מדינת ישראל נ' א. (עציר)

רקע:

1.כתב האישום מייחס לנאשם עבירות שעניינן פריצה לרכב בכוונה לגנוב לפי סעיף 413 ו' סיפא לחוק העונשין, התשל"ז-1977 (להלן: "חוק העונשין"), וגניבה לפי סעיף 384 לחוק העונשין.

עובדות המקרה מפורטות בכתב האישום ובקצירת האומר יצוין כי ביום 10.7.2016, בשעה 15:00 לערך, החנה מר תמיר שטיינר (להלן: "המתלונן") את רכבו מסוג ניסאן טראנו (להלן: "הרכב") לאחר שנעל אותו, וזאת סמוך לקבר הרמב"ם בטבריה. בסמוך לאחר מכן התפרץ הנאשם לרכבו של המתלונן בכך שניפץ את החלון האחורי וגנב מהרכב כסף מזומן בסך של כ - 300 ₪ וטלפון סלולארי מסוג L.G בשווי של כ 900 ₪, אשר היו מונחים בתוך תיק ברכב, מתחת לאחד המושבים.

2.הנאשם כפר במיוחס לו, אך לאחר שמיעת ראיות הרשעתי אותו בעבירות המיוחס לו בכתב האישום, כמפורט בהכרעת הדין מיום 5.3.17.

טיעונים לעונש:

3.המאשימה הגישה לעיוני את גיליון הרישום הפלילי של הנאשם הכולל אף מאסר מותנה בר הפעלה בן 18 חודשים, מת"פ 4929-03-13. לטענתה, הנאשם לא הודה ובחר לנהל משפטו ובסופו של יום הורשע. האינטרס המוגן במקרה זה הינו שמירה על ביטחון הציבור ורכושו. במקרה זה המתלונן החנה את רכבו בסמוך למקום קדוש וכאשר חזר אליו מצא כי הרכב נפרץ, החלון נופץ ונגנבו מתוך הרכב פריטים שונים.

4.המאשימה סבורה כי מתחם הענישה הראוי בנסיבות המקרה נע בין 6 – 12 חודשי מאסר לריצוי בפועל, וזאת בהתאם למדיניות הענישה הנהוגה. לנוכח עברו המכביד של הנאשם, היעדר קבלת אחריות על מעשיו, יש לגזור עליו ענישה ברף הבינוני – עליון של מתחם זה, להפעיל את המאסר המותנה במצטבר לעונש זה, מאסר מותנה, קנס כספי ופיצוי למתלונן.

5.ב"כ הנאשם טען כי אינו חולק על מתחם הענישה המוצע על ידי המאשימה. עם זאת טען כי ראוי היה שהמאשימה, בבואה לעתור לעונש, ולאור התנהלותה ומחדליה בתיק זה, תיתן דעתה לעונש הראוי. לדבריו, להתנהלות המאשימה במהלך ההליך יש ליתן ביטוי מוחשי בענישה עד כדי הארכת המאסר המותנה התלוי ועומד כנגד הנאשם. לדבריו, הנאשם נתון במעצר במהלך ניהול ההליך כולו, באגף בידוד בו התנאים קשים, לנוכח מצבו הרפואי ובלא שקיבל טיפול הולם. לנוכח האמור, מבקש ב"כ הנאשם כי בית המשפט יסתפק בתקופת המעצר בה שהה הנאשם ויורה על הארכת המאסר המותנה ואף יימנע מחיוב הנאשם בפיצוי כספי מאחר ומדברי המתלונן בעדותו עלה כי כבר פוצה על נזקיו. בנוגע לעתירת המאשימה להחזרת מוצגים לבעליהם התנגד לכך באומרו כי הנטל להוכיח כי הרכוש שנתפס בבית הנאשם אינו שלו מוטל על המאשימה.

6.הנאשם בדברו טען כי לא התכוון לנהל משפט וכי הוא בפעם הראשונה עצור על דבר שלא עשה. לדבריו, אין לו מושג כיצד כתם דם שלו הגיע לתוך הרכב. לדבריו, הוא שוהה במעצר מזה כ – 7 חודשים ולכן מבקש התחשבות בית המשפט.

7.בתאריך 13.9.17, העביר הנאשם לעיוני מכתב בו חזר על הדברים והוסיף כי כיום הינו בן 50, עובר למעצרו היה משוחרר במשך כשנתיים וטופל בתחליף סם במרכז מאמץ בטבריה. בתקופה זו איבד לדבריו שלושה אחים והורים. לכן, מבקש הנאשם: "לקבל את ההסדר שהציעה המאשימה 9 חודשים ולעשות סוף פסוק לכל הסגה הזאת" (כך לדבריו).