מדינת ישראל נ' א.ניר פינוי פסולת בע"מ ואח'

גזר דין

1.בתאריך 19.1.2010 הרשעתי את הנאשמים בעבירות שיוחסו להם בכתב האישום: עיסוק בעסק הטעון רישוי ללא רישיון- עבירה לפי סעיפים 4 ו-14 לחוק רישוי עסקים, תשכ"ח – 1968 ולכלוך והשלכת פסולת- עבירה לפי סעיפים 2 ו-13(ב)(1)(א) לחוק שמירת הניקיון. בנוסף הרשעתי את הנאשם 2 מכוח אחריותו כנושא משרה בתאגיד בהתאם לסעיף 15(2) לחוק רישוי עסקים וסעיף 15 לחוק שמירת הניקיון.

2.כפי שציינתי בסעיף 7 להכרעת הדין הרשעת הנאשמים בעבירה של ניהול עסק ללא רישיון היא מכוח הודיית הנאשמים באמצעות סנגורם בעבירה זו.

כפי שציינתי, הן בסעיף 7 והן בסעיף 15 להכרעת הדין ולבקשת ב"כ המאשימה לא הרשעתי את הנאשם 2 בעבירה של עיסוק ללא רישיון בעסק הטעון רישוי.

3.כפי שצוין בהכרעת הדין, הוכח בפניי מעבר לספק סביר כי פסולת מעסקים אשר התקשרו עם הנאשמים לצורך פינוי פסולת מעסקיהם ואשר פונתה על ידי הנאשמים, נמצאה ברשות הרבים, כאשר אין מדובר באתר שפיכה חוקי של פסולת.

הרשעתי את הנאשמים בעבירות המיוחסות להם ביחס לאותם מסמכים ולאותה פסולת אשר ניתן לקשור לעסקים הנ"ל- נשוא כתב האישום.

4.ב"כ המאשימה הגיש הרשעות קודמות של הנאשמים בת"פ 2607/06 של בית משפט השלום בחיפה ובעפ"א 85/08 של בית המשפט המחוזי בחיפה וכן הרשעה של הנאשם 2 בת"פ 1108/07 של בית משפט השלום בחיפה.

לטענתו היות ומדובר בהרשעה תוך שנתיים מאז ההרשעה הקודמת, דינו של מי שעובר עבירה על חוק שמירת הניקיון בנסיבות אלה, הנו מאסר או כפל הקנס שבית המשפט היה רשאי לגזור.

לדבריו מדובר בזיהום שיטתי של רשות הרבים בידי הנאשמים , כאשר לדברי העדים מעסק אחד פונו 3 מכולות פסולת ומעסק אחר 5 מכולות פסולת אשר מצאה דרכה לשטח פתוח ליד תחנת אגד בקרית אתא.

העבירות בוצעו מתוך בצע כסף ובמסגרת עיסוקם של הנאשמים- פינוי פסולת- וזאת כדי לחסוך את התשלום הכרוך בהסעת הפסולת לאתרים מורשים.

מדובר בעבירות הפוגעות בכל אזרח ואזרח שכן הן מכערות את נוף הארץ, פוגעות באיכות החיים, הופכות שטחים פתוחים למזבלות ויוצרות מפגעים סביבתיים נוספים כגון זיהום קרקע.

עבירות אלה דוחקות את רגליהן של קבלני פסולת שומרי חוק, שכן זול יותר לעבור על החוק מאשר לשאת בעלויות הכרוכות בהשלכת פסולת באתרים מוסדרים.

מדובר בהתנהגות עבריינית חוזרת ונשנית ועל כן הענישה חייבת להיות מרתיעה ולהלום את חומרת העבירה.

הנאשמים לא חסכו מזמנו של בית המשפט והורשעו לאחר שמיעת ראיות.

ב"כ המאשימה הציג פסיקה התומכת בטיעוניו.

ב"כ המאשימה ביקש להטיל על כל אחד מן הנאשמים קנס של 150,000 ₪, חתימה על התחייבות בסכום כפול ועתר להטיל על הנאשם 2 מאסר מותנה.

5.ב"כ הנאשמים ציין כי בית המשפט הרשיע את הנאשמים רק ביחס לאותם מסמכים ואותה פסולת שניתן לקשור לעסקים נשוא האישום.

לדבריו, כאשר הוגשו כתבי האישום הנוספים נשוא ההרשעות הקודמות היה מקום לאחד את האישומים שכן מדובר בתקופות חופפות ולא לפצלן.

כתב האישום הוגש בשנת 2007 ועל כן היה ידוע למאשימה דבר קיומן של העבירות הנוספות.

לדברי ב"כ הנאשמים היה מקום ליתן לנאשמים רישיון עסק וכך גם קבע בית המשפט המחוזי בחיפה בעת"מ 19827-05-09.