מדינת ישראל נ' א'

השופט א' שהם:

1. לפנינו בקשת רשות ערעור על החלטתו של בית המשפט המחוזי מרכז-לוד בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים (כב' השופטא' יקואל), בעת"א 9684-12-16, מיום 10.5.2017. במסגרת ההחלטה התיר בית המשפט המחוזי למשיב, עציר בטחוני הנתון במעצר עד לתום ההליכים המשפטיים בעניינו, בבית סוהר "איילון", לערוך ארבעה מפגשים "פתוחים" עם סנגורו, מבלי שמחיצה תפריד בין המשיב לעורך דינו, כמקובל לגבי כלואים בטחוניים.

התשתית הנורמטיבית

2. טרם שאפרט את העובדות הרלוונטיות לענייננו ואדרש לטיעוני הצדדים, ראיתי להציג את דברי החקיקה, הדרושים להבנת הסוגייה העומדת להכרעה בפנינו.

סעיף 45 לפקודת בתי הסוהר [נוסח חדש], התשל"ב – 1971 (להלן: פקודת בתי הסוהר), שעניינו פגישת אסיר עם עורך דין, קובע כי:

"(א) אסיר זכאי להיפגש עם עורך דין לשם קבלת שירות מקצועי.

(ב)   פגישת אסיר עם עורך דין תיעשה ביחידות ובתנאים המבטיחים את סודיות הדברים והמסמכים שיוחלפו בפגישה, אך באופן המאפשר פיקוח על תנועותיו של האסיר.

(ג) ביקש אסיר להיפגש עם עורך דין מסוים לשם קבלת שירות מקצועי, או ביקש עורך דין שהאסיר, אדם קרוב לאסיר, סניגור ציבורי מחוזי או ארצי, או בית המשפט, ייפה את כוחו את ימנהו, לענין זה, להיפגש עם אסיר לשם מתן שירות מקצועי, יאפשר מנהל בית הסוהר את קיום הפגישה כאמור בשעות העבודה הרגילות של בית הסוהר ובהקדם האפשרי, ואולם אם היה האסיר עצור שטרם הוגש נגדו כתב אישום, יאפשר מנהל בית הסוהר את קיום הפגישה בלא דיחוי" (ההדגשות שלי – א.ש).

סעיף 1 לפקודה מבהיר כי "אסיר" הוא כל "הנתון כדין במשמורת בית סוהר".