעניינו של הנאשם התקבלו שישה תסקירים (שלושה מהם לעניין העונש) הנושאים אופי חיובי, ובסופם המלצה להימנע מהרשעתו של הנאשם לצד השתת ענישה בדמות צו של"צ וצו מבחן. מטעמים של צנעת הפרט לא אעלה עלי גזר הדין את כל המפורט בתסקירים האמורים, מלבד אותם נתונים הרלוונטיים לשאלת העונש, שאליהם אתייחס בהמשך.

    

   • טיעוני הצדדים (עיקרי הדברים)

7. באת כוח המאשימה ביקשה להשית על הנאשם ענישה בדמות מאסר מותנה; של"צ בהיקף של 220 שעות; צו מבחן; חתימה על התחייבות להימנע מביצוע עבירה. אשר לשאלת ההרשעה, נטען כי מעסיקו של הנאשם אינו סוברני מבחינה חוקית לבחון את עברו הפלילי וממילא, ומשלא הוכחה פגיעה קונקרטית, נטען כי אין מקום להורות על הימנעות מהרשעתו.