מדינת ישראל נ' תנעמי

החלטה

בפני בקשה לעיון חוזר בהחלטה בה נדחתה בקשתו של הנאשם לבטל את פסק הדין.

מדובר בפסק דין שניתן בשנת 2009 בעבירה של נהיגה בשכרות.

הנאשם הוזמן כדין למשפטו, לא התייצב, ועל כן בהתאם להוראות הדין הורשע בהיעדרו. מאז 2009 ועד להגשת הבקשה שבפניי לביטול פסק הדין, שקט הנאשם על שמריו ולא פנה לביהמ"ש.

בבקשה לביטול פסק דין שהוגשה על ידו באמצעות עו"ד ביחס לנסיבות אישיות שפקדו אותו ומנעו אותו לדבריו מלהידרש לענייניו ולהגיש בקשה מסודרת לביטול פסק הדין. בין היתר, טען לאסון אישי שפקד אותו, מות אשתו וכן לכך שנפל קורבן למעשה נוכלות. לא הייתה התייחסות עניינית לחומר הראיות.

ביהמ"ש לא מצא לזקוף לחובת הנאשם את היעדר ההתייחסות לחומר הראיות ועל כן אפשר לסנגורית להשלים את בקשתה ולתקן את החסר. התייחסות כזו אכן הוגשה. בבקשה המתוקנת נטען לכשלים ראייתיים שעיקרם שגיאות בתאריך נשוא דוחות השוטרים וכן שגיאה בכמות אלכוהול שיוחסה לנאשם.

ב"כ הנאשם טוענת כי מדובר בכשלים מהותיים המצדיקים את ביטול פסק הדין.

מאידך, סברה המדינה ועל עמדה זו אף חזרה בפניי היום כי אין בטעויות הללו כדי להצדיק את ביטולו של פסק הדין שניתן לפני כשלוש שנים. הפנתה לחומר הראיות והבהירה כי הדברים מתיישבים עם חומר הראיות ומדובר בטעות אנוש של תאריך הדוח וכן בטעות ברישום כמות האלכוהול.

אפשרתי לצדדים לבוא בדברים מהלך תקופה לא קצרה על מנת לאפשר לסנגורית למצות את כל ההליכים בעניינו של הנאשם. ממה שנמסר לי הליכים אלה מוצו והמאשימה עומדת על התנגדותה.

לאחר שבחנתי את חומר הראיות סבורני שאין מקום לביטול פסק הדין.

הבקשה לוקה בשיהוי ממושך מאוד כשאין בצידה טעמים מממשים מניחים את הדעת המצדיקים הארכת המועד.

באשר להיעדר ההתייצבות, הדברים נומקו בהרחבה על ידי ביהמ"ש ואין מקום לחזור עליהם אציין רק כי הנאשם זומן למשפטו בשנת 2009 הוא אף חתם על ההזמנה למשפט, לא התייצב למשפטו ומכאן שיש לקבוע כי אין סיבה מוצדקת להיעדר התייצבותו.

באשר לשאלת עיוות הדין בחנתי טענה זו בקפידה רבה. על אף שדחיתי את בקשתו של הנאשם ולאור האפשרות שנתתי בידי הסנגורית להתייחס לחומר הראיות והטענות שהעלתה מצאתי לנכון לקבוע דיון במעמד הצדדים, ולאחר שהחומר מונח בידי ושמעתי את גרסת הנאשם לא השתכנעתי כי קיים חשש לעיוות דין.

מחומר הראיות עולה כי אכן מדובר באירוע בו נעצר הנאשם, נבדק על ידי השוטרים וטען בפניהם "שתיתי קצת". יצוין כי הנאשם בחקירתו בפניי הודה כי אכן שתה אלכוהול באותו מועד. השוטר ממלא הדוח שגה בציון התאריך הנקוב בדוח אך שגיאה בציון תאריך אינה עולה כדי פגם ראייתי המשמיט את הבסיס הראייתי לאשמה המיוחסת לנאשם. עיון ביתר המסמכים שבפניי מלמד כי התאריך הנכון הינו ה- 05/09/09 כעולה מפלט מכשיר הינשוף. חתימתו של הנאשם כמו גם חתימתו של השוטר מתנוססת בצורה בולטת ומאירת עיניים על פלט מכשיר הינשוף. מעיון בפרטים אלה עולה כי הכמות שנמצאה אצלו לאחר ביצוע מדידה תקינה הינה 380 מק"ג. עוד יצוין כי כמות האלכוהול הנכונה (380 מק"ג) מופיעה אף בדוח הפעולה שערך השוטר.

בדיקת מאפיינים שערך לו השוטר באותו מעמד מלמדת כי ריח אלכוהול נדף מפיו של הנאשם אם כי צוין שהתנהגותו הייתה מסודרת. השוטר חיווה דעתו שהנאשם נתון תחת השפעה קלה של אלכוהול.

הבסיס המהותי החשוב לצורך בחינת שאלת עיוות הדין הינו קיומה של תשתית ראייתית המבססת את האישום בו הורשע הנאשם.

משקיימת בדיקה מדעית אשר לימדה על כך שהנאשם שיכור והלה מאשר כי שתה אלכוהול באותו ערב, ואף קיים חיזוק של ממש לדברים בבדיקת המאפיינים, לא מצאתי כי קיים חשש לעיוות דין.

השגיאה בתאריכים או בציון הכמות אינה עולה כדי פגם ראייתי המצדיק ביטול פסק הדין, הואיל ויתר חומר הראיות מלמד בבירור כי מדובר בשגיאה טכנית ולא מהותית היורד לשורש הענין.

לפיכך, התוצאה היא שאני דוחה את הבקשה לביטול פסק הדין.

ניתנה והודעה היום כ' תמוז תשע"ב, 10/07/2012 במעמד הנוכחים.